The Avengers הנוקמים

מסחטת מזומנים הוליוודית משומנת היטב משנת 2012 שהתחפשה לסרט קומיקס, לקראת הסרט יצאו לא פחות מחמישה סרטים שונים כשבסרטים הללו זכינו להכיר את הדמויות הראשיות בסרט הנוכחי, פרויקט די שאפתני אבל לצערי האיכות של הפרויקט הזה די ירודה, אמנם האפקטים מאד מוצלחים, ויש כמה קטעי אקשן משובחים, אבל העלילה, אוי העלילה, פשוט עלבון לאינטלגנציה של הצופים, הסרט הזה מאסף את הדמויות איירון מן (דאוני ג'וניור), קפטן אמריקה (אוואנס), הענק הירוק (רופאלו), ת'ור (המסוורת'), האלמנה השחורה (ג'והנסון) והוק-איי (רנר) כשבראש השולחן יושב ניק פיורי (ל. ג'קסון) ומהעבר השני האויב שלהם הוא דמות מהסרט 'ת'ור', לוקי (הידלסטון), העלילה הצפויה מציגה את לוקי כמי שרוצה להשתלט על כדור הארץ כשהנוקמים מתאספים ומתאחדים מאחר והם היחידים שיכולים להציל את המצב, למי שרוצה לראות את הסרט בגלל קטעי הפעולה המושקעים שבו, הייתי ממליץ לוותר על שני השלישים הראשונים של הסרט שהם פשוט שיא העליבות ואין בהם יותר מדי קטעי פעולה לרפואה.

Tae Guk Gi: The Brotherhood of War אחוות המלחמה

סרט מלחמה דרמטי קוראני משנת 2004, מלבד תחילת וסוף הסרט שמתרחשים בהווה (2004), עלילת הסרט מתרחשת ברובה בשנת 1950, אז פרצה בתוך קוראה מלחמה בין הדרום, שדגל באימפריאליזם ובגישה ליברלית ונתמך על ידי ארה"ב לבין הצפון הקומוניסטי בו תמכה סין הגדולה, אנו כמובן מתלווים במרבית הסרט אל הכוחות של צבא הדרום כשהפוקוס הוא על שני אחים, הבכור, בחור חסון, מנהיג בנפש ומאד אחראי שעד למלחמה התפרנס מצחצוח נעליים כדי לעזור לפרנס את משפחתו והצעיר, סטודנט בן 18 שהרבה יותר חלש ופגיע, במהלך המלחמה שני האחים עוברים תהליכים מאד משמעותיים שהופכים את חייהם מקצה לקצה, הילדים התמים שיצאו אל הקרב הופכים לגברים קשוחים ויש עליהם להתמודד עם בעיות של מוסר, עדיפויות והקרבה.

הסרט הזה במכוון לא בוחר צד אחד באופן מובהק, אין שחור ולבן, אין טוב או רע, במלחמה כולם הופכים לחיות והסרט מציג כמה סצנות מאד קשות שמתארות עד לאן יכולים להתדרדר הדברים כשהכל יוצא מכלל שליטה והכאוס חוגג ברחובות.

[Rec] מקליט

מותחן אימה ספרדי מ2007 שאחרי הצלחתו (גם בביקורות וגם בקופות) נעשו שני סרט המשך, ואפילו הוא עובד לסרט אמריקאי ('הסגר'), עלילת הסרט מתרחשת כביכול בזמן אמת כשכל המאורעות מצולמים על ידי מצלמה אחת (בסגנון 'פרויקט המכשפה מבלייר'), הסרט כאילו נלקח מצילומים לתכנית בשם 'בזמן שאתם ישנים' בה ניתן לראות מה עושים כל מיני בעלי מקצוע במהלך הלילה, בפרק המדובר התלוו אנג'לה (המגישה) ופבלו (הצלם) לצוות כיבוי אש מקומי, וכשנשמעת הקריאה הם יוצאים יחד עם שני כבאים אל זירת הארוע אליה נקראו, בזירה יש התאספות של השכנים בכניסה לבניין כשבאחת הדירות הנעולות נמצאת זקנה תמהונית שבגללה הוזעקו כוחות ההצלה למקום, לא עובר זמן רב וכל הבניין נאטם על ידי מפקחי משרד הבריאות והוא הופך אט אט למלכודת מוות, כשהסכנה נמאת כל העת באויר, האם מישהו ישרוד את הלילה המסויט הזה בזמן שכולם ישנים? האם יצליחו הצוותים להשתלט על הבעיה? כמובן שבשביל התשובות צריכים לצפות במותחן הנהדר הזה.

הסרט עשוי ומוצג בצורה מאד ריאליסטית, ובשיאו סצנה אחת שהצליחה להעיף אותי ואת רן (הפרטנר המושלם לסרטי אימה) באויר, למרות שידענו בדיוק שמה שקרה עומד לקרות, וזה מעיד על במוי ועריכה מדהימים של היוצרים.

Awakenings התעוררות

דרמה ביוגרפית נוגעת ללב משנת 1990 המביאה את סיפורו של אוליבר סאקס (בסרט שמו שונה למלקולם סאייר), נוירולוג ממוצא בריטי יהודי שעבד בבית חולים לחולים כרוניים בניו-יורק, שבקיץ של שנת 1969 הגיע לתגליות רפואיות מרעישות כשהוא הצליח בעזרת אבחנות וטיפול 'להעיר' כמה אנשים שהיו נמצאים במצב קטטוני ופשוט להחזיר אותם לחיים, האם התרופה שלו עבדה בסופו של דבר? האם אותם חולים הצליחו לשוב למסלול חיים תקין בזכות האבחנה המדהימה של הנוירולוג החביב? מאד מרתק ומרגש לגלות מה הן תוצאות אותה תקופת נסיון בהן נטלו אותם חולים את התרופות.

הסרט מבוסס על ספר הנושא את אותו שם אותו כתב סאקס בכבודו ובעצמו, אני לא יודע כמה הסרט (או הספר) נאמנים למציאות אך לטעמי מה שהוצג בסרט היה מעט מופרך והרבה יותר מדי קיטשי ואין לי ספק שחלק מהסצנות נתפרו במיוחד לכבוד הצגת הסיפור הזה בקולנוע, חלקים שכאלו בדרך כלל הורסים מבחינתי את הסרט כשהם פוגמים בחוויית המציאותיות שלו, אך הפעם הם נעשו בצורה כל כך מניפולטיבית שכמעט גרמה לי לבכות (אמא שלי שצפתה בסרט יחד איתי הזילה דמעות באותם קטעים סוחטי לבבות) ולכן אני מוריד בפני היוצרים את הכובע.

The Man from Nowhere האיש משום מקום

מותחן פשע קוראני שמשלב בתוכו פעולה משנת 2010  שהצליח יותר מהכל לאכזב אותי, עד לסרט הזה יצא לי לצפות בלא מעט מותחני פשע מתוצרת דרום קוראה, היתרון של כולם על פני סרטים אמריקאים היו שהם שברו את התבניות המוכרות והצליחו להיות מאד לא צפויים תוך כדי שהם משלבים דרמה משובחת וכמה סצנות גרפיות ביותר, והסרט הזה פשוט לא עמד בסטנדרט הזה, הוא היה צפוי עד כאב, היתה בו מעט מאד דרמה, המשחק לא היה מספיק טוב והוא פשוט נשאר מקובע בתוך אותן תבניות שכולם מכירים מכל המותחנים שמנפיקה התעשיה בהוליווד, עם זאת הסרט מאד מקצועי ומוקפד, אין ספק שגם כשהתסריט עצמו פחות מרשים אותי, האיכות של הקולנוע הקוראני עדיין בולטת בסרט כשהוא מלווה בלא מעט צילומים מרשימים ואפקטים שלא היו מביישים שובר קופות מארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

The Dictator הדיקטטור

קומדיה סאטירית פרועה משנת 2012 מבית היוצר של הגאון הקומי סשה ברון כהן ('בוראט', 'ברונו'), הפעם הוחלף הסגנון הכביכול דוקומנטרי שאפיין את שני הסרטים האחרונים בכיכובו של האיש בעל אלף הפרצופים, מדובר בסרט עלילתי שלמרות היותו נמוך מגובה הדשא הוא מאד ביקורתי ונוקב וטומן בתוכו המון אמירות עוקצניות במיוחד, במרכזה העלילה נמצא גנרל אדמירל חאפז אל אלאדין, הדיקטטור הפרוע של מדינת וואדיה, אלאדין הוא ההקצנה הכי וולגרית  שאפשר ליצור, הוא רומס זכויות של אזרחים (שלא לדבר על זכויותיהן של בנות המין הנשי) ומוציא להורג כל מה שזז (וגם מה שלא זז), וכמו שקרה בשנתיים החולפות ברחבי העולם הערבי, גם מעמדו של העריץ המטורלל הזה עולה על שרטון כשהוא מגיע לארה"ב כדי לנאום בפני האו"ם, האם הוא יצליח להשיב לעצמו את מעמדו הרם? האם מישהו יצליח לשנות את המוח המעוות שלו? הרבה הפתעות צפויות בעלילה שלפרקים מעט צפויה אך באופן כללי, כמו בכל סרטיו של כהן, פשוט לא יודעים מה הולך לקרות הלאה.

The Diving Bell and the Butterfly הפרפר ופעמון הצלילה

דרמה ביוגרפית דוברת צרפתית משנת 2007 שקטפה לא מעט פרסים, הסרט מבוסס על הסיפור האמיתי והמאד נוגע ללב של ז'אן-דומיניק בובי, עיתונאי צרפתי שהיה כותב ובהמשך גם עורך המגזין הצרפתי הנודע 'אל', בשנת 1995 בובי עבר אירוע מוחי ולאחר מכן הוא היה משותק כמעט (אבל ממש כמעט) בכל גופו, הוא סבל מתסמונת הנעילה (או תסמונת נעול-בפנים), שגם מכונה תסמונת מונטה-כריסטו מאחר ומצב דומה מתואר בספר 'הרוזן ממונטה קריסטו', מי שלוקה בסינדרום זה שרוי כביכול בקומה והוא נחשב צמח, אך אותם הלוקים בתסמונת נמצאים בהכרה מלאה ומודעים לחלוטין למתרחש סביבם אך אינם יכולים כמעט לתקשר (מכאן השם 'נעילה'), הדרך המרכזית שלהם לתקשר היא בעיקר בעזרת האישונים והעפעפיים, ודרך מצמוצים הם מצליחים לתקשר עם הסביבה שלהם, בובי כתב ספר שלם בעזרת אותה השיטה בה מקריאים לו את הא' ב' והוא ממצמץ כשמגיעים לאות אותה רוצה שיכתבו, עבודה מאד סיזיפית ומתסכלת גם עבורו וגם עבור מי שנאלץ להיות בעצם הידיים שלו, הסרט מביא אלינו את מה שמסופר בספר ובכך מציג את התהליך שעובר אדם הלוקה באותה תסמונת מצערת, מלבד הסיפור האנושי יוצא הדופן שמובא לפנינו גם הצילומים מדהימים, המשחק מאד משכנע והעריכה גם היא מדויקת להפליא.

Battleship באטלשיפ

סרט פעולה שמשלב מדע בדיוני משנת 2012 שנמנה בין הסרטים שזוכים ממני להכי פחות הערכה, סרטים שנעשו בראש ובראשונה כדי לעשות כסף, ובדרך למלא את כיסיהם יוצרי הסרט לא בוחלים בשום אמצעי, בתפקידים הנשיים הראשיים לוהקו ברוקלין דקר ('לזרום עם זה', 'למה לצפות כשאתם מצפים') שיותר מוכרת בתור דוגמנית ביקיני וריהאנה (סרט בכורה שלה בתור שחקנית) שכמובן מוכרת יותר בתור זמרת (שבאופן אישי אני מאד לא מחבב, אבל אני כאן כדי להתעסק בסרטים ולא מוזיקה..), עם כל הכבוד לשתי הבחורות הללו אני בספק אם הן היו מתקבלות לסרט על סמך כישורי המשחק שלהן בלבד, או אם הן סתם היו שחקניות מתחילות ולא מפורסמות כבר מלפני כן (אין ספק שבגלל המראה החיצוני שלהן הן יכלו להשתלב בתעשיה, אבל בסרט הזה רק רצו לעשות כסף), לתפקידים הגבריים לוהקו טיילור קיטש (התפרסם בסדרה 'אורות ליל שישי' בה כיכב מאז 2006 ועד לשנת 2011, כשבקולנוע עשה את הצעד המשמעותי הראשון בתור גמביט ב'אקס-מן המקור: וולברין' וכיכב השנה גם בשובר הקופות 'ג'ון קרטר') ואלכס סקארסגראד ('מלנכוליה', המיני סדרה 'דור מזוין') שבעיקר מפורסם מתפקידו בסדרה 'דם אמיתי', שניהם מוכרים מאד בתור כוכבי סדרות נעורים, מה שמשך עוד צופים לסרט, בקיצור מסחטת כספים עוד לפני שהתחלתי לבחון מה בכלל קורה בסרט ולכן הגעתי עם ציפיות מאד נמוכות ואם תחושה מאד שלילית (מיותר לציין שלא בזבזתי כסף על לראות את הסרט בקולנוע, שם הוא הופץ בגירסת תלת מימד כדי למקסם עוד את הרווחים).

Revolver אקדח

דרמת פשע מ2005 מבית היוצר של גאי ריצ'י, לפני הסרט הזה הוא עשה את 'לוק, סטוק ושני קנים מעשנים' ואת 'סנאצ'', כשעל הדרך הוא מציג לעולם את מי שלימים יהפוך לאחד מהכוכבים הגדולים ביותר בכל מה שקשור לסרטי אקשן, מדובר בלא אחר מאשר ג'ייסון סתת'האם, הבריטי הקשוח והציני (מין וריאציה של ברוס וויליס של שנות ה2000 אם תרצו), בין שני הסרטים שהזכרתי לסרט הזה הוא גם ביים את 'סחף חושים' הסרט העלוב בכיכובה של מדונה, כשהיתה באותה התקופה אישתו, אך אני לא אתייחס לנפילה הזו, הסוד של ריצ'י היה האוירה היחודית שהוא הצליח ליצור בשני הסרטים המצוינים שעשה בתחילת הקריירה, בשילוב עם דמויות מאד צבעוניות שהשחקנים שמגלמים אותן מתאימים אליהן באופן מושלם, גם כל ההתעסקות בנוכלים ופושעים טפשים ולא יוצלחים היתה חלק מהאוירה הקסומה של לונדון דרך המצלמה של ריצ'י, גם סרט מאוחר יותר שלו, 'רוקנרולה', שחזר את אותה האוירה (רק שבמקום סתת'האם בתפקיד הראשי שיחק ג'רארד באטלר) כך ש'ריבולבר' היה סרט שהגעתי אליו עם ציפיות מסוימות.