Iron Man 3 איירון מן 3

עוד סרט קומיקס עתיר תקציב מבית היוצר של מטחנת המזומנים של מארוול, למוד ניסיון ניגשתי לסרט נטול כל ציפיות לגבי הריאליסטיות שתוצג בו (ואכן לא היתה כזו) והתיחסתי אליו כפי שאמורים להתיחס אליו – בידור נטו!

הסרט מביא אלינו שוב את אחד מגיבורי העל האהובים ביותר בימינו (אחרי שהסרט הראשון בסדרה מ2008 אחראי על הקאמבק שלו לתודעה הגלובלית) – טוני סטארק, או איירון מן אם תרצו, המליונר הציני והזחוח בעל הכוונות הטובות, אחרי 3 סרטים בכיכובו (שני סרטי 'איירון מן' ו'הנוקמים') כבר אין יותר מדי מה לחדש, ואחרי צפיה בסרט הזה, שמעט שונה מהאחרים, די מסתמן שהסדרה הזו הגיעה אל קיצה ואת הגיבור הזה נזכה לראות רק בסרט הבא של 'הנוקמים' (או בתפקידי אורח בסרטי מארוול השונים).

הפעם איירון מן מקבל פגז מן העבר, כשהוא נאלץ להתמודד עם כל מיני שדים שהוא יצר בעוון חטאיו בעבר (13 שנים לפי עלילת הסרט), הוא כבר שכח, אבל הם לא שכחו ולא סלחו, ובקרב הזה, בשונה מהקרבות הקודמים, איירון מן נראה פגיע מתמיד וכוחותיהם של אויביו לא נופלים מכוחותיו שלו (בנוסף למרכיבים אנושיים באישיותו שאנו נחשפים אליהם), האם איירון מן יצליח שוב להציל את המצב? (נראה לי שבסרטים הללו זו שאלה רטורית).

מפתיע שהאולפנים בחרו במאי חדש לפרויקט הזה, במיוחד כשהבמאי הקודם הוא גם אחד השחקנים בסרט, ג'ון פאברו (בתור במאי 'הפלישה למערב', 'אלף'), ובכן הבמאי החדש הוא שיין בלאק (ביים עד כה רק סרט אחד 'קיס קיס בנג בנג', גם הוא בכיכובו של דאוני ג'וניור) כשאת התסריט שמבוסס על הקומיקס כתב הבמאי (בתור תסריטאי סדרת 'נשק קטלני', 'אחרון גיבורי הפעולה') יחד עם דרו פירס (שום דבר ראוי לציון, קצת מעורר תהיה שהוא קיבל פרויקט בסדר גודל שכזה), כאמור הסרט הוא בידור ותו לא, כך שאין כאן דיאלוגים מעוררי השראה שתצטטו בפייסבוק או טוויסטים מדהימים שכנראה בתחום הקומיקס שמורים במגירה של כריסטופר נולאן.

הגיבורים הראשיים מהסרטים הקודמים (בצד של הטובים כמובן) חוזרים גם לסרט השלישי, רוברט דאוני ג'וניור ('שרלוק הולמס', 'צ'פלין') הוא טוני סטארק - איירון מן, הוא אמנם מקבל על התפקיד הזה ארגזים של כסף, אבל למרות שכבר התרגלתי לדמות המשחק הפעם איכזב אותי, למרות שסרטי קומיקס הם לא פאר היצירה, דאוני ג'וניור בכל זאת הצליח לרענן את הדמות הזו עם משחק מעניין, הפעם, אין את זה שם, וחבל, גווינית' פלאטרו ('סילביה', 'בכח הקאנטרי') בתפקיד פפר, האישה בחייו של איש הברזל, תפקיד לא עמוק במיוחד שלא דורש ממנה הרבה, דון צ'ידל ('מלון רואנדה', 'הבוגד') בתפקיד קולונל רודס (בסרט הראשון שיחק את התפקיד טרנס הווארד) וג'ון פאברו (בתור שחקן 'הצד שלו, הצד שלה', 'ווימבלדון')בתפקיד האפי, מנהל האבטחה המבדר, דמות משנית אך נחמדה, את 'הרעים' בסרט מגלמים גאי פירס ('ממנטו', 'סודות LA') ובן קינגסלי ('גנדי', 'רשימת שינדלר') ושחקנית נוספת שאפשר לצפות בה היא רבקה הול ('גנב עירוני', 'ויקי כריסטינה ברצלונה'), אף אחד מהם לא יקבל מועמדות לאוסקר, איכות המשחק בסרט בינונית במקרים הטובים וירודה מכך ברובו, ראוי לציין גם את טיי סימפקינס ('הרוע שבפנים', 'ילדים קטנים') בתפקיד הארלי, כבר בגילו הצעיר (12) הספיק סימפקינס להופיע על המסך לא מעט פעמים (20, כולל שני תפקידים של כמה שנים בסדרות), מעניין אם כשהוא כבר לא יהיה ילד ישאר הפלא.

כמו כל סרט אחר בז'אנר, גולת הכותרת של ההפקה היא ההיבטים הטכניים שלו, ו'איירון מן' נמצא בשורה הראשונה בכל הנוגע לאפקטים, ויזואליים וקוליים כאחד, הסרט מרהיב לצפייה, יש סצנה אחת מדהימה במיוחד (הנפילה של כולם מהמטוס) ובכלל, קשה להבחין שחצי ממה שרואים נעשה בעזרת מחשב כשהכל נראה מציאותי לחלוטין, שאפו גדול ליוצרים!

אין ספק שכבר משכו את המותג הזה יותר מדי, התפירה של העלילה כבר היתה מתאמצת מדי, כמה ניצוצות של משהו שאפשר יהיה לזכור מעבר לכל האפקטים המדהימים, אך לא מעבר לכך, נראה כאילו היוצרים מנסים להתחכם ולהשוות את קרב הענקים שהתרחש ב'הנוקמים' לאסון בקנה מידה ענק (דוגמת אסון התאומים) וטוני סטארק, שיא הציניות וקור הרוח נראה כמי שסובל מחרדה פוסט טראומתית ממה שהתרחש באותו קרב בניו-יורק כשהוא חווה התקפי חרדה בכל פעם שהנושא עולה, ובכלל, מנסים להפוך אותו להרבה יותר אנושי ממה שהכרנו, כשגם כל מה שהוא עבר לפני כן חוזר לרדוף אותו (פוסט טראומה של חיילים אם תרצו להקביל), אז תודה על הניסיון להראות שגם האנשים החזקים ביותר יכולים לקבל צלקות מארועים שכאלו, באמת כוונה יפה, אבל לא קניתי.

לחובבי הז'אנר, צפוי לכם עוד סרט מהנה, בשבילי זה נחמד, אבל לא מעבר, מקבל ממני ציון של 6 מתוך 10 ומקווה שהסרט הזה יחתום את הסדרה הזו כי זה כבר נמרח יותר מדי.

http://www.imdb.com/title/tt1300854