Kramer vs. Kramer קריימר נגד קריימר

סרט דרמה עטור פרסים מנת 1979 שמביא את סיפורה של משפחת קריימר, אותה מרכיבים האב טד, קרייריסט מוצלח בתחום הפרסום, האם ג'ואנה, עקרת בית שדואגת לכל, ובנם בן ה7 בילי, כבר בתחילתו של הסרט מחליטה ג'ואנה לנטוש את טד ובילי ומזעזעת את עולמם, במהלכו של הסרט אנו עדים לחייהם החדשים של טד ובילי ועל ההתמודדויות שלהם עם הקשיים הרבים.

הסרט גרם לי להתחבר מאד לדמות הראשית (טד), הזדהתי עם הכאב שלו, מאד התחברתי עם כל מה שעובר עליו, שמישהי שהוא סמך עליה במאת האחוזים פשוט קמה יום אחד, ועוזבת, פשוט מרימה ידיים באופן חד צדדי מבלי לתת לו להביע דעה בעניין ומבלי להתחשב בהשלכות של המעשים הללו, וההשלכות הן הכנסת חייו של טד למיקסר, הוא מנסה לתמרן את עצמו בין העבודה התבענית עם הבוס הלוחץ, לבין הבית, בו נמצא בילי שחייב אותו יותר מתמיד, ולא תמיד קל לו להסתדר איתו, הסרט גם מציג לנו מה עובר על ילד קטן, ומה הן הרגשות שלו במקרים של הפרדת כוחות בתא המשפחתי, כל הדמויות גודלות ומתרחבות ככל שמתקדם הסרט, וככל שהוא מתקדם גם מידת ההתחברות של הצופה אליו הולכת וגוברת, בהחלט נוגע ללב ומעורר סימפטיה והזדהות.

מי שביים וכתב (על בסיס ספר של אייברי קורמן) את הסרט הוא רוברט בנטון (מוכר יותר כתסריטאי, בין היתר כתב את 'בוני וקלייד' והיה שותף לכתיבת 'סופרמן' מ1978), התסריט של הסרט היה מאד יפה והתפתח בצורה מדהימה, למען האמת הסרט היה די לא צפוי, ובעזרת במוי רגיש הצלחתי להתחבר מאד לכל מה שקרה על המסך, עבודה מצוינת של בנטון, מככבים בסרט דסטין הופמן ('איש הגשם', 'טוטסי') בתפקיד טד, מריל סטריפ ('זכרונות מאפריקה', 'ספק') וג'סטין הנרי (שלא הצליח לעשות את המעבר מילד-שחקן לשחקן וכיום הוא שחקן די כושל שמתארח מדי פעם בסדרות שונות), אני חייב לציין שכל מי שהזכרתי עושה עבודה פשוט מדהימה, דסטין הופמן בתצוגת מאד משכנעת (היו לו כמה מעידות, אך לרוב הוא שמר על איכויות מאד גבוהות של משחק), מריל סטריפ, עוד כשהיתה צעירה ויפה גם היא לא מאכזבת, עם משחק מאד אמין, אך מי שהפתיע, וכמיטב המסורת גנב את ההצגה היה ג'סטין הנרי, אז רק בן 8, במשחק מאד בוגר ומציאותי, אני לא יודע כמה ילדים בגיל הזה ראיתי ששיחקו טוב יותר ממנו, יש קטע שחוזר על עצמו בסרט בו מוצג בילי כשהוא ישן, ולעומת אינסוף ילדים אחרים שניסו לשחק את עצמם ישנים, הפעם זה באמת הצליח ונראה היה שהילד אכן ישן, הפרט השולי והקטן הזה מראה כמה כשרון היה לילד הזה, שחקנית נוספת בסרט היא ג'יין אלכסנדר ('הצלצול', 'שליחות קטלנית 4') בתפקיד השכנה מרגרט.

הסרט זכה בשילוש הקדוש של טקס האוסקר, ובנוסף על כך גרף שני פסלונים נחשבים, בסך הכל, חברי האקדמיה בחרו להעניק לו את הפרסים הבאים: סרט השנה, במאי השנה, התסריט המעובד של השנה (עד כאן השילוש הקדוש), השחקן הראשי של השנה ושחקנית המשנה המצטיינת (אם היה מדובר בשחקנית ראשית, אז אפשר היה להחשיב זאת כ'חומש הקדוש'), בנוסף לפרסים האלו הוא זכה לעוד ארבע מועמדויות, בקטגוריות: שחקנית המשנה של השנה (כן, מלבד מריל סטריפ שזכתה, גם ג'יין אלכסנדר זכתה למועמדות), שחקן המשנה של השנה (מה שהפך את ג'סטין הנרי בן ה8 למועמד הצעיר בהסטוריה לפרס האוסקר), הסינמטוגרפיה הטובה ביותר, ועריכת הסרט הטובה ביותר.

מבחינה טכנית הסרט עשוי בדיוק במידה הראויה, כיאה לדרמה הוא לא מלא באפקטים מדהימים, סרט מאד פשוט מהבחינה הזו, בכמה סצנות יש צילומים מאד נחמדים (אהבתי במיוחד את הצילום ביום בו מלמד טד את בילי לרכב על אפניים לראשונה).

הסרט נגע בי בכמה מקומות בלב, הוא גרם לי לגחך כמה פעמים, וגרם לי גם להיות מאד עצוב, והיתה סצנה אחת מסוימת שהיתה קורעת לב במיוחד, ממש הייתי על סף דמעות, כל סרט שמצליח להביא אותי למצב שכזה הוא סרט שאני מעריך, ויותר מ30 שנה אחרי שהסרט נוצר הוא עדכני ורלוונטי, לא פג תקפן של אף לא אחת מהסוגיות שהסרט נוגע בהן, מצד אחד חבל לראות שאנו עדיין צועדים במקום אך מצד שני נחמד לראות סרט מלפני הרבה שנים שעדיין מדבר אל הצופה בן זמננו.

סרט פשוט מקסים, לכל חובבי הדרמות שבינכם, אם עוד לא ראיתם את הסרט, רוצו לעשות זאת, תצוגה מדהימה של כל בעלי המלאכה בסרט, והפרסים מעידים על כך, לכן הייתי ממליץ גם למי שאינו חובב גדול של דרמות לנסות ולצפות בו, אך אם אתם לא מסוגלים לצפות בסרטים ישנים, תעשו לעצמכם טובה וותרו, מקבל ממני ציון נאה של 8.5 מ10.

http://www.imdb.com/title/tt0079417/