Rosemary's Baby תינוקה של רוזמרי

דרמה מסתורית (מוגדרת בIMDb גם כסרט אימה, אך אני לא מסכים עם השיוך הזה) של רומן פולנסקי ('הפסנתרן', 'צ'יינה טאון'), הסרט הינו עיבוד קולנועי לספרו של איירה לוין ('נשים מושלמות' ו'הנערים מברזיל' גם הם עיבודים קולנועייים לספריו), כשפולנסקי אמון גם על מלאכת כתיבת התסריט, הסרט נחשב למבריק ומתברג באופן קבוע לרשימות סרטי האימה הטובים בהסטוריה, כשכל המידע הזה באמתחתי ישבתי לצפות יחד עם חברי רועי בסרט, אך האם הוא עמד בציפיות?

בתחילת הסרט אנו מכירים את רוזמרי ואת בעלה גאי וודהאוס (שחקן תאטרון וטלויזיה) בחיפושיהם אחר דירה חדשה, הם בוחרים דירה מסוימת (ומעט מסתורית) ופוגשים את השכנים החטטניים מיני ורומן קסטבט, זמן קצר אל תוך הסרט אנו מגלים שרוזמרי בהריון, כשיותר מדי אנשים מתערבים ומבודדים אותה במהלכו, מה שמעלה המון תהיות, אך לא מצדה של רוזמרי, וכשהן מגיעות, היא כבר עמוק בתוך הבוץ, האם היא תצליח להחלץ מהצרה אליה נקלעה? מה יהיה עתיד התינוק שלה? צפו וגלו!

כאמור תסריטו של פולנסקי הוא עיבוד (לפי מה שקראתי הבנתי שהוא כמעט שכתוב) לספר, וחבל שהוא לא השכיל להכניס בו מספר שינויים, כי מה שמתקבל על הדעת כשקוראים ספר לא תמיד צולח את המעבר למסך, אני לא יודע אם זה רק אני אבל הסרט פשוט לא עבד, כאילו אין שום פואנטה, הכל ברור וצפוי ומתסכל שהדמות הראשית בו נאיבית ברמות שגובלות בטמטום ואפטיה, קשה לעכל התנהגות שכזו מצד אחת הדמויות, זה כמו ליפול לבור שלידו יש שלט ע-נ-ק עליו כתוב 'זהירות! בור!', וכשהתהליך הזה של הנפילה לבור הוא תשעה חודשים צריך להיות ממש עיוור כדי לא לראות אותו במשך כל כך הרבה זמן, בגזרת התסריט אין לפולנסקי שום מחמאה ממני, אם כבר איירה לוין זכאי למספר חיזוקים חיוביים על הדמויות הצבעוניות וכמה רעיונות מקוריים, הבמוי של פולנסקי עוד איכשהו מצליח לשמור על רמה סבירה.

המשחק בסרט הוא לא מהמשובחים, אבל הוא מצליח לעבור, במיוחד כשאני מפגין סלחנות כשעברו מאז 45 שנים והרי סגנון המשחק של אז היה הרבה יותר מוחצן, בתחילה קשה לקבל כמה מהדמויות (במיוחד מיני) אך עם הזמן מתרגלים אל הדמויות הללו והן כבר לא נראות אבסורדיות כמו שהיו תחילה, בתפקיד הראשי של רוזמרי וודהאוס שיחקה מיה פארו ('חנה ואחיותיה' ו'שושנת קהיר הסגולה' בתקופה בה היתה בת זוגתו והמוזה של וודי אלן והשתתפה ב12 מתוך 13 הסרטים עליהם עבד באותה התקופה, 1980-1992) שהיתה אז מדהימה ביופיה (באותה התקופה היתה נשואה עם פרנק סינטרה ולמעשה מסמכי הגירושין הגיעו אליה על הסט של הסרט המדובר) היא משחקת טוב אבל הדמות שלה כמו שכבר ציינתי בפיסקה הקודמת היא אבסורדית, ג'ון קאסבטס ('12 הנועזים', 'ליל הבכורה') בתפקיד בעלה גאי, רות' גורדון ('הרולד ומוד', 'מחפש צרות') בתפקיד השכנה החטטנית מיני קסטבס שכאמור עליו קיבלה אוסקר וסידני בלקמר (היה ידוע בעיקר בשל הופעותיו המרובות בסרטים שונים – 8 במספר, יותר מכל שחקן אחר בהסטוריה בתפקיד נשיא ארה"ב תאודור רוזוולט) בתפקיד בעלה רומן, הרביעיה הזו הם השחקנים הבולטים בקאסט.

בגזרת האספקטים המקצועיים, ובכן, בהכללה הסרט הוא דרמה ולכן לא נדרשה עבודה רבה מדי, אך כשכן נדרשה היא נעשתה כהלכה, האיפור מדהים (גם של פארו בדמותה של רוזמרי כשהיא חלשה וחיוורת וגם בספק חיזיון ההזוי שהיא עוברת), מעבר לכך אני רוצה לציין שהפסקול לא ממלא מספיק נפח בחלל הסרט וחבל על כך.

לחצתי על פליי כשאני מלא ציפייה לסרט טוב, איכותי ומצמרר, אך התאכזבתי בצורה נחרצת, הוא היה צפוי עד כאב, ברמה שהרגשתי שפולנסקי מזלזל באינטליגנציה שלי כשהוא הסתיים (במהלך הסרט היתה לי תאוריה לגבי הכיוון אליו יגיע הסרט בסיומו, כיוון שהיה יכול להפוך אותו לקלאסיקה על-זמנית גם בעייני, אך לא כך היה) וחבל, כיוונתי כל כך גבוה משום שהסרט נחשב לקלאסיקה, ועד היום הוא אחד משני סרטי האימה היחידים שזיכו את יוצריהם בפסלון מוזהב בהוקרה מהאקדמיה לסרטים (אוסקר), כש'תינוקה של רוזמרי' מזכה את רות' גורדון בפרס על תפקיד המשנה שלה בסרט כשהסרט הבא מהז'אנר שהצליח להכלל ברשימת הפרסים גרף חמישה פרסים חשובים מאין כמוהם ('החומש' אם תרצו – הסרט, הבמאי, התסריט, השחקן הראשי והשחקנית הראשית הטובים ביותר) אותו סרט הוא 'שתיקת הכבשים' למקרה שתהיתם.

עוד פרט לחובתו של הסרט, אמנם השנה בה הוא יצא לאקרנים היתה 1968, תקופה בה החברה האמריקאית היתה שונה מזו הנוכחית, אך עדיין, הצגת כמה שחקנים שחורים בסרט אך ורק בתפקידי נותני שירות נמוכים (בין היתר – נער מעלית ונהג מונית) והצגת דמות אחת של בחור אסיאתי (סביר להניח יפני) כשמצלמה בידיו והוא לא חדל מלצלם בה את כל המתרחש למרות שזה לא ממש מתקשר לסצנה בה הדמות מופיעה גורמות לי לבחילה קלה, מה גם שמדובר ביוצר שעבר את השואה על בשרו ויודע דבר או שניים לגבי גזענות וקיפוח (לראיה – סרט המופת שלו, 'הפסנתרן' אותו כתב וביים), כמה נקודות לזכותו של הסרט: תחושת הפראנויה מצליחה להפנט את הצופים וגורמת להמון מתח ועניין (על אף שהסרט צפוי, אני אישית לא יכלתי להפסיק לצפות בו בתקווה שהמהלכים שפיתחתי במוחי אכן יתרחשו, שוב, חבל שזה לא קרה) ויש בו סצנה אחת, הזויה ביותר שמשאירה אותך המום, סצנה שהיא סוג של חיזיון או חלום, ספק אמיתי ספק הזיה בה נכנסת דמותה של רוזמרי להריון, צריך לצפות כדי להבין.

פרט טריויה הזוי שנתקלתי בו בעבר בעת שיטוטיי ברחבי הרשת – הסרט מדבר על פולחנים וכתות וכמובן על הריון, שנה אחרי צאת הסרט, בזמן שעבד בלונדון על אחד מסרטיו, שרון טייט, אשתו של פולנסקי שהיתה בחודש השמיני וחצי להריונה נרצחה באכזריות וברוטליות (יחד עם עוד 4 אשנים ששהו בבית הזוג פולנסקי) על ידי החבורה בהנהגת הפסיכופט צ'רלס מנסון, שהיה מעריץ נלהב של הביטלס (ואחד משיריהם היוו תירוץ לתחילת מעשי הרצח שהנהיג), למה אני מציין את זה? כי ג'ון לנון נרצח בכניסה לבניין בו מצולם הסרט הזה ומתרחשת בו מרבית העלילה.

לסיכום, אם אתם לא צריכים להגיש איזו עבודה על הסרט הזה, הייתי ממליץ לוותר עליו, לא שווה את השעתיים ומשהו של הצפיה בו, מקבל ממני ציון פושר של 4.5 מתוך 10.

http://www.imdb.com/title/tt0063522