John Carter ג'ון קרטר

פנטזיית פעולה משנת 2012 שבמרכזה אדם בשם, ניחשתם נכון! ג'ון קרטר! קצת מסובך להסביר על העלילה אבל אני אנסה בכל זאת, אנו פוגשים לראשונה את קארטר באריזונה בשנת 1868 כשהוא מחפש נואשות אחר מערה מסתורית שלטענתו גדושה בכמויות של זהב, אחרי מספר התרחשויות ביזאריות אנו משוגרים יחד עם קארטר למאדים, או בארסום בשפת המקומיים, שם לכוח הכבידה אליו התרגל בכדור הארץ יש יתרונות משמעותיים, בגלל חוסר הכבידה, הוא 'מקבל' כוחות על והופך לסוג של סופרמן על הכוכב האדום הנמצא בשיאה של המערכה המכריעה בקרב בין ממלכת הליום לממלכת זודגה כשברקע שלל דמויות צבעוניות יותר ופחות.

למעשה הסרט מתבסס על סיפור פנטזיה משנת 1917 אותו כתב הסופר האמריקאי אדגר רייס בורואוז בשם 'הנסיכה ממאדים' והוא למעשה הסיפור הראשון מבין 11 בסדרת הסיפורים 'בארסום', נפלא לראות את העולמות שיצרו סופרים לפני שנים רבות מתעוררים לחיים ומקבלים אדפטציות קולנועיות (כשהמרשימה מכולן היא טרילוגיית 'שר הטבעות'), אני מודה ומתוודה, שמאז גיל קטן תמיד אהבתי להסחף לעולמות דימיוניים של פנטזיה וסרט מהסוג הזה יכל בקלות להפוך לאחד מהפייבוריטס שלי אם הייתי רואה אותו לפני 15 שנים, ועדיין, אם העולם שנוצר הוא מספיק עשיר ומעניין אני אצליח להסחף כל פעם מחדש, כנראה שאם אתה אדם עם דמיון מפותח, כל פעם שתתקל בפרותיו של דימיון מפותח של אדם אחר תימשך לזה, וכמה גיקי שזה נשמע, אין כמו להשאב לתוך עולם פנטזיה דמיוני למשך שעתיים, פשוט הנאה שאני שמח שאני עדיין מצליח להפיק מסרטים.

לפעמים אני מגיע לסרטים מסוימים עם ציפיות גבוהות, לפעמים אני לא יודע כלום ולכן אין לי ציפיות ולפעמים אני מגיע עם ציפיות מאד נמוכות, אז לסרט הזה הגעתי עם רמת הציפיות הנמוכה ביותר שאני זוכר בתקופה האחרונה, אחרי שאריאל, מורי ורבי בתחילת הדרך של התמכרות לסרטים המליץ לי בחום אחרי שהוא צפה בסרט הזה לוותר עליו כי הוא פשוט עלוב, איך שהתחיל הסרט, בסצינה בה מתרחש קרב בין שתי ספינות אויר במאדים הבנתי בדיוק למה הוא התכוון, למרות התקציב הבומבסטי ולמרות היכולות הטכנולוגיות מרקיעות השחקים, מה שנראה על המסך היה דומה יותר למשחק מחשב צולע מ2004 מאשר שובר קופות תלת מימדי תוצרת הוליווד בשנת 2012, תוסיפו לזה משחק שאין מילה טוב יותר לתאר אותו מאשר 'חרא', והרבה יותר מדי דרמטי, התוצאה היא אחת ההתחלות הכי מבאסות בתולדות הקולנוע, חברי רועי שצפה יחד איתי בסרט כבר ביקש ממני לבחור סרט אחר אבל משום מה סירבתי, לשמחתי לא הקשבתי לשניהם ומאד הופתעתי לטובה, חלקים מסוימים (וגם החלק החשוב ביותר) בסרט היו לא צפוים, כמובן שהיו גם המון רגעים שאפשר היה לראות ממרחק של שני קילומטר, אבל עדיין, באופן כללי, הפתיעו לטובה, בהמשך גיליתי שמלבד ספינות האויר שעוצבו פשוט גרוע, שאר האלמנטים שנוצרו לקראת הסרט היו מאד יצירתיים ויפים וכמה מהדמויות בהחלט היו מוצלחות, כשמי שגונב את ההצגה הוא אולה, ה'כלב' של ג'ון, שיחד עם עוד כמה דמויות הקלו על האוירה האובר דרמטית עם כמה קריצות הומוריסטיות ומבדרות, רועי השתכנע להמשיך לראות וגם הוא נהנה מאד מהסרט, אריאל, ההפסד כולו שלך.

מי שביים את הסרט וגם היה שותף לעיבוד הסיפור לתסריט הוא אנדרו סטנטון, 6 פעמים מועמד לאוסקר, כשעל המדף שלו ניצבים כבר 2 פסלונים, בתור תסריטאי-במאי הוא אחראי לסרט האנימציה שסביר להניח הוא האהוב עליי ביותר מאז שהתבגרתי, 'WALL-E' שכמובן זיכה אותו בפסלון המוזהב וסרט נוסף שהוא כתב וביים היה 'מוצאים את נמו' (שגם עליו זכה באוסקר), כשבתור תסריטאי הוא אחראי גם לטרילוגיה המופלאה 'צעצוע של סיפור' ועוד כמה פנינים מבית היוצר של דיסני, האולפן שגם הסרט הזה יצא תחת המטריה שלו, זהו הסרט הראשון שהוא לא אנימציה בו לוקח תפקיד סטנטון, וזה ניכר בתוצאה, התסריט אמנם צפוי ומלא בלא מעט חורים, אך יש לו חלקים ממש מצוינים, כשהעולם שנוצר מאד מרשים, שותפיו של סטנטון לכתיבת התסריט היו מארק אנדרוז (שזה הוא סרט מלא ראשון עליו הוא עבד ובקרוב ייצא סרט אותו הוא כתב וביים, גם הוא עבור דיסני ופיקסאר שנקרא 'אמיצה') ומייקל צ'אבון ('נערי הפלא', שותף מינורי בתסריט של 'ספיידר-מן 2'), כאמור, הרבה בזכות העולם הנפלא שיצר בורואוז לפני כמעט 100 שנים, התסריט מלא בחן וקסם, שוב, לצד רגעים צפויים ולא מרגשים.

השחקן שמככב בסרט הזה נראה כמו תערובת של ג'יימס פרנקו, ג'וש האלוואי וטימות'י אוליפנט, זהו שחקן אלמוני יחסית בשם טיילור קיטש (הוא התפרסם בסדרה 'אורות ליל שישי' בה כיכב מאז 2006 ועד לשנת 2011, כשבקולנוע עשה את הצעד המשמעותי הראשון בתור גמביט ב'אקס-מן המקור: וולברין' וכיכב השנה גם בשובר הקופות 'באטלשיפ'), ישנם רגעים שבהם הוא משחק פשוט נורא, אך עם זאת, ראיתי גרועים ממנו ועוד יש סכוי שהבחור ישתפר בהמשך, אבל בטח שסרטים מהסוג שהוא עובד עליהם כרגע לא דורשים כישורי משחק כמו שהם דורשים פנים יפות וכמה קוביות בבטן, הצלע הנשית בסרט היא לין קולינס ('המספר 23', גם היא השתתפה ב'אקס-מן המקור: וולברין'), יפהיפיה טקסנית שלעומתה קיטש הוא שון פן, משום מה נדרשה קולינס לדבר במבטא מרגיז ביותר (הזכיר לי במעט מבטא הודי) שניכר היה שהוא זר לה, פשוט תצוגת נפל של משחק מצדה של הבחורה הזו, אבל שוב, פנים יפות וגוף כמו שלה הוא בדיוק מה שמצריכים תפקידים שכאלו בסוג הסרטים הזה, תפקידי משנה נוספים היו מדובבים כאשר הדמות היתה של יצורים ירוקים ענקיים בעלי 4 זרועות, את שתי דמויות המפתח של היצורים הללו גילמו סמנת'ה מורטון ('השליח', 'מתוק ומרושע') ו-ווילם דפו ('ספיידר-מן', 'הקדושים מבוסטון'), בתפקידי משנה נוספים אפשר היה למצוא את דומיניק ווסט (מקנולטי האגדי מ'הסמויה', 'ההתעוררות') שלצערי מאד איכזב אותי עם משחק אובר דרמטי עלוב למדי ומארק סטרונג ('החפרפרת', 'רוקנרולה'), שחקן נוסף שאני רגיל לראות באופן קבוע בסדרה טלויזיונית והופיע בסרט הוא ברייאן קראנסטון, כוכב 'שובר שורות' ששיחק בסרט בדיוק באותו הסגנון, מאכזב יחסית לעומת ההופעה המצוינת שלו ב'דרייב', כמו שהבנתם המשחק בסרט בהחלט לא היה הצד החזק שלו, יותר מדי דרמטיות בניחוח אופרת סבון קולומביאנית, עם משחק טוב יותר אני מאמין שהסרט היה נוסק לגבהים מרשימים הרבה יותר וחבל שלא כך היה.

מבחינה מקצועית הסרט התחיל רע מאד והמשיך מדהים, כפי שכבר ציינתי בפתיחה האפקטים היו רחוקים מלהרשים אך ככל שעבר הזמן נחשפתי לאלמנטים הרבה יותר מרשימים, העיצוב של התפאורה, במיוחד במאדים (למרות שגם השחזור של המערב הפרוע היה יוצא מן הכלל) היה מאד מעניין ואלגנטי והם בהלחט יצרו עולם מוזר ומשונה, עתיק ועתידני באותה העת, אחרי שמבינים שהסרט מבוסס על סיפורים מלפני כ100 שנים אפשר להבין ולהעריך את מה שמוצג בסרט, ובאמת שנראה כאילו הם נשארים נאמנים לתיאוריו של בורואוז, נראה כאילו זה הסרט שהוא בעצמו היה יוצר אילו היתה בידיו הטכנולוגיה בתקופה בה כתב את הסיפורים, כמה מהדמויות שנוצרו היו מאד מקוריות, אני לא יודע אם בספריו של בורואוז מוצגים ציורים, אך קראתי ברפרוף את תיאורם של כמה מהיצורים שהוא יצר ונראה שהחבר'ה בדיסני ניסו להצמד למקור הספרותי ככל שיכלו, הקאלוט מתואר ככלב בארסומאני בעל עשר רגליים וראש דמוי צפרדע וזה בדיוק מה שתקבלו בדמותו של 'אולה' שפשוט גונב את ההצגה (ועם זאת מאד מזכיר את הכלב מ'הסיפור שאינו נגמר'), גם דמויותיהם של הענקים הירוקים והקופים הלבנים נלקחו ישירות מהספרים, עם זאת אני חייב לציין שמסרט של דיסני בכזה תקציב בשנת 2012 ציפיתי ליותר כי למרות שהדמויות נראו מצוין, קשה היה להתנתק מהתחושה שהן נעשו בעזרת מחשב, תחושה שסרטים אחרים מצליחים לגרום לצופה לגבור עליה (כשהדוגמה המופתית לכך היא 'אוואטר'), גם האפקטים של הסאונד מאד מרשימים והשתמשו בהם לא מעט, מאחר ומדובר בכוכב לכת שחלק מהיצורים בו לא קיימים נדרשו טכנאי הסאונד ליצור עבורם קולות שונים ומשונים, שהתאימו בדיוק מירבי לדמויות שלהם, הפסקול גם הוא, כמו במרבית סרטי דיסני בעל סאונד ייחודי ומאד מוסיף לסרט, עם זאת הוא לא קליט במיוחד ובבוקר שלמחרת כבר תספיקו לשכוח אותו.

סרט שאני יוצא ממנו ברגשות מעורבים בכמה נושאים, התסריט היה צפוי בכלליות אך מפתיע ברגע הכי חשוב (ותמיד אני אומר שעדיף סרט שמתחיל רע ונגמר טוב מאשר ההיפך), האפקטים הציגו דמויות מעניינות ועולמות מופלאים ועם זאת אפשר היה לחוש כל העת את עבודת המחשב עליהם, הוא התיימר להציג משחק מאד דרמטי וכבד והיה מלא בתצוגות עלובות של משחק אך גם היה מלא בקריצות הומוריסטיות (זה כנראה אחד מחבלי ההצלה שלו), הוא היה סרט מאד שטחי וחסר כל רובד ועם זאת ניסה בנקודה מסוימת להעביר סוג של מסר על טבעו של האדם להלחם כל הזמן (וגם לעורר סוג של תאוריות קונספירטיביות בנושא הזה), לסיכום רע וטוב בעת ובעונה אחת.

הסרט הזכיר לי כמה סרטים, כשבינהם 'איניאנה ג'ונס', 'ת'ור' ו'מלחמת הכוכבים', כשהאחרון הוא בעל הדימיון הגדול ביותר, נראה כאילו ג'ורג' לוקאס גם שאב מעט מן ההשפעה שלו מסיפורי בארסום כשהוא כתב את סאגות המופת שלו, סיפור נוסף שהסרט הזה הזכיר לי הרבה בזכות השימוש באותיות JC (ראשי התיבות של John Carter), ולא במקרה הוא כמובן סיפורו של ישו (Jesus Christ, גם JC) כשגם בין שתי הדמויות הללו יש לא מעט קווי דימיון, ואני מאמין שראשי התיבות אינם צירוף מקרים בלבד.

למרות שחשבתי שמדובר בסרט אפקטים נטו, אני מאמין שהקהל שהכי יתחבר לסרט הוא חובבי הפנטזיה, אז אם אהבתם את 'אוואטר', ואם 'סוניה האדומה' עושה לכם את זה, אם אתם רק יושבים ומחכים לעיבוד הקולנועי המדובר ל'המגדל האפל' ואפילו אם אהבתם את הסאגות של 'מלחמת הכוכבים' (שכאמור בהחלט אפשר למצוא קווי דמיון בינהן ל'ג'ון קרטר') אז הסרט הזה הוא בשבילכם, אריאל, הפעם טעית, סרט חביב למדי שהציון שהוא קיבל בIMDb, 6.8 מייצג אותו בכבוד, מאחר ואני נע בציוניי בחצאים, לעת עתה אני מעניק לסרט ציון של 6.5 מתוך 10, אבל אם כשיעבור הזמן הוא יימשך להדהד במוחי אני מבטיח להעלות לו עוד חצי נקודה.

http://www.imdb.com/title/tt0401729/