The Flowers Of War פרחי מלחמה

סרט דרמה מלחמתית סיני מ2012 (טכנית הוא יצא לאקרנים בסין בדצמבר 2011, אבל תזרמו איתי) שעלילתו מתרחשת בעיר ננקינג (או נאנג'ינג, מה שתרצו) שבמזרח סין בשנת 1937, בזמן המלחמה בין סין ליפן, העלילה מתמקדת בקתדרלת ווינצ'סטר בעיר, שבעכבות תקנות וחוקים בין לאומיים היא סוג של אי של שפיות בתוך ים ההרג והקרבות שמסביב, ממש פיסת גן עדן בתוך הגיהנום.

הדמות הראשית בעלילה היא של קברן אמריקאי בשם ג'ון מילר, בחור חלקלק למדי שהדבר היחיד שהוא רואה לנגד עיניו זוהי טובתו האישית, הוא מגיע לכנסיה על מנת לקבור כראוי את גופתו של אב הכנסיה, הכומר אינגלמן, תמורת תשלום כמובן, אחרי שהוא רואה מה התנאים בכנסיה הוא מחליט להשאר (כדי לדאוג לתחת של עצמו), אך במהרה מוצא את עצמו בתוך תסבוכת שלא דימיין להקלע אליה, בין ילדות המנזר הצנועות והממושמעות, לבין חבורה של זונות קלות דעת ומפונקות שנמלטו לכנסיה מבית בושת באיזור, עליו לגלם את תפקיד המבוגר האחראי, כאשר אין עוד אדם אחר שיכול להשגיח על הנעשה בכנסיה, האם הוא יסכים לקבל את התפקיד? והאם הוא בכלל מסוגל לעמוד במשימה שכזו?

אני חייב לציין שרגשותיי כלפי הסרט לפני צפיה בו היו מעורבות, וכשהוא התחיל מה שחשבתי אכן התממש, עם זאת, אני רוצה להודות שככל שמתקדם הסרט החסרונות מתגמדים לעומת היתרונות, מה גם שאותם חסרונות פחות באים לידי בטוי ככל שהוא מתקדם, מאחר ומדובר בסרט סיני העוסק במלחמה בין הסינים לבין עם אחר, יהיה כל עם שיהיה, הסינים מוצגים (בייחוד החיילים) בתור גיבורים נאמנים (מדי) לדגל, כשאחד מהם מוצג באופן מוגזם ומופרז, מינימום צ'אק נוריס עשו ממנו (הצלף הכי טוב שנראה על מסכי הקולנוע מאז וסילי זייצב של ג'וד לאו ב'אויב בשער'), בעוד שהצבא היריב מוצג בצורה השטחית ביותר בתור חבורה של צמאי דם אשר נעדרים כל טיפה של טוב לב (מלבד חייל אחד לרפואה, תודה באמת), כך שהסרט בתחילתו נראה כמו מסע תעמולה בעד האידיאל הסיני הטהור של הגנה על מולדת נגד הכובשים המושחתים וחסרי הלב, כידוע מלחמה היא ממש לא שחור ולבן, כשבכל צד יש את כל גווני הרגשות והאנשים, חבל שבסרט הכל מוצג באופן כל כך חד וברור, עם זאת הסרט שופע ביתרונות שאני אפרט עליהם בהמשך, כשאחד מהם הוא הצגת המקום השפוי בסרט ככנסיה, וכידוע הנצרות היא לא הדת הכי אהודה על הממשל הסיני, ולכן אני מצדיע להם על הפתיחות בעניין הספציפי הזה.

במאי הסרט הוא יימו ז'אנג, אחד מהבמאים הסינים הגדולים ביותר כיום, אני אישית צפיתי בלפחות שלושה מסרטיו (בינהם 'גיבור' ו'מחול הפגיונות') והוא אפילו נבחר לביים את טקס פתיחת האולימפיאדה כשהתקיימה בבייג'ינג, בהחלט מדובר בבמאי מאד מוכשר, כשכשרון זה הצליח להקנות לו את הזכות לעבוד על הסרטים בעלי התקציבים הגדולים ביותר בתעשית הקולנוע הסינית, והסרטים הללו הם בהחלט תענוג צרוף לעיניים, מאד איכותיים ואסטתיים, התסריט מבוסס על ספר בשם '13 פרחי המלחמה' של הסופר (והתסריטאי) הסיני גלינג יאן, כשאת העיבוד לתסריט מבצע הנג ליו, לא יודע למה, אבל משום אני נוטה להאמין שיוצרי הסרט קיבלו הוראות מלמעלה (או שהם ממש אבל ממש פטריוטים ואוהבים את מולדתם) ולכן הסרט מהלל ומפאר את העם הסיני ואת צבאו, וכפי שציינתי הוא תעמולתי מדי וזה לא הכי נעים, יש חלקים מעט לא הגיוניים בעלילה, הוא מתעסק במרכז הסיפור אבל מזניח יתר על המידה את השוליים, הסרט נהיה אובר דרמטי לעתים, למרות שצפיתי בלא מעט סרטים זרים, הרבה פעמים קשה לי לקלוט את השמות של חלק הדמויות בסרטים סינים או קוראניים, אך הפעם זה היה קשה עוד יותר כשהיו מעל ל30 דמויות (שאני בספק גדול אם לכולן היה שם בכלל), בכל אופן למרות המגוון הגדול של הדמויות, היוצרים התרכזו בקושי ב5 מתוכן וזה מאד חבל, אני לא יודע אם זה נעשה מסיבות תעמולתיות או שבכנות עכבו אחרי המאורעות שבספר עליו מבוסס הסרט, אבל הרבה מן הדיאלוגים בסרט נעשים באנגלית בכדי להקל על קהל הצופים שאיננו סיני לצפות בסרט, למרות החסרונות הללו אני חושב שיש הרבה יותר יתרונות, כבר מהשניות הראשונות אפשר להבחין שמדובר בקולנוע איכותי ובלתי מתפשר מבחינה אמנותית, התסריט מאד רגיש ומציג המון ניגודים בין הדמויות (זונות ותלמידות במנזר, על כל המשתמע מכך), הסרט משלב בתחילתו המון הומור (מוצלח) ונהיה דרמתי ומרגש בהמשך וגם מותח לקראת הסוף, הסרט כולל כמה סצנות מאד חזקות שמאד הרשימו אותי, ולא מדובר רק בסצנות של מלחמה, אני מדבר על סצנות דרמתיות שמצולמות נפלא ומועברות באופן מושלם על ידי הבמאי והשחקנים שלרשותו, בהחלט סיפור על אומץ ואנושיות ברגעים שבהם הכי צריכים אותם.

כשהתחלתי לחבב באמת קולנוע ולהבין קצת, אחד השחקנים הראשונים שקפצו מיידית לרשימת המועדפים שלי הוא כריסטיאן בייל (טרילוגיית 'באטמן' של כריסטופר נולאן, 'היוקרה'), אחד השחקנים הכי טוטליים, בטח בין השמות הגדולים, שבוחר את התפקידים שלו לפי הדף שכתוב עליו התסריט ולא לפי הדף של החוזה עליו מצוין הסכום אותו הוא ישלשל לכיסו בעבור הופעה בסרט, הוכחה לכך היא השתתפותו בסרט עצמאי בשם 'המכונאי' שלקראתו השיל 30 ק"ג ממשקלו והגיע למצב של סכנת חיים ממשית, תמורת גרושים ובסרט שכמעט אף אחד לא ראה, רק כי הוא התחבר לתסריט ולדמות, סיפור דומה היה עם הסרט 'לשרוד עד החופש' שבצילומים אליו ישן בתנאי שדה במקום בטריילר ממוזג ומאובזר וכדי להיות אותנטי אכל נחש, כי זה מה שהדמות שלו היתה צריכה לעשות, אז תגידו שהוא אדם לא נחמד או שזה לא לעניין לעשות עסקים עם סרט תעמולתי שכזה, שנה בלבד אחרי שזכה אותו באוסקר ('פייטר'), אני מתוודה שלעתים היה נראה כאילו הוא לא משקיע, אך בסצנות שבהן הוא נדרש לכך הוא פשוט גילם את הדמות בצורה מעוררת השראה, ומדובר בדמות שעוברת תהליכים (הן חיצוניים והן פנימיים) במהלך הסרט, ובייל מצליח שוב להכנס לדמות שונה בתכלית מכל דמות אחרת שכבר זכיתי לראות ממנו, דמות מאד מגוונת, מצחיקה ומרגשת, רעה וטובה, באמת למחוא כפיים לשחקן האדיר הזה, מבחינה אישית היתה כאן סוג של סגירת מעגל עבור בייל, שכילד כיכב ב'אמפריית השמש' של ספילברג כשהוא מגלם ילד בן 12 שחי בסין והוא חלק ממקהלת הכנסיה, וגם בסרט הזה ישנה מקהלה של ילדות בנות 12 בכנסיה בסין, מלבד התצוגה המרשימה של המאסטר בייל, ישנם עוד לא מעט שחקנים בסרט הזה, אך אף לא אחד מהם היה לי מוכר, חלקם אפילו חסרי כל ניסיון קולנועי קודם, בינהם השחקנית הסינית היפה ני ני, שמגלמת את מושא אהבתו של דמותו של בייל, יו מו, והיא אחת היחידות שמצליחות להפגין אי אלו כישורים של משחק בחלק מהזמן, מבחינת איכויות המשחק של שאר הדמויות, לעתים הוא היה מוגזם מאד וגבל בתאטרליות, השחקן שגילם את הדמות של ג'ורג' (עוד שחקן שזוהי בכורה עבורו) היה מאד מרגיז עד שהתרגלתי אליו ולבסוף גם חיבבתי והערכתי אותו (ועדיין, הוא רחוק שנות אור מלקבל אוסקר), ובאמת שאין יותר מדי רגעים בהם הילדות והזונות הצליחו להרשים עם איכויות משחק מפעימות, ככה שזו גם נקודה פחות חזקה של הסרט.

מבחינה טכנית מדובר בסרט מהמרשימים שצפיתי בהם לאחרונה, הוא מאד אמנותי ולא מתפשר וניכר שנעשתה עליו השקעה מדהימה, כמה סצנות ממנו בהחלט הצליחו לגרום לי להתפלא והאיכויות והאמנותיות שהוא מציג בהחלט לא היו מבישים סרט מלחמתי הוליוודי מן השורה הראשונה, התפאורה מציגה לנו עיר למודת קרבות שלמעשה עולה באש, הדמויות כולן נמצאות בתלבושות שתואמות את התקופה והאוירה, האיפור גם הוא מצוין ברוב הקטעים בסרט, אם כי יש כמה נפילות בתחום הזה, הצילומים פשוט מדהימים, אני מתקשה להזכר בסרט עם צילומים כל כך מרשימים וסצנות שמבוימות ומצולמות בכזו אמנות, המון טכניקה, סצנה אחת שאפשר לראות די בתחילתו של הסרט היא סצנה בה מנסים חיילי המחלקה האחרונה מן הצבא הסיני שנשארה בחיים בקרב על ההגנה על העיר לפוצץ טנק תוך כדי שהם מקריבים את עצמם, הסצינה הזו מוצגת בצורה מדהימה שמאד הרשימה אותי והיא ללא ספק אחת מסצנות הקרב המשובחות שצפיתי בהן, מאד התרשמתי ממוטיב שחזר על עצמו והציג חלון ויטראז' צבעוני שנמצא בקתדרלה והופיע לא מעט פעמים לאורכו של הסרט, בתוספת אפקטים נוספים כמה מהצילומים בהם 'מעורב' אותו חלון הם לא פחות ממושלמים, כשגם הילוך איטי וגם אפקטים של סאונד, שגם הם מאד הרשימו לכל אורך הסרט, יוצרים יחד כמה צילומים בלתי נשכחים, גם הפסקול היה מאד מרשים ושילב בתוכו מלבד כלי אורקסטרה שאנו מורגלים לשמוע בפסי קול בדרך קבע כלי נגינה שמאפיינים את התרבות והמורשת הסינית, תוסיפו לזה כמה מזמורי כנסיות ותקבלו פס-קול ייחודי ומגוון.

אני חייב לציין שלא באמת ידעתי מה יקרה לגבי המון דברים שקרו בסרט ואני מאד אוהב להיות במצב שכזה, העלילה גם הצליחה להפתיע כמה פעמים עם הכיוונים אליהם היא התפתחה, הסרט גם נוגע בסיפור העצוב של 'הנשים ממחוז ננקינג' שמספר על אונס המוני של חיילים יפניים בתושבות הסיניות שבעיר ומצליח בהחלט לכבד את הנושא הזה, הסרט הזכיר לי בסצנה מסוימת גם את זכרונותיה של גיישה, ויש קווי עלילה מסוימים שמשותפים לשני הסיפורים הללו ובייחוד לשני הסרטים, הסרט לא זכה למועמדות לאוסקר וחבל שכך כי אני חושב שהוא לגמרי ראוי למעמד, אם לא בקטגורית הסרט הזר (שדורשת שלפחות 50% מהדיאלוגים בסרט לא יתנהלו באנגלית, וסביר להניח שבסרט הזה חלק גדול מהדיאלוגים אכן מדוברים באנגלית) אז בקטגוריות של אפקטים או צילום בהחלט היה מקום להעניק לו את הכבוד (ואולי הסיבה היא החלטתם של הסינים להציג את היפנים באופן גורף באור כל כך שלילי וליצור סרט שהוא מאד תעמולתי וכפי שציינתי כבר לפני).

התחברתי מאד עם ג'ון, הדמות הזו גם מאד סיקרנה אותי, מעבר לכך התרגשתי הרבה מעבר למצופה ובאחת הסצנות אם הייתי יותר רגיש אני מאמין שגם הייתי מגיע לכדי דמעות, אך זה לא קרה, סרט שהייתי מאד ביקורתי כלפיו ועם זאת, למרות מגרעותיו הרבות הצליח להרשים אותי עמוקות, הוא מצליח להעביר כמה מסרים של אומץ, אנושיות, חברות, הקרבה ושכול, ומראה שכל אחד יכול לבחור לעשות את הדבר הנכון, ושלפעמים צריך להתחשב בטובת הזולת והכלל לפני שדואגים לעצמנו, אמנם זהו מסר נאיבי וקיטשי מדי, אך הוא בהחלט נגע ללבי והצליח לרגש, מה שתמיד טוב אחרי צפייה בסרט הוא טעם של עוד, ובהחלט נשאר לי טעם שכזה, גם אחרי שעתיים ורבע של סרט, הסיבה היא שכל כך התחברתי לדמויות שכעת אני מאד רוצה לדעת מה עלה בגורלן בהמשך הדרך, אך אל תבינו אותי לא נכון, למרות הצמאון שלי למידע אודות הדמויות, הסרט מסתיים בצורה טובה, נאותה ולא מאכזבת ולא מאבד מערכו לקראת הסוף.

בהחלט סרט שהייתי ממליץ לצפות בו, גם למי שלא חובב סרטים זרים, אפשר להרגע מאחר וחלק גדול מהסרט מתנהל באנגלית, אם אתם חובבים סרטים כמו 'להציל את טוראי ראיין' ואת הסדרות 'אחים לנשק' ו'פסיפיק' (מבחינת התקופה והאוירה, לא מבחינת המסרים והדרמה), רוצו לראות, הוא אמנם פחות ריאליסטי ונוטה לאובר דרמטיות והקצנה אך עדיין יש בו כמה רגעים שאפשר לאמר שהם מושלמים וגורמים לכך ששווה לצפות בו עבורם, חובה למעריצי כריסטיאן בייל, מקבל ממני ציון של 8 מתוך 10, וזה לא היה רחוק מ8.5.

http://www.imdb.com/title/tt1410063/