הסרט, משנת 2010, הוא סוג של הוכחה שלפעמים המציאות עולה על כל דימיון, הסרט מביא לנו את סיפור חייו וגם מגולל בתוכו את ההתפתחויות בפרשות שנקשרות לשמו של ענק הנדל"ן הניו-יורקי רוברט דארסט, שהפך בתחילת שנות ה2000 להיות המליארדר הנמלט הראשון בתולדות ארה"ב, אם לא הייתי יודע שהסיפור הזה אמיתי, הייתי חושב שהתסריטאים ממש הגזימו פה, אבל מאחר והסיפור אכן התרחש בעולם האמיתי (כמובן עם שינויים קלים ולפה ולשם), הסרט זה פשוט מהפנט.
גם הבמאי (אנדרו ג'רקי) וגם התסריטאים (מרקוס הינצ'י ומארק סמרלינג) הם חסרי ניסיון בכל הקשור לסרטים עלילתיים באורך מלא, ואחרי סרט כזה אפשר רק לצפות לעוד מהם בעתיד.
משחק מצוין של השחקנים בתפקידים הראשיים, רייאן גוסלינג ('דרייב', 'בלו ולנטיין') מוכיח שוב שהוא הוא אחד השחקנים הצעירים המבטיחים ביותר (30 זה צעיר בהוליווד), עם משחק מאד מגוון ומרשים, קירסטן דאנסט מוכיחה שוב שיש לה כשרון ענק עם הופעה מרגשת ומשכנעת שכל כך התגעתגעתי לראות (מי לא זוכר את '5 ילדות יפות') אחרי כמה סרטים שהיו די נפילה מבחינת אכויות המשחק שלה (למשל שלושת סרטי ספיידרמן) ופרנק לאנג'לה ('פרוסט\ניקסון') בתפקיד האב הקשוח.
אמנם לקראת הסוף חלה ירידה קלה ברמה עליה שומר הסרט כמעט לכל אורכו, אך מה שעשה לי כבד על הלב הוא אקורד הסיום של הסרט ---(זהירות ספוילר!!!)--- מהקטע שדייויד נכנס לחדרו של אביו הגוסס ואומר לו שהוא מתגעגע לקייטי ואחר כך מראים 'סרט ישן' של קייטי ופשוט כאב לי הלב על כך שבגלל עקשנותו של האב והמשחקים שלו עם דייויד הוא עזב את מה שהוא רצה לעשות והפך מצעיר מגניב ושמח לבנאדם דכאוני ומלא התפרצויות זעם שפשוט הרסו את החיים להרבה מאד אנשים.
אם הייתי רואה את הסרט עד לקטע בו מסתיים משפטו של דייויד הייתי נותן לסרט ציון של 8 מתוך 10, אבל הרבה מאד זמן (מאז שראיתי זכרונותיה של גיישה לפני כמה שנים) לא היה לי כל כך כבד על הלב כמו אחרי שראיתי את דקות הסיום של הסרט הזה, לכן אני חושב שמגיע לו טיפה יותר, לא מבחינת הסרט כולו, אלא מבחינת הרגש שהוא העביר בי, 10 מ10, ככה שנשקלל את הרגש וההגיון והוא מקבל ציון סופי של 9 מ10.
http://www.imdb.com/title/tt1175709/
גם הבמאי (אנדרו ג'רקי) וגם התסריטאים (מרקוס הינצ'י ומארק סמרלינג) הם חסרי ניסיון בכל הקשור לסרטים עלילתיים באורך מלא, ואחרי סרט כזה אפשר רק לצפות לעוד מהם בעתיד.
משחק מצוין של השחקנים בתפקידים הראשיים, רייאן גוסלינג ('דרייב', 'בלו ולנטיין') מוכיח שוב שהוא הוא אחד השחקנים הצעירים המבטיחים ביותר (30 זה צעיר בהוליווד), עם משחק מאד מגוון ומרשים, קירסטן דאנסט מוכיחה שוב שיש לה כשרון ענק עם הופעה מרגשת ומשכנעת שכל כך התגעתגעתי לראות (מי לא זוכר את '5 ילדות יפות') אחרי כמה סרטים שהיו די נפילה מבחינת אכויות המשחק שלה (למשל שלושת סרטי ספיידרמן) ופרנק לאנג'לה ('פרוסט\ניקסון') בתפקיד האב הקשוח.
אמנם לקראת הסוף חלה ירידה קלה ברמה עליה שומר הסרט כמעט לכל אורכו, אך מה שעשה לי כבד על הלב הוא אקורד הסיום של הסרט ---(זהירות ספוילר!!!)--- מהקטע שדייויד נכנס לחדרו של אביו הגוסס ואומר לו שהוא מתגעגע לקייטי ואחר כך מראים 'סרט ישן' של קייטי ופשוט כאב לי הלב על כך שבגלל עקשנותו של האב והמשחקים שלו עם דייויד הוא עזב את מה שהוא רצה לעשות והפך מצעיר מגניב ושמח לבנאדם דכאוני ומלא התפרצויות זעם שפשוט הרסו את החיים להרבה מאד אנשים.
אם הייתי רואה את הסרט עד לקטע בו מסתיים משפטו של דייויד הייתי נותן לסרט ציון של 8 מתוך 10, אבל הרבה מאד זמן (מאז שראיתי זכרונותיה של גיישה לפני כמה שנים) לא היה לי כל כך כבד על הלב כמו אחרי שראיתי את דקות הסיום של הסרט הזה, לכן אני חושב שמגיע לו טיפה יותר, לא מבחינת הסרט כולו, אלא מבחינת הרגש שהוא העביר בי, 10 מ10, ככה שנשקלל את הרגש וההגיון והוא מקבל ציון סופי של 9 מ10.
http://www.imdb.com/title/tt1175709/
0 תגובות על הביקורת:
הוסף רשומת תגובה