The Astronout Farmer החוואי האסטרונאוט

סרט דרמה משנת  2006 ששמו באנגלית הוא סוג של משחק מילים כש'פארמר' הוא גם שם המשפחה של הדמות הראשית וגם חוואי בתרגום לשפות אחרות, הסרט אמנם נסחף לעתים למחוזות הקיטש ההוליוודי שראינו כבר כל כך הרבה פעמים (התבנית של הסרט די קלאסית, ואני לא חובב גדול של סרטים כאלו בדרך כלל, עם זאת, הצלחתי להשאר מרותק אליו וגם ציפו לי בתוכו כמה רגעים לא צפוים).

במרכז העלילה נמצא צ'ארלס (צ'ארלי) פארמר, בעל חווה בדרום ארצות הברית שחי בביתו יחד עם אשתו (מלצרית בדיינר) ועם שלושת ילדיו (שפרד, סטנלי וסאנשיין), עד כאן הכל נשמע נורמלי, אבל כמו שמרמז שמו של הסרט יש כאן עוד אלמנט, לא כל כך שגרתי, באסם שלו, פארמר בונה טיל, שבעזרתו הוא מתכוון לטוס לחלל ולהקיף את כדור הארץ (בצעירותו היה בחיל האויר האמריקאי ואף נכלל בתכנית החלל, כשבאמתחתו כל הידע והאימונים הדרושים למשימה שכזו), הסרט מתמקד בתא המשפחתי הזה ועם התמיכה של כולם בפארמר בדרך להגשים את החלום שמלווה אותו מאז ומתמיד, אך הדרך אל המטרה הזו משובצת במכשולים רבים, מחוסר המזומנים שלו, דרך האיום של הבנק לעקל את כל רכושו ועד לסוכניות הביון שלא רואות בעין יפה נסיון של אזרח מן המניין לנגוע בכוכבים, האם בסופו של דבר, כנגד כל המכשולים יצליח פארמר להגשים את החלום? צפו וגלו!

הסרט משדר אוירה מאד משפחתית ולא בכדי, מי שאחראים ליצירת הסרט הם האחים (התאומים) מייקל ומארק פוליש ('נורת'פורק', 'לאוהבים בלבד') כשבתפקיד שתי הבנות של פארמר משחקות בנותיהם, התסריט כמו שכבר ציינתי נוטה לעתים להיות קיטשי, עם זאת מאד אהבתי את הסרט הזה, הרעיון שבו לא שגרתי וגרם לקטרג אותו בחלק מן המקומות כ'מדע בדיוני' אבל אני לא חושב שהוא אכן משתייך לז'אנר הזה, מבחינת הבמוי, הסרט לא מציג לנו את אמנות הקולנוע במיטבה, אך הוא בהחלט סביר פלוס.

השחקן שסוחב את הסרט על הגב הוא בילי בוב ת'ורנטון ('האיש שלא היה שם', 'לולאת להב'), כהרגלו ת'ורנטון מציג משחק משובח, בסוף הסרט כבר שוכחים שמדובר במליונר שחי את החיים הטובים ושוב מאמינים לכל מה שהוא מאכיל אותנו הצופים, חבל שבשנים האחרונות לא יצא סרט מהשורה הראשונה בכיכובו של השחקן המוכשר הזה, ת'ורנטון משחק בסרט את פארמר, בתפקיד אשתו משחקת וירג'יניה מדסן ('המספר 23', 'דרכים צדדיות') שנראית כמו גירסה מבוגרת יותר של פני מ'המפץ הגדול' (מבחינה חיצונית), הופעה טובה שלה, מקס ת'ייריוט ('ג'אמפר', 'הבית בקצה הרחוב') בתפקיד בנם הבכור שפרד וג'ספר ולוגאן פוליש בתפקידים של סטנלי וסאנשיין (בהתאמה), הבנות הצעירות במשפחה, הילדים גם הם משחקים טוב ולא מביכים בהופעה שלהם, האמת היא שאת רוב זמן המסך מקבלים בני המשפחה ולכן אין לי יותר מדי מה לפרט כאן בשורת הקרדיטים, צפו להופעת אורח מפתיעה של שחקן ששיתף פעולה עם ת'ורנטון בעבר בסרט שגם כלל שיגור לחלל, רוב הקאסט עם משחק סביר אך לא מעבר, פה ושם גם יש כמה נפילות מביכות (בעיקר כל מה שקשור לסוכניות האמריקאיות השונות).

מבחינה טכנית הסרט יכול לשאוף ליותר,  לא ביותר מדי סצנות נדרשו היוצרים ליכולות מחשב משכנעות, וכשהם כן נזקקו להן התוצאה לא היתה משכנעת מספיק, בשדות האיפור, תפאורה, תלובושות וכיוצא בזה אין לי טענות, גם השילוב של קטעים טלויזיונים נעשה באופן אמין ביותר ומשרה אוירה ריאליסטית יותר על הסרט, לגבי פסקול, לא ממש שמתי לב לאחד כזה, אבל בסופו של הסרט מושמע ‘Rocket Man’ של אלטון ג'ון והוא מתאים לסרט כמו כפפה ליד.

הרעיון בבסיסו תלוש מן המציאות, קשה לי להאמין שאדם בודד יצליח לבנות 'טיל' מ-0, לא סתם מושקעים מיליארדים בנאסה כדי להגיע לתוצאות, וגם עם כל ההשקעה והאימונים שלהם, לא אחת התוצאות הן קטסטרופליות (מי לא זוכר את אסון הקולומביה בו נהרג אילן רמון?), אז בחיאת, אדם דל משאבים בונה לבד טיל שכזה הוא משהו שקשה לקבל, אך הסרט לא מנסה להיות סדנה לבניית טיל ביתי על מנת לטוס לחלל, הוא מלמד אותנו רדיפת חלום מהי, פארמר הוא סוג של דון קישוט מודרני, הוא חולם בגדול ועל אף שלאחרים הוא נראה הוזה ומשוגע, הוא מדביק בלהט ובתשוקה שלו את בני משפחתו ועוד לא מעט אנשים לאורך הדרך להגשמת החלום, אבל כאמור הדרך הזו לא קלה והמון משברים מסכנים את הוצאת התכנית לפועל (תחנות הרוח בהן הוא נלחם אם תרצו), הוא גם הדביק אותי באותה התשוקה, והסרט הזה הצליח לרגש אותי מאד, קרה לי בו משהו נדיר לאין שיעור (הוא קרה פעם אחת בלבד ב10 שנים האחרונות), הזלתי דמעה, אמנם זו היתה דמעה בודדת, אך בכל זאת, זה מעיד על כמה שהתחברתי לסרט הזה, לכן, כל הכבוד, הצלחתם לסחוט ממני אחת, וזו לא משימה פשוטה, הסרט גם מראה לנו כמה חשובה המשפחה, פארמר הוא סוג של אב למופת, אשתו והילדים תומכים בו בעיניים עצומות כי מה שמניע אותם הוא דבר אחד, יחיד ומיוחד - אהבה, מבחינת המשפחה הזו, הגשמת חלומו של אחד דינה היא כשל הגשמה משותפת של החלום הזה, כך שמלבד המסר של לרדוף אחרי החלומות שלך ויהי מה, הסרט גם מקדש את התא המשפחתי ומעודד את הצופים בו לשאוף לכימיה שכזו בין כותלי ביתם.

אם כן, סרט מעורר השראה, הלואי על כולנו להיות כל כך נחושים וכל כך מלאי מוטיבציה להגשים את החלומות שלנו בחיים, גם אם לאחרים זה נראה תלוש מן המציאות, אובדני או כל דבר אחר המעיד על בעיות פסיכיאטריות המחייבות טיפול, בין אם מצליחים ובין אם לאו, ההתמדה, חוסר ההתפשרות, הסירוב להרים ידיים ולהכנע לכל שאר האנשים שאומרים לכם שאתם משוגעים ושאתם לא מסוגלים להגשים את החלום הזה, אם כל אחד יילמד את הלקח הזה, אזי יוצרי הסרט השיגו את יעדם.

אם אתם יכולים לסבול קצת קיטש אמריקאי אז אל תחשבו פעמיים, סרט שמומלץ לכל אחד לראות ואולי ללמוד ממנו משהו, עוד תצוגה נפלאה של בילי בוב ת'ורנטון ודמעה אחת שלי הצליחו לשגר את ציון הסרט הזה ל8 מתוך 10.

http://www.imdb.com/title/tt0469263/