End Of Watch סוף המשמרת

מותחן פשע דרמטי משנת 2012 שמביא אלינו את שגרת עבודתם (וגם הצצה אל חייהם) של צמד שוטרים בLAPD, בראיין טיילור (ג'ילנהול) ומייק זוואלה (פניה), הם מוצבים באיזורים הקשים יותר של לוס אנג'לס (למרות שלפי דעתי הגזימו קצת עם האינטנסיביות בעבודה שלהם), אנו מלווים אותם בסיורים בתוך הניידת, בישיבות של המחלקה (בהן הם מרבים להשטטות, באופן כללי הם מצטיירים כטיפוסים די קלילים) וגם קצת בין לבין בחייהם האישיים עם בנות הזוג שלהם, שני השוטרים הללו הם סוג של הגיבורים של המחלקה שלהם, בנבדל מסרטים אחרים שמספרים את אותו סיפור נושן של שני החברים לניידת, הפעם הסיפור מוגש בצורה שונה, מציאותית יותר ואנושית יותר, הרבה בזכות צילומים שמדמים מצב כאילו ואנחנו יחד עם אותם שוטרים בתוך הסיטואציה, לעתים הסיפור מובא בצורת צילום מגוף ראשון ולעתים צילום ממש מקרוב כשרק במקרים נדירים הצילומים הם מרחוק, כאמור הטכניקה, בתוספת משחק מהרמה הגבוהה ביותר, גורמים לנו הצופים להרגיש חלק מהחויה וממש להתחבר לדמויות, אני חייב לציין שמלבד ידיעה בסיסית ביותר לגבי הסרט לא ממש ידעתי מה מתוכנן לפני, והסרט מאד הפתיע אותי לטובה, ציפיתי לעוד סרט שגרתי של שוטרים וגנבים, ומה שגיליתי הוא סרט על אנשים.

מי שחתום על בימוי וכתיבת התסריט הוא דייויד אייר, בתחילת דרכו הוא היה חלק מצוות התסריטאים שעבדו על הסרט שהתחיל את השגעון שהשנה חגג סרט שישי – 'מהיר ועצבני', השלב הבא בקריירה שלו היתה לכתוב לבדו תסריט לסרט שמתכתב עם הסרט בכמה מובנים וכבר בזמן הצפיה אפשר למצוא בינהם קווי דמיון, הסרט האלמותי 'יום אימונים מסוכן' ואחריו הגיע הסרט שנחשב ל'יום אימונים מסוכן 2' אשר שמו המקורי הוא 'זמנים קשים' (אותו כתב וביים), היו עוד סרט או שניים מהז'אנר שאייר היה שותף לתהליך יצירתם וללא ספק אפשר לומר שזו ההתמחות שלו, החיים בפטרול באיזורים הקשים של עיר המלאכים (כן, כל הסרטים שלו מתרחשים בלוס אנג'לס), סביר להניח שהתסריט של 'יום אימונים מסוכן' טוב יותר, וגם התצוגה של דנזל באותו הסרט היא לא משהו ששחקנים מצליחים להביא למסך כל פעם, אבל אין ספק ששיטת הצילום והבמוי של אייר בסרט הזה הופכת אותו לאישי ודרמטי הרבה יותר, הסיפור גם הוא מאד מעניין וסובב יותר סביב המיקרו – הדמויות ופחות סביב המקרו – ההתרחשויות, הוא בהחלט פגע בול בליהוקים שלו והכימיה בין כל השחקנים פשוט מד-הי-מה כשהוא מצליח לסחוט מרובם המכריע הופעה מאד משכנעת, מה שהיה חסר לי הוא שהוא לא יצא מספיק מתוך התבנית ההוליוודית והסרט די צפוי בסופו של דבר, כמו גם העובדה שהשגרה שלהם לא הציגה קריאות לא מעניינות ואם היו מוצגות קריאות שכאלו הן היו תורמות לתחושת המציאות (שקיימת) בסרט.

את צוות השחקנים מובילים ג'ייק ג'ילנהול ('דוני דארקו', 'הר ברוקבק') שכבר שנים ידוע שמלבד פרצוף יפה הוא גם שחקן מוכשר ושאחרי ה'נסיך הפרסי' התנפח ובכך המגוון של התפקידים אותם יכול לבחור גדל, ומייקל פניה ('התרסקות' בו הוא המרכיב הראשי באחת מהסצנות האהובות עלי אי פעם, 'על הכוונת'), פניה מצליח לקבל תפקידים בזכות כשרון משחק נטו, ואין יותר מדי שחקנים כאלו בהוליווד, הכימיה בין שני השחקנים הללו יוצאת דופן, הם משחקים כל כך אמין ונראה כאילו הם החברים הכי טובים, קשה להאמין שהם אנשים אחרים ולא הדמויות אותן אנו רואים על המסך, וכשאומרים את זה זו המחמאה הגדולה ביותר שאפשר לתת לשחקן, מסביבם משחקים עוד מספר לא מבוטל של שחקנים, חלקם מוכרים וחלקם עורכים הופעות בכורה (למשל יהירה פלקיס גרסיה בתפקיד להלה, הופעה מרשימה), מלבד שחקן או שניים (הייתי מתמקד בצמד השוטרים ואן האוזר והטירונית שאיתו) שקצת מפספסים במשחק שלהם כל הקאסט פשוט נכנס בצורה מדהימה לדמויות, כשמעל כולם ראוי לשבח את אנה קנדריק ('50\50', 'תלוי באויר') בתפקיד ג'נט, אותה היא מגלמת בצורה מאד טבעית ואת נטלי מרטינז ('מרוץ המוות', 'עיר שבורה') בתפקיד גבי, אמנם כולם משחקים מצוין אבל מרטינז כנראה מתעלה מעל כולם עם שתי סצנות בהן קשה להאמין שזו שחקנית בעצם, כאמור, רמה משובחת של משחק.

מבחינה טכנית, כמו שציינתי בפסקה הפותחת, הסרט עשוי בצורה שגורמת לצופה להרגיש בתוך כל ההוויה של הסרט, זה נעשה בצורה מאד משכנעת, נראה טבעי לגמרי, מעורבים גם צילומים של הדמויות כביכול וגם צילומים של המצלמה של הניידת, תוסיפו כמה שוטים מבט הציפור על העיר וקיבלתם סרט שמצולם נפלא, גם המוזיקה הוסיפה לא מעט, לפעמים היא באה לעזור ולפעמים למתוח לעבוד על הצופה, גם התפאורה, האיפור והתלבושות מצוינים, השכונות הקשות והגנגסטרים שגרים בהן (כמו גם האנשים הפשוטים יותר) נראים לגיטימיים וריאליסטיים לחלוטין ולא סתם עוד שחקנים שמשחקים אותה (כמובן תודות גם למשחק מדהים כמו שכתבתי בפסקה הקודמת), בהחלט עבודה מצוינת בכל החזיתות.

כמו שציינתי, זהו קודם כל סרט על אנשים, שני שותפים שציוותו ביחד ולמרות הבדלים גדולים ברקע ובאישיות הם החברים הכי טובים, כל אחד היה שמח לחבר כמותם שאפשר יהיה להשען עליו, טיילור הרבה יותר דומיננטי ואימפולסיבי, רוצה לטרוף את העולם ולהשכיב את כל השוכנות בו ומייק פשוט יותר, נשוי כבר כמה שנים ויודע לתת מילה טובה ועצה נכונה כשצריך, הוא המקשיב בעוד טיילור הוא המדבר, אמנם הם שוטרים, וכן יש כמה יריות ומרדפים בסרט, אך בניגוד כמעט מוחלט לרוב הסרטים בז'אנר, השיחות בניידת, האינטראקציות הקטנות והניואנסים של הדמויות הן העיקר ולא סתם משהו שמחבר בין פיצוץ אחד למשנהו, האנשים הללו, השוטרים הללו, הם אמנם נחשבים למוצלחים ביחידה שלהם, אבל מדובר בשני שוטרי סיור ותו לא, בכל פעם כשמגיעים לשטח ה'הוט-שוטס', כלומר הבלשים או התותחים הכבדים ממשמר הגבול או הבולשת מבינים ששני החברים שלנו הם פשוטים למדי, פשוט כיף ונפלא להתחבר אליהם ולחוות איתם את השגרה וגם את מה שמאחוריה (משכנעת ביותר סצנת החתונה), מלבד הפוקוס על שתי הדמויות הראשיות ישנן עוד כמה דמויות צדדיות יותר, כנופיות של אפרו אמריקאיים ושל לטינים, כל ההוויה שלהם, הדיבור, ה'כבוד' פשוט גורם לך לחשוב שהציבו מצלמה בתוך הגטאות של לוס אנג'לס, מדהים!

מאד התחברתי לשתי הדמוית הראשיות (בעיקר לזו של טיילור, שהיא בעצם הראשית יותר), הרגשתי חלק אינטגרלי בשיחות ובאינטראקציה שבתוך הניידת, צחקתי איתם, פחדתי איתם ובכיתי איתם (טוב, אמנם לא הזלתי דמעה אבל הלב שלי נחמץ), סרט שפשוט היה כיף לראות ולהתחבר אליו, כך גם הסכימו טל ורועי, שותפיי לצפיה בו, לא רציתי שייגמר, הייתי מוכן להמשיך ולצפות בעלילותיהם של צמד השוטרים האלו עוד קצת, למרות שהסרט הוא לא מושלם, בכל מה שהוא מציג אין לי יותר מדי טענות, אין לי את תחושת הפספוס הזו ש'חסר הגרוש ללירה' (כל עוד מדברים על מהלך הסרט ולא על הסוף שלו) שמלווה אותי אחרי צפיה בלא מעט סרטים, ונפלא לסיים לצפות כך בסרט.

מומלץ בחום! גם אם אתם לא טיפוסים של מותחני פשע משטרתיים אני מאמין שהפן הדרמטי של הסרט הזה יהפוך אותו לנגיש גם עבורכם, נראה לי שבמקה הספציפי של הסרט הזה יהיה יותר קשה לא להתחבר אליו ואל הדמויות שבו מאשר ההיפך, מקבל ממני ציון מלא הערכה של 8.5 מתוך 10.

http://www.imdb.com/title/tt1855199