Shame בושה

סרט דרמה בריטי משנת 2011 שמלבד כמה קופות, שבר גם כמה מוסכמות ומציג תכנים שעד כה לא נתקלנו בהם בקנה מידה שכזה ועל במה כזו מרכזית, סרט מאד בוטה שמתעסק עם נושאים מאד רגישים, סרט יוצא דופן ללא ספק.

במרכז העלילה נמצא ברנדון (פאסבנדר), ברנדון הוא בחור נאה ומטופח בשנות ה30 המוקדמות לחייו, רווק ניו-יורקי ומנהל חיים של המעמד הבינוני-גבוה, הוא גר בבניין דירות יוקרתי למדי ומחזיק במשרה במשרד בעיר, כל יום חנוט בחליפה הוא יוצא לעוד יום עבודה ברכבת התחתית, הכל נראה נורמלי לכאורה, אך מתחת לכל זה ברנדון מכור לסקס, בין אם זה סקס מזדמן, פורנוגרפיה או נערות ליווי, וכיצד יודעים שאדם מכור למשהו? כאשר שגרת חייו סובבת סביב ההתמכרות שלו ומשבשת את שאר השדות בחייו, כאשר הוא לא יכול לנהל חיים תקינים באשמת ההתמכרות הזו, ובמהלך הסרט אנו למדים עד כמה הוא מכור לסקס ועד כמה ההתמכרות הזו מערערת את חייו ואת מה שהם אמורים היו להיות בנקודה שכזו בחיים, בתפקיד הראשי הנשי נמצאת דמותה של סיסי (מוליגן), אחותו הצעירה של ברנדון, בחורה מעט מוזרה וחסרת אחריות, כשהיא נכנסת לחייו היא מעוררת בו מגוון רגשות ומערערת את חייו ואת תפיסתו לגביהם, טיב היחסים בינהם לא ממש מוגדר וחווה עליות וירידות וההסטוריה שלהם טעונה אך לא מוסברת ונתונה לאינטרפטציה של הצופה.

 סטיב מקווין ('רעב' ובקרוב '12 שנים כעבד') ביים את הסרט וכתב אותו יחד עם אבי מורגן ('אשת הברזל'), הרעיון בו טוב ומקורי, אפילו אמיץ, הביצוע יוצא מן הכלל, אך הבעיה היא בעלילה לכשעצמה, אפשר היה לבסס סדרה דרמטית ואפלה על דמותו של ברנדון או לכתוב את זה בספר וזה היה יכול היה להיות מוצלח יותר, אך רוחב היריעה של סרט באורך מעט יותר משעה וחצי קצר מדי בכדי להכיל את מה שניסו היוצרים להעביר על פי דעתי.

מייקל פאסבנדר ('אקס-מן: ההתחלה', 'פרומתיאוס') משחק נפלא, ולא בטעות מסומן בשנים האחרונות כאחד הכוחות העולים בתעשיה, סביר להניח שיבוא היום והוא יזכה להניח על אחד ממדפיו פסלון מוזהב מתנת האקדמיה, קארי מוליגן ('דרייב', 'לעולם אל תתן לי ללכת') משחקת טוב אבל שוב מותירה את הרושם שחסר את הגרוש ללירה, הביצוע שלה ל'ניו יורק, ניו יורק' של סינטרה עם זאת, יוצא מן הכלל, ניקול בהארי ('42', 'המהיר') וג'יימס באדג' דייל ('השתולים' ולאחרונה 'איירון מן 3' ו'מלחמת העולם Z') בתפקידים משניים יותר מציגים משחק סביר.

מבחינת האספקטים המקצועיים שבו הסרט מצוין, רובו מתרחש בלילה (וגם כשלא, לא תצליחו למצוא בו יותר מדי שמש כשהכל אפור או אפל) ומכניס את הצופים בצורה אוטומטית למצב רוח מלנכולי (גם הרבה בזכות המשחק המצוין של פאסבנדר), תורמת לאוירה גם המוזיקה שברקע והצילומים המאופקים וה'קרים' ברוב הסצנות של הסרט (על אף שכמה מהסצנות רותחות ועל כן כל מה שהזכרתי מתחלף בהתאמה).

אמנם הסרט איכותי, על אף הגסות שבו, הוא מאד מאופק (במהות שלו, לאו דווקא בתוכן), אפשר להגיד גם מינימליסטי (מיעוט בדמויות, מיעוט בניצבים, מיעוט במילים), הוא פונה לקהל אינטליגנטי יחסית, כשהמהות של הסרט כולו, הבושה עמה נאלצים להתמודד, היא משהו שלא באמת 'מדברים' עליו בסרט, מן הקבלה לחיים האמיתיים אם תרצו, יש את הסוד הגדול הזה, שכולם יודעים אותו, אבל אף אחד לא מעז לפצות פה לגביו, וכך, מי שלא נבון מספיק, פשוט לא יקלוט מה היא הבושה הזו שהסרט נבנה מסביבה, כך שאם הייתי שופט את הסרט רק לגבי המסרים הסאבלימינלים או התת-מודעים שלו כנראה שהוא היה זוכה ממני לציון מכובד, הבעיה היא שמלבד העובדות הללו שציינתי, חסר לו מרכיב אחד מאד משמעותי – עלילה, אנחנו כאילו מקבלים מציאות כלשהי, ואמורים לחבר כמה פיסות ולפענח בעצמנו מה היא התמונה הגדולה, וספק אם המסר שאני אקבל מהסרט יהיה זהה להבא אחריי או לאחד שצפה בו לפניי, אבל אין שם את הסיפור באמת, הסיפור אמנם יכול להתגלגל בראשו של הצופה, אך מה שניבט אלינו מן המסך לא עובר בתור סרט, אני חושב שבתור ספר זה יכול היה להיות הרבה יותר מוצלח.

יש בסרט כמה סצנות שלא היו מביישות סרטי פורנו, מאד בוטה, כבר מהדקות הראשונות של הסרט אנחנו רואים "הכל" כשברנדון מתהלך בבית עירום כביום היוולדו, ככה שתחשבו פעמיים עם מי לצפות בסרט שכזה, אמנם הוא מאד מיני, אך הוא מאד לא רומנטי, אחרי הכל הדמות הראשית בו מכורה למין.

סרט אמיץ, כנה, בוטה ועוד כל מה שכתבתי כאן למעלה, אך כמו שהסברתי, לוקה בגזרת העלילה, ולכן רעיון גאוני ככל שיהיה לא יכול להחזיק מים לבד, עם כל ההערכה שלי למסר שבו, בזמן הסרט לא ממש התרגשתי, התחברתי או הייתי במתח, וכשזה חסר, הציון בהתאם, 5 סולידי מתוך 10 (עיין ערך 'עץ החיים' שגם העביר מסר גאוני אך לקה בחוסר עלילה, הוא גם הוסיף חטא על פשע והפך לסרט שהכי התאכזבתי ממנו בחיי מאחר וניגשתי לצפיה בו גדוש ציפיות).

 http://www.imdb.com/title/tt1723811