The Ides of March משחקי שלטון

דרמה פוליטית מותחת למדי עם נגיעות רומנטיות משנת 2011 שמראה מה קורה במשך ימים ספורים מאחורי הקלעים של קמפיין הבחירות של מייק מוריס (קלוני), אחד מהסנטורים שמתחרים על ראשות המפלגה הדמוקרטית בדרך לבחירות על נשיאות ארה"ב, כשהיועצים שלו סטיב (גוסלינג) ופול (הופמן) גם הם חלק מאד חשוב בעלילה, על פניו נשמע כמו צנון מיובש בתוספת מלפפון מאודה, אבל למעשה מדובר בסרט מבריק ומרתק, מהטובים שיצא לי לראות בתחום, בטח לאחרונה.

אני חייב לציין שהעובדות היחידות אודות הסרט שהייתי מודע להן היו שג'ורג' קלוני ביים וכיכב בו לצד רייאן גוסלינג ושהוא עוסק בפוליטיקה, כך שלא ממש ידעתי הרבה על העלילה שלו, וטוב שכך, אין דבר שאני אוהב יותר בסרט מאשר לא לדעת כלום עליו ולשאוב כמה שיותר מידע במהלך הצפיה בו, הסרט פשוט היפנט אותי אליו, יחסית לסרטים אחרים בז'אנר הוא קצר מאד, לפני שהתחלתי לצפות בו שמחתי שמדובר רק בשעה וחצי, אחרי הצפיה בו אני פשוט אומר 'חבל' שלא משכו אותו עוד, הייתי רוצה לקבל עוד זמן מסך עם הדמויות הנפלאות בו.

אוקיי, הסרט מאד הפתיע אותי לטובה, כאמור ציפיתי לדרמה פוליטית עבשה וקיבלתי דרמת מתח מקצועית כשהבמוי והמשחק הם מן המשובחים ביותר, התסריט גם הוא קולח ומבריק, אחד הסרטים הכי טובים שיצא לי לראות מבחינת העובדה שהוא היה כל כך לא צפוי ולא היה לי צל של מושג מה הולך לקרות בכל רגע, הדמויות היו מאד ורסטיליות וצבעוניות (במובן של תוכן וחיים והרבה צדדים באותה דמות, לעומת רוב דמויות השחור או לבן שאנו פוגשים בכל הסרטים האחרים), היו בו יותר תפניות מאשר ברוב הסרטים ומאחורי כל פינה התחבא משהו שלא ציפיתי לו כלל, אחרי שהסרט הסתיים עם שוט מדהים שהשאיר סוף פתוח אני פשוט נשארתי לשבת ולבהות במסך, אפילו לא הסתכלתי מה היה כתוב בקרדיטים, פשוט ניסיתי לעכל במוחי מה בדיוק קרה עכשיו, ואין כמו סוף כזה בכדי להבין שהסרט שהסתיים עכשיו היה פשוט מצוין.

אמנם לא מדובר במותחן פשע מסוגנן או בסרט פעולה עתיר תקציב, פעלולים ואפקטים, זו היתה דרמה, לא כבדה מדי, שבחציה הראשון עירבה רומנטיקה (שהצליחה להעלות על פניי חיוך דבילי למדי) ובחציה השני הפכה למותחן מעט אפל (שגרמה לי באמת להיות מתוח, וגם אחרי סיומו של הסרט אני במתח מאחר ולא באמת יודעים מה קרה בסוף), למרות מה שהיה נדמה לי, יש בסרט דמות ראשית אחת, והיא של סטיב (גוסלינג), ובמהלך הסרט אני חושב שזו הדמות שעוברת את השינוי הגדול ביותר, והשינוי שעוברת הדמות הזו מייצג את המהות של כל הסרט (כפי שהסברתי, מחיוך דבילי בקטעים רומנטיים עד לקטעים אפלים ומותחים), מאד התחברתי לדמות הזו, ואני מאמין שבזכות הבמוי הרגיש והמקצועי כל אחד יעשה זאת.

משהו שבלט בסרט הזה הוא הקאסט המרשים שהצליח לגייס קלוני (שמלבד העובדה שהוא ביים את הסרט הוא גם היה שותף לכתיבת התסריט שלו וגם היה מעורב בהפקתו), כמובן בתפקיד הראשי, של סטיב, יועץ צעיר שאפתני ונמרץ, שנחשב לאחד מהעפרונות החדים ביותר בעסק, נמצא השחקן העולה ביותר בשנה האחרונה בגבעת העץ הקדוש, רייאן גוסלינג ('בלו ולנטיין', 'כל הדברים הטובים') ששוב פעם מצליח לשכנע בהופעה מדהימה, לדעתי הוא מצליח לסחוב את הסרט הזה על גבו בצורה מעוררת כבוד, ומדובר כאן בשחקן שראיתי כבר בהמון סרטים ועדיין הוא מצליח לשכנע ולהרשים בכל פעם מחדש, עצוב לי שאחרי שנה מופלאה בה כיכב בשלושה סרטים (מלבד הסרט הזה הוא עשה השנה גם את מה שהיה לדעתי התפקיד הטוב ביותר שלו ב'דרייב' והוא שיחק גם בקומדיה הרומנטית האיכותית יחסית 'טיפש, מטורף, מאוהב' כשעל האחרון ועל הסרט הזה הוא קיבל מועמדיות לגלובוס הזהב) הוא לא זכה למועמדות לאוסקר (הוא כבר קיבל מועמדות בעבר על 'חצי נלסון'), אבל אני אשוב ואומר זאת, זהו אחד השחקנים הכי טובים ומהנים לצפייה שאפשר למצוא, הבנאדם פשוט נוטף כריזמה, בטחון, כשרון וקסם שגורם לך פשוט לאהוב אותו, כל בחור היה רוצה חבר כמותו, אם לא להתחלף איתו, וכל בחורה היתה רוצה לעשות אותו, שוב הוא מציג משחק ורסטילי בדמות שכתובה מדהים ונותנת לו לבטא כמה כשרון יש לו, אחרי החפירה הקבועה על גוסלינג, שאט אט הופך לאחד השחקנים האהובים עליי אני אתקדם לשאר הקאסט המרשים כאמור, ובכן, לתפקיד פול, הבוס של סטיבן והיועץ הראשי לוהק השחקן המצוין פיליף סימור הופמן ('קפוטה' עליו זכה באוסקר, 'הכשרון של מר ריפלי') ששוב מוכיח גם הוא שהוא פשוט תותח, לתפקיד מייק מוריס, הסנטור שלו מייעצים סטיב ופול החליט הבמאי ללהק את עצמו, ג'ורג' קלוני (סדרת סרטי 'אושן', 'סריאנה' עליו זכה באוסקר על התפקיד הראשי בו ו'וידויים של מוח מסוכן' ו'לילה טוב ובהצלחה' בתור במאי), קלוני, שידוע כאחד המוערכים בתעשיה, מצליח לנווט בהצלחה את הקריירה בין סרטים קופתיים או טפשיים (למרות שלא מעט מהם נחשבים בכל זאת איכותיים) לבין דרמות מהורהרות ומלאות עוצמה ואיכות, והפעם בתור פוליטיקאי בעל חזון, צעיר, כריזמטי ובלתי מתפשר, שנראה כאילו הדמות שלו היא מחווה לנשיא ארה"ב המכהן ברק אובאמה, הוא עושה עבודה נפלאה, וגם הדמות שלו משתנה לאורך הסרט ומוצגת באורות שונים, חשוב לציין שקלוני זכה למועמדות על התסריט יחד עם שותפיו לכתיבה גראנט הסלוב (שהיה שותף גם לכתיבת 'לילה טוב ובהצלחה') ובו ווילימון (שכתב את המחזה 'פראגוט צפון' שמבוסס על מערכת הבחירות של 2004 ועליו נשען התסריט של הסרט, זהו תסריט ראשון לו הוא שותף שזוכה להפקה קולנועית), פול ג'יאמטי ('החיים ע"פי בארני', 'לירות כדי להרוג') בתפקיד טום דאפי, היועץ של המתמודד היריב, מאריסה טומיי ('המתאבק', 'סנגור במבחן') בתפקיד העתונאית אידה הורוביץ, ואבאן רייצ'ל ווד ('המתאבק', 'מעבר ליקום') בתפקיד יחסית קטן אך מאד חשוב של מולי, אחת המתמחות במטה של מוריס, גם ווד משחקת נפלא (מוזר בעיניי שלעתים היא נראתה לי מאד יפה ולעתים ממש לא), לא יצא לי לראות אותה ביותר מדי סרטים, ואחרי צפיה בסרט הזה, בו היא לגמרי כבשה אותי, אני חושב שהיא אחד מהשמות שצריך לעכוב אחריהם בשנים הבאות, יש עוד כמה שחקנים אך כבר כואבות לי האצבעות מלרשום קרדיטים אז אני אמשיך הלאה, לא לפני שאשבח באופן כללי את הקאסט בשלמותו על משחק מצוין שגורם לסרט בתוספת הבמוי והתסריט להראות מאד ריאליסטי ומציאותי.

מבחינה טכנית הסרט מאד מקצועי, יחסית לדרמה די מינימליסטית יש בסרט לא מעט צילומים אומנותיים (מזכיר קצת סרט אחר שלו מהשנה, אבל שימו לב לצילומים של גוסלינג בתוך האוטו, במיוחד בצילום בו יורד בחוץ גשם) שמוסיפים לסרט עוד ניחוח איכותי, תוסיפו לזה פסקול שמשתלב נפלא ברקע ובחירה נפלאה של לוקיישנים וסטים לצלם בהם וקיבלתם סרט שנראה כמו המציאות, אחלה עבודה עשו שם.

שוב אני רוצה לחזור ולהדגיש שהחלק שהיה הכי חיובי מבחינתי, הוא הכיוונים המאד לא צפויים אליהם מתפתחת העלילה, ממש לא ידעתי לאן זה יילך והייתי מרותק פשוט כל הזמן, בתחילת הסרט האוירה היתה שונה לחלוטין מזו ששררה בסופו, והמעבר היה כל כך חלק ואלגנטי שאם היה לי כובע על הראש הייתי מוריד אותו בפני התסריטאים והבמאי.

כל כך התחברתי עם הדמות של סטיב, ולמרות שלא כל כך ציפיתי לפעולות שלו, והתסריט, הבמוי והמשחק היו כל כך טובים שלא הייתה לי אפשרות לדעת מה בדיוק הוא הולך לעשות הלאה, בכל זאת התחברתי והסכמתי עם רובן המכריע של הפעולות שהוא עשה, איזו דמות נפלאה, ואיזה ביצוע ענק, דרך הדמות הזו התחברתי גם לשאר הדמויות ובעיקר לזו של מולי, גם זו היתה דמות מלאת נפח שאני לא יודע איך להגדיר אותה, החמודה? המסכנה? היפה? המשחקת אותה? פשוט כל כך הרבה רבדים, ואני לא רוצה להסגיר שום פרטים אז אני אתאמץ ולא אגיד יותר מדי על דמות המפתח הזו.

שתבינו שאחרי ביקורת כל כך ארוכה אני עדיין מרגיש שלא הצלחתי לבטא את כל מה שהסרט הזה גרם לי להרגיש, וזה מצביע על כמה שהוא נפלא.

לכל מי שאוהבים דרמות, לכל מי שאוהבים פוליטיקה, לכל מי שאוהבים סרטים איכותיים ובאופן כללי גם מי שלא חובב גדול של הז'אנרים האלו יכול להתחבר, עם זאת, אם אתם לא יודעים להעריך קולנוע אל תטרחו, מקבל ממני ציון מרשים ובצדק של 9 מתוך 10.

http://www.imdb.com/title/tt1124035/