Moon ירח

דרמת מד"ב משנת 2009 בבימוי ותסריט של דאנקן ג'ונס שזהו סרט הביכורים שלו (יותר מאוחר הוא ביים גם את 'קוד מקור' עם ג'ייק ג'ילנהול) ובכיכובו הבלעדי (אתם לא מבינים כמה בלעדי) של סם רוקוול.

הסרט מספר על מספר ימים בתחנה כלשהי שנמצאת על הירח ומציג לנו התרחשויות ואירועים שקורים באותם ימים שגורמים לשלווה בה מתנהלת אותה התחנה להתערער וכל זאת מנקודת מבטו של סם בל (בגילומו של סם רוקוול), שמתפעל בעזרת רובוט (בדיבובו של קווין ספייסי) את התחנה.

לאורך חצי סרט פיהקתי בטירוף ורק חיכיתי שמשהו יזוז, אבל ברגע שקרה המפנה בעלילה אני התעוררתי יחד עם הסרט, שהפך בבת אחת מדרמה רדומה ומרדימה למעין מותחן סוחף שריתק אותי אליו, התהיות שהתעוררו בי עקב כל מה שקרה בסרט הכעס ממה שמתרחש וההזדהות שלי עם תחושת המועקה והמצוקה של הדמות הראשית גרמו לי בסופו של דבר להתחבר מאד לדמות ולסרט, עלילה מאד מקורית שיוצרת שלל קונספירציות בתחום עסקי שעדיין לא קיים.

Felon לשרוד מעבר לסורגים

סרט מ2008 בבימויו של ריק רומן ווג שזכה בעברית לשם מאד דרמתי לעומת שמו המקורי (בפשטות רבה – פושע) שמשלב מתח, אקשן, פשע והרבה דרמה, ומספר לנו את סיפורו של וויד פורטר (סטיבן דורף) ועל ההתמודדות שלו עם מעשיו, השלכותיהם, והסיבוכים אליהם הוא נקלע בהמשך הדרך.

יש בסרט משחק סופר משובח של כל הדמויות המרכזיות והמשניות כאחד, סטפן דורף (שבקושי אפשר לזכור סרט שלו מאז 'בלייד' הראשון, שם הוא שיחק את הערפד ה'מאסטר') נותן פה חתיכת הצגה, ואל קילמר (שעדיין דבוק לו הכנוי 'אייסמן' כבר 20 ומשהו שנים מאז 'אהבה בשחקים' ושלמרות ששיחק בלא מעט סרטים מאז הוא לא כל כך זכור באף תפקיד, גם לא בהיט, לא ראיתי עדיין 'קיס קיס בנג בנג' כך שיהנה מהספק שגם משם אפשר לזכור אותו) פשוט מהמם אותנו במשחק בוגר וקודר, הארולד פרינאו ('אוז', 'אבודים') פשוט גורם לך לרצות לקום בעצמך ולהתלונן עליו אם לא לחנוק אותו, נייט פארקר וסם שפרד מצוינים אף הם.

Into The Wild עד קצה העולם

סרט דרמה מ2007 שמגולל סיפור אמיתי אודות בחור מוצלח שמואס בחברה האמריקאית רודפת הבצע והפרסום שמחליט לעזוב הכל ולא לחיות כמו כולם על פי הכללים המקובלים ולא להיות חלק מהעדר, ומציג את המסע שלו להגשמה עצמית.

סרט פשוט מדהים, בלי אפקטים בלי רעש ובלי צלצולים, בדיוק המהות של הדמות הראשית, בכל פרק ופרק בסרט מתחברים לדמות יותר ויותר בזכות במוי חכם ורגיש של שון פן שמסתבר שמלבד היותו שחקן ענק, אפילו הגדול בדורו, הוא גם במאי נפלא, אמיל הירש בהופעה טוטאלית, כדאי לשים לב עד כמה הוא רזה בסופו של הסרט לעומת ההתחלה, שאפו, פשוט כיף לראות וביחד עם הכוכב לפגוש דמויות מעניינות צבעוניות וגם מרגשות (במיוחד הסבא שרצה לאמץ אותו).

 הפסקול של הסרט הזה הוא נפלא, יוצר הפסקול הוא אדי וודר, סולן להקת פרל ג'אם, פסקול המורכב ברובו מנגינה על גיטרה אקוסטית ומלווה במעט שירה של וודר, המוזיקה פשוט מתערבבת בנופים ובסצינות באופן מושלם וזהו ללא ספק אחד מפסי הקול האהובים עליי (אם לא ה-).