Hugo הוגו

דרמת הרפתקאות משפחתית משנת 2011 שקיבלה את מספר המועמדויות הגדול ביותר לטקס האוסקר של 2012 (11 מועמדויות), בסופו של יום הסרט קטף 'רק' חמישה פסלונים, כולם בקטגוריות מקצועיות וטכניות, ואף לא אחד מהפרסים האלו הוא נחשב במיוחד, הסרט מבוסס על ספר של הסופר האמריקאי בריאן סלזניק בשם 'המצאתו של הוגו קברט'.

עלילת הסרט, מתרחשת בשנות ה30 בין כותלי תחנת רכבת פריזאית, שם, בין הקירות מתגורר לו הוגו, ילד יתום שתפקידו (הנסתר) הוא לשמור על תקינותם של כל השעונים בתחנה, בתחנה ישנו שלל של דמויות צבעוניות, מהמפקח הרשע וכלבו, דרך מוכר הצעצועים ונכדתו, הספרן הנחמד, העובדים בבתי הקפה ושאר חנויות התחנה ועד לעוברי אורח מזדמנים, הסיפור הוא סיפורו של הוגו כמובן, ועל רצונו 'לתקן' את חייו ועל הדרך גם את חייהם של הסובבים אותו.

זה אולי לא יהיה מובן ואפילו ישמע לכם מנוגד, אך אני אכתוב את דעתי בכל זאת, הסרט עצמו אינו צפוי בכלל, כלומר העלילה היא די מפתיעה ומגיעה לכיוונים שלא ציפיתי להם בתחילת הצפיה, עם זאת ההתפתחויות בעלילה מאד צפויות וניתן היה לנחש מה יעשו הדמויות ואפילו מה הן יגידו.

זהו סרט התלת מימד הראשון בבימויו של מרטין סקורסזה ('נהג מונית', 'החבר'ה הטובים'), ראוי לשבח את המסירות והתשוקה של סקורסזה, הבמאי עבוט הגבות הצליח במקצועיות רבה להעביר סיפור שאמור להיות הרבה יותר טוב כשקוראים אותו בספר, מי שעיבד את הספר לתסריט הוא ג'ון לוגן (היה שותף לתסריטים של סרטים כמו 'גלדיאטור' ו'הסמוראי האחרון') כך שמדובר בשני יוצרים גדולים ומוערכים בהוליווד, למען האמת אני מוכרח לציין שלפי דעתי הסרט היה ארוך מדי, בלפחות 20-30 דקות, וחבל כי לקראת הסוף הוא כבר התחיל להעיק, המון חלקים היו יכולים לרדת בעריכה ולאף אחד זה לא היה מפריע, כשראיתי את הסרט לא ממש הערכתי אותו, ורק אחרי קריאה באינטרנט על האדם שהסרט הזה הוא מחווה לפועלו (בתחתית הביקורת יש הרחבה על הנושא הזה), באמת הבנתי כמה הסרט הזה הוא גדול וחשוב.

השחקנים שמככבים בסרט הזה הם אסא באטרפילד ('הילד בפיג'מת הפסים', 'איש הזאב') בתפקיד הוגו, בן קינגסלי ('גנדי', 'רשימת שינדלר') בתפקיד פפא (או סבא בעברית) ז'ורז', סשה ברון כהן ('בוראט', 'ברונו') בתפקיד מפקח התחנה וקלואי מורץ ('קיק-אס', '500 ימים עם סאמר') בתפקיד איזבל, מתווספים אליהם המון שחקנים בתפקידים זוטרים יותר, בינהם הלן מק'קרורי (סרטי 'הארי פוטר', 'ראיון עם ערפד') ואמילי מורטימר ('לארס והבחורה האמיתית', 'אחינו האידיוט') ובתפקיד אורח אפשר למצוא את ג'וד לאו ('אינטלגנציה מלאכותית', 'הכשרון של מר ריפלי'), הוא משחק את אביו של הוגו, באופן כללי המשחק הוא מעט מוגזם ומוקצן לטעמי, ואני לא חובב גדול של סגנון המשחק הזה, אך משום מה המשחק הזה הולם את הסרט הזה ונראה מתאים לו ולמה שהוא מייצג.

אנקדוטה משעשעת היא ההתעסקות של סקורסזה בעניין מאד שולי, כחלק מעונת הפרסים בהוליווד, גם מגזין שעוסק בחיות מחמד פרסם רשימת מועמדים ל'שחקן השנה' שלו, כשהמועמד המוביל הוא הכלב אוגי מ'הארטיסט', עם זאת, הדוברמן האימתני שמשחק ב'הוגו' לא זכה למועמדות לפרס, סקורסזה כתב בעיתון בלוס אנג'לס טור ובו הוא דרש החתמת עצומה שתדרוש מעורכי העיתון ומחלקי הפרס הנכסף להוסיף את הדוברמן המדובר לרשימת המועמדים, הסיפור הקטן הזה זכה לסקירה תקשורתית די רחבה למען האמת.

מבחינה מקצועית הסרט עשוי מצוין, האפקטים מאד מציאותיים, התפאורה, התלבושות, האביזרים והפסקול פשוט שואבים את הצופה לפריז בשנות ה30, ראיה לעבודה המקצועית של היוצרים היא חמשת הפסלונים בהם זכה הסרט כשכולם כאמור קשורים להיבטים הטכניים שלו.

כמה סרטים כבר יוצא לכם לראות שמתרחשים בפריז? אם אני זוכר נכון עד היום יצא לי לראות מקסימום עשרה שכאלו, באופן מאד מוזר, יצא איכשהו ששני הסרטים שראיתי ביממה האחרונה, 'חצות בפריז' והסרט הזה, 'הוגו', למרות שהם שונים לגמרי במהותם ובדרך בה הם מועברים, יצא והעלילות של שני הסרטים התרחשו בפריז של תחילת המאה הקודמת, ושני הסרטים הללו הם סרטי מחווה לאמנים גדולים שחיו באותה תקופה בפריז, פשוט צירוף מקרים מוזר ונפלא, היו הרבה קווי דימיון בין שני הסרטים וזה מאד מפתיע בהתחשב ביוצריהם שלרוב אין הרבה דברים דומים בסרטים שלהם.

ובכן, הסרט הוא לא כל כך קל לצפיה, רק מי שיש לו הרבה סבלנות וראש פתוח יוכל להנות מהסרט הזה במקום לסבול ממנו, ככה שתחשבו טוב טוב אם הוא מתאים לכם, אחרי צפיה בו התחושה שלי היתה שמגיע לו ציון של 7, אחרי הקריאה המרובה אחרי הצפיה בו הערכתי אליו גברה וחשבתי על ציון של 8, לכן אני אתפשר על 7.5 סימפטי מתוך 10.

http://www.imdb.com/title/tt0970179/

הסרט אמנם גובל במדע בדיוני, אך למעשה הוא מחווה יוצאת דופן למי שנחשב אבי המדע הבדיוני, הפנטזיה והאימה בקולנוע, האדם שיצר את האפקטים הקולנועיים הראשונים, ז'ורז' מילייה (הדמות בסרט אפילו היתה דומה לו), הוא התחיל את דרכו כקוסם, במשך הזמן הוא היה גם בעליו של בית תאטרון בו הציג את מופעיו, אחרי שנתקל לראשונה בסרטון הרכבת המפורסם של האחים לומייר (הם למעשה היו אלו שהמציאו את המסרטה שגרמה לעולם הקולנוע להתחיל ולהתפתח, והיו הראשונים להקרין את סרטיהם על מסכים בפני קהל, למרות זאת, לא האמינו שלענף הסרטים יש סכוי להצליח ולכן נטשו את הענף לטובת דברים אחרים, הסרטון המדובר היה סרטון בו נראית רכבת שעוברת את הנקודה בה מוצבת המצלמה, אנשים לא היו רגילים באותה תקופה לסרטים ולכן התגובה האינסטינקטיבית שלהם היתה פחד, הם חשבו שהרכבת תעבור מבעד למסך ותדרוס אותם) מילייה, החליט אחרי שהוא התאהב במושג הזה 'סרט', לנטוש את הבימה והקים לעצמו סטודיו בו יצלם את סרטיו, הוא יצר בין השנים 1896 ל1914 מאות סרטים (מעל 500), רובם עוסקים בנושאים בלתי אפשריים (המפורסם ביותר הוא 'מסע אל הירח', בו חללית חגה סביב הירח ולבסוף פוגעת בעין של האדם שבירח), הסרטים הכילו כל מיני אירועים בלתי סבירים כמו העלמות חפצים או הפיכת דבר להיפוכו, כל הדברים הללו נעשו בעזרת 'טריקים' שהמציא מילייה, חלק מהסרטים היו בני דקה תמימה, והארוכים שבהם מתמשכים כ40 דקות, מילייה יצר סרטים עד בערך לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, באותה תקופה נפטרה אשתו הראשונה, הסטודיו שלו נסגר, הוא פשט את הרגל אחרי התנהלות כלכלית כושלת של אחיו, זוועות המלחמו חתמו סופית את החלטתו לפרוש מעולם הקולנוע, יותר מאוחר הוא עבר לעבוד כמוכר צעצועים בתחנת רכבת בפריז, במהלך השנים רבים מהסרטים שיצר מילייה אבדו (הפילם עליו היו מצולמים הושמד, הוחרם, עובד וכל מיני דרכים כאלו ואחרות), ואין אפשרות להשיגם עוד, הוא פיתח טכניקות בעצמו (חלקן בטעות) וערך המון ניסיונות ליצור דברים חדשים ולמתוח את הגבול (בעזרת טכניקה שהוא פיתח הוא הצליח לשחק בסרט 7 דמויות כשהן נמצאות על המסך באותו הזמן), בנוסף הוא צבע באופן ידני את הפילם עליו נמצאו הפריימים שצילם כדי להוסיף לסרטיו צבע, אני מודה ומתוודה, לא הייתי מיודע לפיסת ההסטוריה הקולנועית הזו טרם הצפיה, מה שגרם לי לקרוא על הנושאים הללו היה הסרט הזה, וזה כבר נקודה לזכותו, אחרי שהבנתי מה באמת עומד מאחורי הסיפור הזה ההערכה שלי כלפיו התעצמה.