The Descendants היורשים

דרמה מעט מלנכולית משנת 2011 (שאיכשהו בIMDb החליטו שאפשר לתייג אותה גם כקומדיה, אך האמינו לי שאין כאן יותר מדי אלמנטיים קומיים) בכיכובו של ג'ורג' קלוני (סדרת סרטי 'אושן', 'משחקי שלטון'), שמשחק את מאט קינג, נצר למשפחת מלוכה מהוואי, שהולך להרויח מאות מיליונים בעסקה ענקית, חי את החלום, אז זהו שלא, הרוח משתנה וחייו מתהפכים לגמרי, התפקיד זיכה אותו במועמדות לאוסקר, הסרט כולו מתרחש בהוואי, עם תחילת הסרט אנו מתודעים למצבה של אשתו של מאט, שנפצעה בתאונה (נפלה מסירה) ונמצאת במצב אנוש כשהיא מחוברת למכונות שמשאירות אותה בחיים, באותה העת, בני משפחתו של מאט, שהם 'היורשים' של נחלה עצומה באחד האיים של הוואי נמצאים על סף החלטה מכריעה שעתידה להכניס להם מאות מיליוני דולרים כשמאט הוא הנאמן של המשפחה והוא זה שצריך לקחת את ההחלטה הסופית.

אחרי שמאט מתבשר תוך יממה אחת על שתי ידיעות שמרעידות את עולמו, הסרט עוכב אחרי הימים הבאים בחייו של מאט ובנותיו, כשאל המסע מצטרף חבר של אחת מהן, זהו סרט מאד מינימליסטי ואנושי שמצליח להראות את החיים כפי שהם, יותר מכך, (כמו שנאמר בתחילת הסרט) הסיפור מתרחש בהוואי, יעד תיירותי שידוע כ'גן עדן', אז בניגוד לסרטים הוליוודיים אחרים ובמיוחד כאלו שמתרחשים בהוואי, אין כאן מסיבה אחת גדולה, גם בהוואי יש בעיות כמו בכל מקום אחר בעולם.

הסרט מבוסס על ספר של הסופרת ילידת הוואי - קוואי הארט המינגס, את העיבוד לתסריט עשו ג'ים ראש ונאט פקסון (מוכרים יותר כשחקנים, תסריט ראשון לסרט בו הם מעורבים), שותף נוסף לתסריט היה אלכסנדר פיין ('דרכים צדדיות' עטור השבחים, 'אודות שמידט') שגם ביים, הם עושים עבודה טובה ונוגעת ללב, ביחד עם משחק מצוין של מרבית השחקנים.

קלוני משחק פשוט פנטסטי והיה ראוי בהחלט להכרה שקיבל כשהיה מועמד על תפקידו לאוסקר, קלוני שידוע ברחבי העולם כאחד הגברים המבוקשים ביותר, נחשב לרווק נצחי ונראה כאילו כל אישה תימס לידו (האמת שאני לא ממש מבין למה, הוא סבבה והכל אבל נסחפו קצת, אבל היי, אני לא בחורה), ובכן, הוא משחק כאן אדם רגיל, בן כ40-50 והוא מצליח לשכנע לשעתיים של סרט בתוך דמות אנושית ונוגעת ללב שגם הוא חווה את אותם משברים ונפגע מאותם דברים שאחד האדם נפגע מהם, לצדו של קלוני משחקים בסרט שיילין וודלי (בעיקר סדרות נוער אמריקאיות) בתפקיד בתו הגדולה והמרדנית של מאט, אלכסנדרה, וודלי משחקת נפלא ויכול להיות שסרט כזה הוא קרש הקפיצה שלה לליגה של הגדולים, כי היכולות כבר שם, אמארה מילר (סרט ראשון ובינתים היחיד שלה) בתפקיד הבת הקטנה סקוטי, לצד רגעים אמינים ומרגשים, כמצופה מילדה בת 10 בערך שעורכת הופעת בכורה על המסך יש כמה קטעים לא הכי אמינים במשחק שלה, אבל בסך הכל הופעה חיובית למדי, בתפקיד סיד אפשר למצוא את ניק קראוס (רשימה של סרטים עלובים ועוד כמה תפקידים זניחים), דמותו של קראוס אמנם מוסיפה מעט צבע וחיוכים לסרט, אך הביצוע הוא פושר ומטה, יחד עם עוד איזו ילדה שחקנית (דמות בשם ריינה) שמשחקת נורא להחריד הם די הורסים לכל שאר השחקנים שמשחקים טוב ואמין, עד כדי כך שנראה שהם אכן תושבי הוואי שמורגלים למנהגים המעט שונים של שוכני האי, ישנם עוד כמה שחקנים מאחר והסרט מרובה דמויות אך התפקיד שלהם אינו גוזל מספיק זמן מסך כדי שאציין את שמם.

מבחינה מקצועית הסרט עשוי נהדר, אמנם לא מדובר בסרט פעולה עתיר אפקטים, אך יש בו צילומים מאד יפים (מצילומי נוף של הוואי המדהימה, דרך צילומים אמנתיים של חדר מדרגות למשל ועד לתקריב על פניהם של שחקנים ברגעים הכי אינטימיים בסרט), הסט בו צולם הסרט בתוספת התפאורה, האביזרים והתלבושות פשוט גורמים לך לעבור להוואי למשך שעתיים, האיפור של דמותה של אליזבת' קינג (אשתו של מאט) גם הוא נראה מאד מציאותי, תוסיפו סאונדטרק שבנוי משירה ונגינה שמאפיינת את הוואי וקיבלתם עבודה נהדרת של הצוות המקצועי שעבד על הסרט.

הסרט מאד הזכיר לי את 'מתחיל מחדש' (בכיכובו של קלייב אואן) ונראה כאילו שני הסרטים עוסקים בנושאים דומים ויש בהם המון קווי דימיון, עם זאת אחרי צפיה בסרט הזה יש לי תחושה שהוא מתעלה במעט מעל 'מתחיל מחדש' וזה כבר משהו חיובי, כי מאד אהבתי את הסרט המוזכר.

מאד התחברתי לדמותו של מאט, למען האמת זו דמות שלדעתי קל מאד להתבר אליה, מה שעובר עליו מעורר המון אמפתיה והדרך בה קלוני מציג את הדמות היא כל כך טובה שאין ברירה אחרת מאשר להתחבר אליו, ושלא תבינו אותי לא נכון, לא מדובר כאן בסרט קיטשי שבכוונה מנסה לרגש, זהו סיפור אנושי ומציאותי להפליא, נראה כאילו הוא מבוסס על סיפור אמיתי, לא עוד סרט דרמה של 'כנגד כל הסיכויים בדקה ה93', סרט מציאותי ומרגש בדרכו המינימליסטית, בכמה קטעים בסרט הייתי ממש על סף דמעות, ולא קל להביא אותי למצב שכזה, וזה מה שרושם עוד נקודה לזכותו.

הסרט מיועד לחובבי דרמות בלבד, וגם בין חובבי הדרמות יש לדלל את אלו שאוהבים סיפורים גדולים מהחיים שלא מסתפקים בסרט מינימליסטי ו'קטן', סרט כמו 'בלו ולנטיין' למשל, אך לאלו שאכן חובבים דרמות כנות ואמיתיות שלא מנסות להתייפייף ולהתחנן מצפה חווית צפיה מהנה מאד, הסרט מקבל ממני ציון של 8 (לכיוון ה8.5) מתוך 10.

0 תגובות על הביקורת:

הוסף רשומת תגובה