סרט דרמה עצמאי (בהגדרה שלו כתוב רומנטי אבל אני לא ממש חושב שהוא רומנטי) משנת 2010 בכיכובם של רייאן גוסלינג ('כל הדברים הטובים', 'דרייב') ומישל וויליאמס ('השבוע שלי עם מרילין', 'הר ברוקבק') שהיתה מועמדת על תפקידה בסרט לאוסקר, הסרט מספר על זוג צעיר, בחורה חכמה מבית טוב שבדרך לתואר ברפואה, ובחור טוב לב - חסר השכלה, מקצוע ואפילו משפחה שמתאהב בה נואשות, הסרט מראה לנו מה עובר על הזוג בשלבים שונים של חייהם, מהפגישה בעבר, דרך ההתאהבות ועד להתמודדות עם בעיות בחיי הנישואין וההבדלים בינהם שגורמים לבעיות הללו.
פיטר סיאנפראנס, במאי שמתעסק בעיקר בסרטים דוקומנטריים, ביים (והיה שותף לכתיבת התסריט) את הסרט, כשזהו הסרט העלילתי הראשון שלו מאז 1998 אז כתב וביים סרט שלא זכה להצלחה רבה (וכרגע הוא עובד על סרט נוסף וגם על סרט דוקומנטרי נוסף), האופי הדוקומנטרי של סיאנפראנס בולט בריאליסטיות של הסרט, כאילו הוא נלקח ישירות מן המציאות, כאילו והוא העמיד מצלמות וצילם אנשים אמיתיים חיים את חייהם, כיף להתקל מדי פעם בסרטים שנראים כל כך אותנטיים במקום כל סרטי הפלסטיק שמסתובבים בהוליווד וגורפים מיליונים, לא עוד סתם סרט צפוי שהכל בו ידוע מראש ותמיד סוף טוב הכל טוב, זהו סרט מהחיים, אמיתי, שמספר מה שהחברים בהוליווד לא תמיד אוהבים לספר לנו.
סיאנפראנס עמל על הסרט הזה כ10 שנים, כשברקע הוא התעסק בפרויקטים נוספים, הסיפורים אומרים שהדרישות שלו מהשחקנים הראשיים היו מן הראוי שגם הם ישקיעו עבודה אינטנסיבית ביצירת הסרט הזה ולכן השניים עברו להתגורר יחד בבית בו הם מצולמים בסרט כדי ליצור ביניהם כימיה, בנוסף, בהוראות שהוא חילק לשני כוכביו הוא נהג לתת הוראות שונות לכל אחד מהם בכדי ליצור את הדינמיקה המעניינת בין שתי הדמויות, כאשר כל אחת מהדמויות מנסה למשוך את העלילה לכיוון אחר, בהחלט העבודה היתה משתלמת, וכמו שציינתי התוצאה על המסך היתה על סף הדוקומנטרית, זאת אומרת, השחקנים העבירו את המסר של הסרט בצורה מאד ריאליסטית, לצופים נדמה היה שמי שמצולמים הם זוג צעירים שבצירוף מקרים מוחלט נפגשו והם מתאהבים בהדרגה או לחילופין זוג בוגר קשה יום שנמצא במשבר בחיי הנישואין שלו ושאנו מקבלים הצצה לחייהם של אותם אנשים אמיתיים ולא היה נראה כאילו מדובר בשני שחקנים הוליוודיים שמרויחים מיליונים ומשחקים ב'כאילו' לפני המצלמה, בהחלט הסרט נראה כמו חתיכה מהחיים.
מבחינת האספקטים המקצועיים קודם כל שמים לב לעבודת האיפור המצוין (במיוחד על דמותו של גוסלינג כמבוגר), גם הסט שבו צולם הסרט, האביזרים והתלבושות פשוט מכניסים את הצופים לאויה ולמצב הרוח המתאים לצפיה בו, הסרט מצולם נפלא, כל מיני זוויות צילום מקוריות וכמה צילומים שקצת חוזרים על עצמם כדי לסגור מעגלים בעלילה, יש כמה כמה צילומי נוף (של ברוקלין) שמצולמים כהלכה וניכר על הסרט שהוא מאד איכותי גם מהבחינה הזו, מבחינת מוזיקה, מלבד הפסקול המצוין (של ההרכב גריזלי בר), הסרט מביא כמה יציאות מקוריות עם שירים מגניבים שלא נתקלים בהם ביום יום, שווה לבדוק ולראות אם מוצא חן בעיניכם, אני אישית מאד אהבתי (במיוחד את 'השיר שלהם', שהיוצרים של הסרט שלפו פשוט משום מקום ואפרט עליו מעט בהמשך ואת הקטע מסצינת הסטפס בביצועו של גוסלינג, שראוי לציין שמלבד קריירת משחק הוא גם הוציא בעבר אלבום מוזיקלי בו הוא שר ומנגן שירים שכתב והלחין יחד עם שותף שלו לעשייה והיה גם שותף ליצירת כמה מהקטעים בסרט, כשבקטע אחד הוא מנגן ושר יוצא מן הכלל).
השיר שמתפרסם בעצם בסרט הזה הוא שירם של Penny & The Quarters והוא נקרא You and Me, מדובר על להקה 'אבודה' משנות ה70 (אפילו לא יודעים מתי השיר הוקלט במדויק, ההערכה היא שבין 1970 ל1975), באותן שנים הם הוזמנו לאודישנים בחברת תקליטים קטנה והקליטו שלושה שירי דמו כשהשיר הזה בינהם, לאחר שהם כנראה לא עברו את אותו אודישן ההקלטות אוחסנו במחסן של בעל חברת התקליטים הרמוניקס (שממוקמת בקולומבוס, אוהיו) ופשוט נשכחו שם, ב2006, לאחר מותו של בעל החברה, הזכויות לאותן קלטות והקלטות שהיו במרתפו נרכשו והציוד הועבר לחברה שמתעסקת באריכיוני מוזיקה, השיר הספציפי פורסם על ידי אותה חברה (לא מדובר בהפצה מסחרית, פשוט הוציאו לאור את השיר כחלק מאחד האוספים שלהם) ורייאן גוסלינג, שמתעסק במוזיקה בין היתר, נתקל בו איכשהו, הוא המליץ לפיטר סיאנפרנס להכניס את השיר לסרט במתכונת בו אפשר לשמוע אותו, למעשה שמות חברי הלהקה נותרו עלומים עד לאותה נקודה, אך לאחר הצלחת הסרט (והשיר) חיפשו בעלי חברת התקליטים את חברי הלהקה או בני משפחותיהם כדי לחלוק עמם את התמלוגים.
חשתי חיבור עצום עם דמותו של דין, המון סימפטיה והזדהות, יכלתי להבין מה מניע אותו לפעול בדרך בה הוא בוחר ובאמת שהבנתי לליבו (למעשה אנשים נוספים שצפו בסרט אמרו לי שהדמות הזו מאד הזכירה להם אותי ואת הדרך בה אני מתנהג), במבט לאחור אני גם חויתי (אמנם בעוצמות שונות) כמה מהחויות המרכזיות שהדמות הזו עוברת, אפילו את הסצנה בה הוא עושה סצנה בקליניקה בה עובדת סינדי (אמנם ברמות נמוכות יותר, אבל גם אני הגבתי ככה), הדמות מציגה לנו בחור מאד רגיש, שאמנם לא משכיל במיוחד אך הוא מאד חכם, ואמנם הוא לא עובד באופן מסודר ורווחי אבל הוא לגמרי מפצה על זה בשדות אחרים כמו ויתור עצמי והמון אהבה ותמיכה, מהעבר השני דמותה של סינדי גרמה לי לחוש כל כך הרבה תסכול, וגם במבט לאחור היא מזכירה לי רגעים שגם אני הייתי בהם (מהצד של דין), וגורמת לי להתחבר עוד יותר עם הסרט ועם דמותו של דין, אחד הסרטים שעוררו בי הכי הרבה רגשות של הזדהות וחיבור עם דמות כזו או אחרת.
לסיכום, מדובר בסרט דרמתי יפה ואיכותי, שלא זוכים להתקל באחד שכזה כל יום, המשחק בסרט, במיוחד של וויליאמס פשוט מהפנט ושואב את הצופה לתוכו, המוזיקה ממש מגניבה ומקורית והבמאי מצליח להביא לנו אותה מזווית שאנחנו לא רגילים אליה, וזה מאד מרענן, אם אתם אוהבים סרטים רומנטיים שיש בהם הרבה קוצ'י מוצ'י, אם אתם אוהבים דרמות שמישהו בהם מתאבד או משהו דרמתי אחר בסגנון, אם אתם אוהבים סרטים בקצב מהיר או אם אתם אוהבים סרטי קומדיה אז הסרט הזה הוא ממש לא בשבילכם, בנות! אל תחשבו לרגע שמדובר בעוד 'היומן', כי צפויה לכן אכזבת העשור, כל מי שמעריך קולנוע איכותי - יראה וייהנה, אני בדיוק אחד כזה ולכן הציון שאני מעניק לסרט הוא 9 מתוך 10.
http://www.imdb.com/title/tt1120985/
0 תגובות על הביקורת:
הוסף רשומת תגובה