Midnight in Paris חצות בפריז

פנטזיית דרמה קומית משנת 2011 מבית היוצר של וודי אלן ('הרומן שלי עם אנני', 'חנה ואחיותיה') שכתב וביים, הסרט זכה בטקס האוסקר בפרס על התסריט המקורי הטוב ביותר והיה מועמד בעוד שלוש קטגוריות נוספות (סה"כ פסלון רביעי בארון של אלן, שלא הגיע לטקס בכדי לקבל את הפרס), אני לא חובב גדול של סרטיו, מאחר ולא הזדמן לי לצפות בסרטים רבים שלו (צפיתי בכשלושה ואני מתכנן לצפות סרטים נוספים שלו בעתיד הקרוב), אך אני מעריך שתחום הפנטזיה הוא זר לבמאי והתסריטאי המהולל, עם זאת הוא מצליח לעשות כאן סרט מקסים ופנטסטי.

עלילת הסרט מתרחשת בפריז, שם נמצאים זוג אמריקאים מאורסים, הורי הכלה המיועדת, וזוג חברים שלה, למרות שזה נשמע שהיא הכוכבת, למעשה הפוקוס בסרט מתמקד בארוס שלה, גיל פנדר (ווילסון) תסריטאי הוליוודי שדי מאס בכתיבת תסריטים ומנסה לכתוב ספר, פנדר הוא רומנטיקן בנשמתו, חובב נוסטלגיה גדול, ועבורו פריז היא העיר המושלמת, אינז (מק'אדאמס), עמה הוא עתיד להתחתן חושבת אחרת, היא הרבה יותר חומרנית, מתנשאת ומחכה כבר לחזור ולקנות בית בחלקים העשירים יותר של לוס אנג'לס, כל שאר הסובבים אותם גם הם חושבים כמותה, מלבד הדמויות שכבר הזכרתי הסרט שזור בעוד המון דמויות שפוגש גיל במהלך השהיה בעיר.

Hugo הוגו

דרמת הרפתקאות משפחתית משנת 2011 שקיבלה את מספר המועמדויות הגדול ביותר לטקס האוסקר של 2012 (11 מועמדויות), בסופו של יום הסרט קטף 'רק' חמישה פסלונים, כולם בקטגוריות מקצועיות וטכניות, ואף לא אחד מהפרסים האלו הוא נחשב במיוחד, הסרט מבוסס על ספר של הסופר האמריקאי בריאן סלזניק בשם 'המצאתו של הוגו קברט'.

עלילת הסרט, מתרחשת בשנות ה30 בין כותלי תחנת רכבת פריזאית, שם, בין הקירות מתגורר לו הוגו, ילד יתום שתפקידו (הנסתר) הוא לשמור על תקינותם של כל השעונים בתחנה, בתחנה ישנו שלל של דמויות צבעוניות, מהמפקח הרשע וכלבו, דרך מוכר הצעצועים ונכדתו, הספרן הנחמד, העובדים בבתי הקפה ושאר חנויות התחנה ועד לעוברי אורח מזדמנים, הסיפור הוא סיפורו של הוגו כמובן, ועל רצונו 'לתקן' את חייו ועל הדרך גם את חייהם של הסובבים אותו.

זה אולי לא יהיה מובן ואפילו ישמע לכם מנוגד, אך אני אכתוב את דעתי בכל זאת, הסרט עצמו אינו צפוי בכלל, כלומר העלילה היא די מפתיעה ומגיעה לכיוונים שלא ציפיתי להם בתחילת הצפיה, עם זאת ההתפתחויות בעלילה מאד צפויות וניתן היה לנחש מה יעשו הדמויות ואפילו מה הן יגידו.

The Help העזרה

סרט דרמה משנת 2011 המתרחש בדרום ארה"ב (ג'קסון, מיסיסיפי אם לדייק) בשנות ה60, בעיצומו של מאבק השחורים לשוויון זכויות, הסרט מבוסס על ספר הביכורים של קת'רין סטוקט הנושא את אותו שם, הסופרת כתבה את הספר לאחר מתקפת הטרור על ארה"ב ב11 לספטמבר, כשהיא נתקפה בגעגועים למטפלת שגידלה אותה בילדותה והיתה כמובן שחורה, בעת כתיבת הספר אותה עוזרת כבר לא היתה בחיים.

הסרט מציג בפנינו את המרקם החברתי ויחסי הכוחות בעיר ג'קסון, מיסיסיפי, ההתמקדות היא במספר נשים ובמערכת היחסים שלהן עם העוזרות בבתיהן, כל הנשים לבנות וכל העוזרות שחורות, וכמובן שיש איסור מוחלט לערבב את שני הצבעים הללו, כמו הרבה סרטים אחרים שהעלילה שלהם מספרת על אותם איזורים בדרום ארה"ב בתקופה הזו או אפילו מעט מוקדם יותר, הגזענות חוגגת, השחורים למטה והלבנים למעלה, ונראה לכולם שזה הכי טבעי שיכול להיות, אבל תמיד כל מה שצריך זה אדם אחד, שכל הסידור הזה לא ימצא חן בעיניו, ואם הוא ימשיך בשלו וימשוך אחריו אנשים נוספים, המצב עלול להשתנות.

Black Mirror מראה שחורה

אפשר לקרוא לזה מיני סדרה, אבל אני אבחר לקרוא לזה פרויקט טלויזיוני דרמתי בן שלושה חלקים משנת 2011 בהפקת ערוץ 4 הבריטי, פרויקט מבריק ומהפנט שמציג בפנינו מראה, והיא מראה שחורות.

המשמעות של השם היא ה'מראה' שעל מסך הטלויזיה, המחשב והסמארטפון שיש לכל אחד, מן מראה שחורה שכזו, והפרויקט הזה מנסה להתחקות אחרי ההשלכות של התמכרות שלנו לטכנולוגיות הללו, בפרק הראשון, יוטיוב, טוויטר, פייסבוק ושאר אמצעי התקשורת מראים לנו שבימינו כל ניצוץ קטן יכול להשתולל כמו אש בשדה קוצים תוך כמה שעות ספורות, ולגרום לדברים בלתי מתקבלים על הדעת להתרחש, הפרק השני, מדבר על עולם מעט יותר עתידני והוא מראה כמה מנוכר ומעוות עולם תכניות הריאליטי והטלויזיה, ובנוסף מותח ביקורת על הקניין של האדם בעת החדשה, ובפרק השלישי והטוב ביותר לטעמי, מוצג לנו פטנט מדהים המקליט את הזכרון שלנו שהוא דבר שבשגרה בעולם המוצג בפרק, ומה יכול לקרות כשמתמכרים לאותו המוצר והעניינים קצת מסתבכים.

Tower Heist מיליארד סיבות לשוד

קומדיית פשע שמשלבת גם מעט אקשן משנת 2011, עלילת הסרט, כמו שמסגיר שמו (ועוד יותר מסגיר השם הדבילי ביותר שהוצמד לו בעברית..) מספרת על שוד אותו רוקמים יחד כמה עובדים בבית מלון מפואר אחרי פרשת שחיתות ממנה נפגעו, ומי שמעורב באותה הפרשה הוא הבוס העשיר שלהם, חובר אליהם למזימה גנב שהוא שכן של 'מנהיג הכנופיה' שיזם את תכנון השוד.

הסיפור צפוי עד כאב, מלבד חצאי סצנות נדיריםשעוד מצליחים איכשהו חצי להפתיע, אפשר לנחש מה עתיד להתרחש קילומטרים מראש,כך שאין לכם מה לצפות לסרט סטייל 'אושן', עם זאת, הפן הקומי שלו נכנס לפעולה אמנם מעט מאוחר, אך יש כמה קטעים מבדרים למדי.

החלק היותר מרשים בסרט מגיע בסופו פעמיים, בפתיחתו ובסיומו של הסרט, כשעל המסך רצים להם הקרדיטים שמציגים את האנשים שהשתתפו ביצריתו של הסרט, מהבמאי, דרך התסריטאים ועד לשחקנים אנו מקבלים רשימה מרשימה של אנשים שהם בעלי שם במקצוע.

Take Shelter סערת רוחות

דרמת מתח מ2011 שעשויה פשוט מצוין, סרט מעט אפוקליפטי, אך בניגוד לרוב הסרטים בסגנון, הסרט שומר על איכותיות ורמה לכל אורכו, לא מתפזר ולא מתפשר, בהחלט יצירה קולנועית מינימליסטית מרשימה, דרך קולנוע אמנתי ו'קטן' יותר היוצרים הצליחו להעורר בי הרבה יותר רגשות וחיבור מאשר סרטים עתירי תקציב, כוכבים ואפקטים שעוסקים סביב אותם נושאים, השם של הסרט מכוון לכמה משמעויות ואיכשהו הצליחו המתרגמים לעברית ליצור לו שם שפוגע יותר טוב במטרה הזו, נדיר לראות שם עברי מוצלח שכזה.

העלילה סובבת סביב התא המשפחתי של משפחת לה-פורש, כשבמרכז העניינים נמצא קרטיס, לצדו מככבים אשתו סמנת'ה ובתם, שסובלת מליקוי בשמיעה, האנה.

בהחלט סרט חווייתי שהצליח למתוח אותי בכמה נקודות, כשהסוף הוא מסטיק אחד גדול (בקטע טוב, הוא נמתח ונמתח), העלילה מאד לא צפויה וכל הזמן נשארתי בציפיה לראות מה יקרה הלאה, כמה שהסרט והסיפור הם קטנים ככה הם גדולים.

Tootsie טוטסי

סרט דרמה שמשלב אספקטים קומיים ורומנטיים (אך לא הייתי מכנה אותו קומדיה רומנטית) משנת 1982, הסרט מתרחש בניו יורק ומביא את סיפורו של השחקן מייקל דארסי (הופמן), דארסי הוא שחקן מדהים, אך יש לו בעיה, הוא לא מוכן להתפשר על האמנות שלו, ולכן כמות האנשים שמוכנים לשכור את שירותיו היא אפסית, בצעד נואש, ובכדי להוכיח לכולם (ובמיוחד לסוכנו) שהוא יכול לשחק בכל תפקיד שיחפוץ לגלם הוא נוקט בכמה פעולות דרסטיות שמשנות את חייו ואת חיי אלו הסובבים אותו.

מי שביים את הסרט (וגם שיחק בו התפקיד הסוכן של דארסי) הוא סידני פולאק ('זכרונות מאפריקה', 'משימות זרות'), מככבים בו דסטין הופמן ('קריימר נגד קריימר', 'איש הגשם') בהופעה מדהימה שקשה להאמין שלא זיכתה אותו באוסקר, מאד משכנע, בתפקיד מייקל דארסי, כוכבת המשנה של הסרט היא ג'סיקה לנג ('סיפורי דגים', 'פסגת הפחד') היפה, לנג זכתה על תפקידה בסרט באוסקר, ולמען האמת אני לא חושב שהיא היתה כל כך טובה, יש עוד כמה שחקני משנה כשביניהם ביל מארי ('לקום אתמול בבוקר','אבודים בטוקיו' ותפקיד אורח בלתי נשכח כשהוא משחק את עצמו ב'זומבילנד') בתור גף', שותפו לדירה וחברו הטוב של מייקל, מבחינת משחק הסרט הוא בינוני ומטה מלבד ההופעה של הופמן (זו דעתי לפחות), נראה כאילו חלק מהדמויות הן קרקטורות וזה מעט מוקצן ומוגזם מדי עבורי, גם הופמן משחק מעט מוקצן, אך במידה הנכונה בכדי לשכנע.

Footnote הערת שוליים

סרט דרמה ישראלי עטור פרסים מ2011 פרי עטו ובימויו של יוסף סידר ('בופור', 'ההסדר') שמוכיח שוב שכנראה הוא יוצר הקולנוע הישראלי הטוב והפורה ביותר בשנים האחרונות, בסרט מככבים שלמה בר-אבא (נחשב לאחד מגדולי הקומיקאים בארץ בכל הזמנים, זכור במיוחד מ'זהו-זה') וליאור אשכנזי ('ללכת על המים', 'חתונה מאוחרת') שכבר שנים נחשב לאחד מהשחקנים המוכשרים ביותר בשוק הקולנוע המקומי.

הסרט עוסק בכל מה שמסביב ליחסים בין אב לבן, שניהם חוקרי תלמוד בעלי שם עולמי, בר-אבא מגלם את פרופסור אליעזר שקולניק, אדם די קר, שדבק במטודות שלו ולא מוכן להתקדם ולהתחדש, אדם זועף ושומר טינה, אפילו לבנו, הפרויקט הגדול ביותר בחייו 'נגנב' בידי פרופסור אחר, והשאיר אותו, אחרי עשורים של מחקר, ללא הישג משמעותי בקריירה, אשכנזי מגלם את בנו אליאור, פרופסור מבריק שכבר זכה להכרה בינלאומית ומקומית והוא מצטייר כאדם נוח על הבריות, ניכר כבר מסצנת הפתיחה שיש בינהם מתח גדול, כשהאב הוא זה שקובע את הטון בעוד בנו מנסה להטיב את יחסיהם.

Kramer vs. Kramer קריימר נגד קריימר

סרט דרמה עטור פרסים מנת 1979 שמביא את סיפורה של משפחת קריימר, אותה מרכיבים האב טד, קרייריסט מוצלח בתחום הפרסום, האם ג'ואנה, עקרת בית שדואגת לכל, ובנם בן ה7 בילי, כבר בתחילתו של הסרט מחליטה ג'ואנה לנטוש את טד ובילי ומזעזעת את עולמם, במהלכו של הסרט אנו עדים לחייהם החדשים של טד ובילי ועל ההתמודדויות שלהם עם הקשיים הרבים.

הסרט גרם לי להתחבר מאד לדמות הראשית (טד), הזדהתי עם הכאב שלו, מאד התחברתי עם כל מה שעובר עליו, שמישהי שהוא סמך עליה במאת האחוזים פשוט קמה יום אחד, ועוזבת, פשוט מרימה ידיים באופן חד צדדי מבלי לתת לו להביע דעה בעניין ומבלי להתחשב בהשלכות של המעשים הללו, וההשלכות הן הכנסת חייו של טד למיקסר, הוא מנסה לתמרן את עצמו בין העבודה התבענית עם הבוס הלוחץ, לבין הבית, בו נמצא בילי שחייב אותו יותר מתמיד, ולא תמיד קל לו להסתדר איתו, הסרט גם מציג לנו מה עובר על ילד קטן, ומה הן הרגשות שלו במקרים של הפרדת כוחות בתא המשפחתי, כל הדמויות גודלות ומתרחבות ככל שמתקדם הסרט, וככל שהוא מתקדם גם מידת ההתחברות של הצופה אליו הולכת וגוברת, בהחלט נוגע ללב ומעורר סימפטיה והזדהות.

Johnny English ג'וני אינגליש

קומדית פעולה משנת 2003 בכיכובו של רואן אטקינסון, או 'מיסטר בין' בשבילכם, הסרט הוא מעין פרודיה על סרטי פעולה בסגנון 'ג'יימס בונד' ו'משימה בלתי אפשרית', אפשר להגיד שזו גרסה מעודנת ופחות גסה של 'אוסטין פאוורס' הפרוע.

העלילה עצמה מביאה את סיפורו של ג'וני אינגליש, עובד משרדי בסוכנות הביון הבריטית, שלאחר השתלשלות מקרים ביזארית הופך איכשהו לסוכן שטח, ותסמכו על אטקינסון שהוא כבר ימצא דרך לעשות את זה מצחיק מספיק, כמובן שכל קשר בין העלילה למציאות הוא מקרי לחלוטין, והסיטואציות שמתפתחות הן מאד בלתי מתקבלות על הדעת, ובכל זאת, למרות שהסרט היה מאד צפוי, חלק מהפעולות שמוצגות בו היו מקוריות למדי ולא מעט פעמים צחקתי ממה שקרה על המסך.

הסרט מאד מקצועי בכל מה שקשור לאיכויותיו הטכניות, צילומים יפים, פעלולים מדהימים, ואפקטים שלא היו מביישים אף סרט פעולה גדול, לא נופל מסרטי 'בונד' בכל מה שקשור להיבטים הללו, וזה משהו שלא ציפיתי להתקל בו בסרט שכזה, אז שיחקו אותה.