מותחן פשע דרמתי משנת 2011 שלא דומה לכמעט אף סרט אחר שתראו, אפשר
להשוות אותו למסעדת גורמה של אחד השפים המובילים, כל מה שאתם מקבלים כאן הוא
מדהים, אך הכמויות הן מועטות, מין תחושה של 'וואו זה מדהים', אבל כמו שחברי הטוב
רועי אמר בסיומו של הסרט 'האוכל היה טעים אבל זה היה כמו טעימות, ורציתי עוד', לטעמי
זהו חלק מהקסם של הסרט הזה, והוא הופך אותו למאופק, מקצועי, ואיכותי שמיועד לאניני
טעם קולנועי במקום לסרט שמעמיס יותר מדי מנות על השולחן, כמו במסעדה מזרחית, כך
שאמנם אתה שובע נהנה, אך אתה כבר לא מעריך את הטעם המדהים שאתה מקבל בכל טעימה.
הסרט מספר על נהג (לא נאמר שמו במהלך הסרט, הוא פשוט 'נהג'), שאנחנו
לא יודעים עליו דבר מלבד העובדה שכישורי הנהיגה שלו הם פנומנליים, והוא
משתמש בכישורים האלו בכל מיני דרכים, חוקיות יותר ופחות, כשנחשפים לראשונה לעבודה
ה'רגילה' שלו מאד מופתעים, ואחרי כמה שניות מופתעים מחדש, הדמות היא מאד מוזרה, לא
יודעים מאיפה הוא מגיע ומה הרקע שלו (לשם שינוי זה מוסיף לסרט אוירה אפופת מסתורין
ולא גורע ממנו מסיבות של תסריט לקוי), ולא יודעים בסופו של דבר לאיפה הוא הולך, דמות מאד מסתורית שקשה לפצח, אפשר להשוות את דמות הנהג לגז נפיץ שהשתחרר
לאויר, הוא לא עושה רעש, לא לוקח מקום, לא מפריע לאף אחד ולא דורש דבר, אבל אם
בטעות יציתו את האש, אתם יכולים לצפות לפיצוץ שירעיד לכם את הצורה, ואיכשהו
גוסלינג מצליח להעביר את כל החוויה הזו בהופעת משחק מרשימה מאד, די בתחילת הסרט, לחייו
של הנהג נכנסת שכנתו איירין, עם בנה בניסיו, והוא מאד נקשר אליהם, וכאן מתחיל בעצם
הסיפור, סיפור שיכלו לקחת לאלף ואחד כיוונים, והם לקחו את הפניות הכי נכונות ליעד
הטוב ביותר שאפשר היה לבקש.