The Girl with the Dragon Tattoo הנערה עם קעקוע הדרקון

דרמת פשע מותחת ומעט מסתורית משנת 2011, הסרט הוא עיבוד מכופל, ראשית כל הוא נשען על הספר בעל אותו השם (שהוא החלק מתוך הטרילוגיה 'מילניום') של הסופר (והעתונאי החוקר) השוודי המנוח סטיג לרסון (נפטר עוד לפני הצלחת סדרת הספרים שלו), שנית כל, בשוודיה, ארץ המוצא של הספרים (גם העלילה מתרחשת בשוודיה) כבר נעשו 3 סרטים, אחד לכל ספר בטרילוגיה, ה'מהדורה המהודרת' תוצרת הוליווד קיבלה שבחים רבים וניתן לצפות ששני הסרטים העוכבים אחרי שני הספרים הנותרים ייצאו לאקרנים בשנים הקרובות (למרות שנכון להרגע עדיין לא ידוע לי שעובדים על סרטים כאלו).

העלילה מעט מתוסבכת ולא הכי קל לפשט אותה לכמה משפטים בודדים, בגדול הסיפור הוא על 2 אנשים שדרכם מצטלבת מתישהו בסיפור כשברקע ישנה חקירה של סיפור גדול יותר, הדמויות הראשיות בעלילה הן אלו של הסופר\עתונאי מיקאל בלומקוויסט (קרייג), שבתחילת הסיפור מפסיד בתביעה משפטית אחרי שבכתב העת בו הוא מועסק (מילניום) הוא פירסם מאמר על מליונר שוודי, הדמות הראשית הנוספת היא זו של 'הנערה', ליסבת' סלנדר (מארה), בחורה צעירה בעלת סיפור חיים קשה מאד שעובדת כחוקרת פרטית ונחשבת לאחת מהטובות בתחום, מתישהו מוזמן מיקאל בכדי לחקור את פרשת העלמותה המסתורית של הרייט וגנר לפני 40 שנה, אל פרשה עלומה זו מתווספת רשימת מקרי רצח בלתי מפוענחים.

מי שביים את הסרט הוא דייויד פינצ'ר (ביים כמה מהסרטים האהובים עליי ולדעתי הם מן הטובים ביותר, למשל 'שבעה חטאים' ו'מועדון קרב'), התסריטאי שנבחר לעבד את הספר לתסריט הוא סטיבן זאליאן ('רשימת שינדלר', 'אמריקן גנגסטר'), 'לא פראיירים' בלשון המעטה, עם שני בעלי כשרון גדול שכזה מאחורי הקלעים לא בפלא שהסרט כל כך מצליח, הן בעיני המבקרים והן בעיני הצופים, אמנם תחילה הסרט לא ברור וקשה לעכוב אחרי מי ומה קורה בו, אך אחרי זמן מה העלילה מתבהרת והמתח מתחיל להופיע, היתרון הוא שהסרט מאד לא צפוי, הוא גרם לי ולרועי שצפה בו איתי להמר על כל התפתחות בעליה, בהחלט המון ספקולציות כשאין באמת מושג מה יקרה בסופו של דבר.

השחקנים הראשיים בסרט הם דניאל קרייג (הסוכן '007 ג'יימס בונד' בסרטים האחרונים, 'התנגדות'), אחרי שהורגלתי לראות את קרייג בתפקיד של הגבר-גבר הכל יכול שמפרק במכות כל מי שרק מעז לעמוד מולו, הוא חושף כאן צד דרמתי ועדין יותר שלו, עם זאת הוא לא מבריק ביכולות המשחק שלו, השחקנית שהיא התגלית שיצאה מהסרט הזה (והיתה מועמדת על המשחק בו לאוסקר בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר) היא רוני (עם שתי O, כמו שם משפחתו של שחקן הכדורגל) מארה (שיחקה בסרטו הקודם של הבמאי פינצ'ר – 'הרשת החברתית', 'צעיר חסר מנוח'), הדמות שלה מאד נועזת (כמה סצנות בהן היא נדרשת להיות בעירום, אחת מהן קשה מאד לצפיה), היא משחקת מדהים, במהלך כל הסרט היא שומרת על ארשת פנים חתומה, נראה כאילו דבר לא מזיז לה, היא לא נראית כועסת ובטח שלא שמחה (מלבד שבריר של חיוך פעם או פעמיים בסרט), דמות מאד אניגמטית שהצופה לא יודע עליה יותר מדי ומגלה פיסות מעברה במהלך הסרט, מארה נכנסה מושלם לדמות ולמרות שראיתי אותה משחקת בסרטים נוספים, פשוט בלתי אפשרי לזהות אותה שם, ואין מחמאה גדולה יותר לשחקן, בתפקידי משנה אפשר למצוא את הקשיש כריסטופר פלאמר ('צלילי המוזיקה', 'נפלאות אתבונה', ונראה שהוא פורח בשנים האחרונות, כשבשנתיים האחרונות זכה לראשונה בחייו למועמדויות לאוסקר, כשחקן משנה, כשבאחת מהן – 2012, הוא זכה על תפקידו ב'בגינרס') בתפקיד הנריק וגנר, שהזמין את מיקאל לחקור את הפרשה המסתורית שתקפה את משפחתו לפני 40 שנים, סטלן סקארסגארד ('ת'ור', 'סיפורו של וויל האנטינג') שבדרך כלל מקבל תפקידים של גרמנים רעים בכל מיני סרטים מקבל דמות של שוודי, מדינת המוצא שלו, בתפקיד מרטין וגנר, אחיינו של ויקטור ויורש התפקיד הראשי בתאגיד המשפחתי, מלבדם יש עוד מספר לא מבוטל של שחקני משנה, אך דמויותיהם ודקותיהם על המסך לא מספיק משעמותיות מספיק בכדי להכנס לביקורת, בסך הכל משחק די בינוני של רוב השחקנים בסרט, כשהרבה מעל כולם מתבלטת רוני מארה במשחק מאד משנע ופשוט מדהים.

מבחינה מקצועית הסרט מאד מוצלח, מאחר והוא עוסק בהמון התרחשויות מלפני שנים רבות מדי פעם ישנם קטעים של פלאשבקים (שמוצגים אחרי עריכה משמעותית כדי שייראו ישנים יותר, המאפיין הבולט של צילומים אלו, מלבד כל התבאורה והתלבושות ששחזרו את התקופה המדוברת, הוא גוון צהבהב של הסצנות האלו שמשרה עליהם מראה ואוירה של משהו ישן ואותנטי), ישנם גם מסמכים רבים מהעבר וגם הם נראים אותנטיים לחלוטין, אותו דבר לגבי התמונות מאותן שנים שנראות אמיתיות לחלוטין, גם האיכות שלהן מצביעה על תמונות מקוריות משנות ה60, כמובן שכל מה שהזכרתי צולם ונוצר במיוחד עבור הסרט הזה, בהחלט עבודה מדהימה, גם מבחינת איפור ותלבושות עשו עבודה מרשימה, במיוחד של הדמות הראשית של ליסבת' (לא רק מבחינת משחק קשה לזהות שזו אותה שחקנית, אחרי עבודה מדהימה של מחלקת האיפור והתלבושות על הסט היא גם לא נראית אותו האדם), הפסקול גם הוא קולח וענייני והצילום מקצועי מאד גם הוא.

אני רוצה לספר על תופעה שלדעתי היא אחד מהדברים המרגיזים ביותר שקיימים בעולם הקולנוע, תופעת המבטאים והשפות, אם מדובר בסרט אמריקאי שמתרחש בארה"ב, מן המתבקש שכאשר אחת הדמויות תבקר ברוסיה למשל, הדמויות ברוסיה ידברו במבטא רוסי, הרבה בכדי להבדיל את ה'זרים' שבסרט, תופעה הרבה יותר מרגיזה היא כששני רוסים (או ערבים או כל דבר אחר) בסרט אמריקאי מדברים בינהם באנגלית, כאילו מה הקטע? אבל זה כבר סיפור אחר, הקטע שמרגיז אותי הוא כשמדובר בסרט אמריקאי שמתרחש כולו ברוסיה, למה עדיין הם מדברים במבטא רוסי?! זו אמורה להיות שפת האם שלהם בסרט ולכן לא מובן לי המבטא הדבילי, אני לא דורש מהיוצרים לקבל סיבוב כמו מל גיבסון ולעשות סרט ברוסית (ב'פסיון של ישו' מדברים בארמית, ב'אפוקליפטו' מדברים באחד מניבי המאיה, שתי שפות עתיקות שכבר אין בהן שימוש בימינו), תחשבו כמה מרגיזה יכולה להיות החוויה של צפיה ב'גלדיאטור' אם כל הדמויות היו מדברות במבטא איטלקי, ב'נערה' העלילה מתרחשת בשוודיה ולמרות שהמבטא הוא הרבה יותר עדין, אפשר למצוא שרידי מבטא בדיבורה של כל אחת מהדמויות, מה שלי אישית קצת העיב על הצפיה בו, במיוחד בתחילתו כשהעלילה עוד לא התבהרה מספיק בכדי להשאב לתוכו.

נקודה מעניינת שהייתי רוצה לציין היא שכנראה שמבטרה למכור יותר, כשפרסמו את שמותיהם של שלושת הספרים המרכיבים את טרילוגיית המילניום ברחבי העולם, שינו את שמם כשרק הספר השני נשאר עם אותו השם, במקור השמות היו 'גברים ששונאים נשים', 'הנערה ששיחקה באש' ו'הטירה באויר שפוצצה', שמות לא הכי אטרקטיבים, לכן מוטיב ה'נערה' הוצמד לשלושת הכותרים כשהספר הראשון השתנה ל'הנערה עם קעקוע הדרקון' והספר השלישי ל'הנערה שבעטה בקן הצרעות', אחרי צפיה בסרט אפשר להבין ששמו המעובד לא ממש תואם מה שקורה בו, מלבד זאת שהוא מודיע לנו שלליסבת' יש קעקוע בצורת דרקון הוא לא ממש מועיל בכדי להבין במה מדובר, כששם כמו 'גברים ששונאים נשים' יכול היה להיות תאור מדויק הרבה יותר של מה שמתרחש בעלילה, חבל שבעולמנו המודרני יותר מדי דברים כשבינהם אמנות נזנחים לטובת מיקסום רווחים.

למרות המוזרות הרבה של הדמות של ליסבת', זו הדמות שהצלחתי להתחבר אליה ברמה הכי גבוהה בסרט, אולי זה המשחק המרשים, אולי הסימפתיה כלפיה אחרי שמבינים כמה קשים היו חייה או זה אולי משהו אחר, אבל בכל מקרה זו הדמות שהכי 'עשתה לי' את זה בסרט, ואני כבר מצפה לראות אותה בסרטים הבאים, כשאני כולי תקווה וציפיה שהצוות המוביל מהסרט הזה ימשיך כולו לסרט הבא (במיוחד הבמאי התסריטאי והכוכבת).

סרט לא הכי שגרתי, למי שאין סבלנות יהיה קשה לצלוח את מחציותו הראשונה של הסרט עכב חוסר בהירות ועניין, אך מי שיעשה זאת צפוי לקבל חצי שני עמוס מתח ומסתורין שהולך ומתבהר לו עד לסופו של הסרט, מי שאוהב סרטים בעלי מזג אפל יכול להתאהב בסרט ובדמות הראשית שלו, שנראית כאילו נלקחה מהמרתף של 'פייט-קלאב' או שהיא אחת הדמויות המסתוריות ב'שבעה חטאים', אך בטח שלא תזהו אותה כאחת מהשחקניות מ'הרשת החברתית', סה"כ סרט טוב מאד שמקבל ממני ציון של 8 מתוך 10.

http://www.imdb.com/title/tt1568346/