סרט דרמה מ2007 שמגולל סיפור אמיתי אודות בחור מוצלח שמואס בחברה האמריקאית רודפת הבצע והפרסום שמחליט לעזוב הכל ולא לחיות כמו כולם על פי הכללים המקובלים ולא להיות חלק מהעדר, ומציג את המסע שלו להגשמה עצמית.
סרט פשוט מדהים, בלי אפקטים בלי רעש ובלי צלצולים, בדיוק המהות של הדמות הראשית, בכל פרק ופרק בסרט מתחברים לדמות יותר ויותר בזכות במוי חכם ורגיש של שון פן שמסתבר שמלבד היותו שחקן ענק, אפילו הגדול בדורו, הוא גם במאי נפלא, אמיל הירש בהופעה טוטאלית, כדאי לשים לב עד כמה הוא רזה בסופו של הסרט לעומת ההתחלה, שאפו, פשוט כיף לראות וביחד עם הכוכב לפגוש דמויות מעניינות צבעוניות וגם מרגשות (במיוחד הסבא שרצה לאמץ אותו).
הפסקול של הסרט הזה הוא נפלא, יוצר הפסקול הוא אדי וודר, סולן להקת פרל ג'אם, פסקול המורכב ברובו מנגינה על גיטרה אקוסטית ומלווה במעט שירה של וודר, המוזיקה פשוט מתערבבת בנופים ובסצינות באופן מושלם וזהו ללא ספק אחד מפסי הקול האהובים עליי (אם לא ה-).
הצילום, התפאורה (גם אם הסרט נעשה באולפן, ויכול להיות שחלק ממנו אכן צולם באולפנים) פשוט מדהימה ומציגה לנו נופים מדהימים ומקומות שמכניסים אותך חזק לתוך האוירה, המשחק האיכותי והלא מתפשר של אף אחד מן הדמויות וכמובן הבמוי והתסריט הערוך להפליא גורמים לסרט להגיע לרמות גבוהות מאד.
כל כך כואב הלב בסוף, מה שלדעתי מוסיף לחויה של ההתחברות לסרט, והמסר שאני קיבלתי מהסרט הוא שלא משנה כמה תהנה או תגשים את עצמך, זה לא שווה אם אין עם מי לחלוק את זה.
אחד הסרטים האהובים עלי, וכל מי שאני מכיר שראה את הסרט מאד התלהב.
במילה אחת מומלץ, בשתי מילים: מומלץ בחום ;)
אחד הסרטים האהובים עלי, וכל מי שאני מכיר שראה את הסרט מאד התלהב.
במילה אחת מומלץ, בשתי מילים: מומלץ בחום ;)
0 תגובות על הביקורת:
הוסף רשומת תגובה