The Help העזרה

סרט דרמה משנת 2011 המתרחש בדרום ארה"ב (ג'קסון, מיסיסיפי אם לדייק) בשנות ה60, בעיצומו של מאבק השחורים לשוויון זכויות, הסרט מבוסס על ספר הביכורים של קת'רין סטוקט הנושא את אותו שם, הסופרת כתבה את הספר לאחר מתקפת הטרור על ארה"ב ב11 לספטמבר, כשהיא נתקפה בגעגועים למטפלת שגידלה אותה בילדותה והיתה כמובן שחורה, בעת כתיבת הספר אותה עוזרת כבר לא היתה בחיים.

הסרט מציג בפנינו את המרקם החברתי ויחסי הכוחות בעיר ג'קסון, מיסיסיפי, ההתמקדות היא במספר נשים ובמערכת היחסים שלהן עם העוזרות בבתיהן, כל הנשים לבנות וכל העוזרות שחורות, וכמובן שיש איסור מוחלט לערבב את שני הצבעים הללו, כמו הרבה סרטים אחרים שהעלילה שלהם מספרת על אותם איזורים בדרום ארה"ב בתקופה הזו או אפילו מעט מוקדם יותר, הגזענות חוגגת, השחורים למטה והלבנים למעלה, ונראה לכולם שזה הכי טבעי שיכול להיות, אבל תמיד כל מה שצריך זה אדם אחד, שכל הסידור הזה לא ימצא חן בעיניו, ואם הוא ימשיך בשלו וימשוך אחריו אנשים נוספים, המצב עלול להשתנות.

קשה להסביר מה בדיוק קורה בסרט מבלי להסגיר פרטים ולעשות ספוילרים אז אני אמנע מלספר יותר מדי על ההתפתחויות בו, אני יכול לציין שללא יוצא מן הכלל, כל הדמויות הראשיות בעלילה הן נשים, הדמויות מאד מעניינות אך לצערי לרוב מדובר בדמויות של שחור ולבן, וחבל על כך, אם היו מעניקים לדמויות קצת יותר עומק הסרט היה מקבל עוד כמה משמעויות והיה נראה אותנטי יותר.

מי שעיבד את הספר לתסריט וגם ביים את הסרט הוא טייט טיילור, שהוא למעשה חבר ילדות של הסופרת, ולכן כנראה שהיה לו מושג לגבי הקוים הכלליים מהם שאבה סטוקט את ההשראה לספר, צפיה ברזומה של טיילור גרמה לי להרים גבה, מדובר בשחקן, לא מוכר במיוחד, שעד כה כתב וביים קומדיה אחת והיא לא היתה מוצלחת במיוחד (ועוד סרט קצר), הוא בהחלט הצליח להפתיע, אחרי שקראתי את תקציר הספר, אני יכול להגיד שלדעתי, אם כי לא קראתי את הספר, העיבוד לתסריט נראה על פניו ענייני וטוב יותר, כמובן שישנם מספר דברים שחבל שלא נשארו כמו בסיפור המקורי, אך באופן כללי אני חושב שטייט הטיב את הסיפור, אני משוכנע שגם מקריאת הספר הייתי מקבל תחושה דומה לזו שקיבלתי לאחר צפיה בסרט והתחושה שהיא שמדובר בסיפור אמיתי, אך מדובר כאן בסיפור בדיוני כשבתוכו שזורים אירועים שהתרחשו במציאות (רצח קנדי, ההתארגנות המחאתית בראשותו של מרתין לותר קינג, רצח אוורס וחוקי ג'ים קרואו).

מדובר בתסריט (וכנראה בסרט) מאד טוב ומרגש שעושה חסד עם אותן נשים שחורות קשות יום שגידלו את הלבנים העשירים והמפונקים במסירות גדולה, גם הסיפור עצמו מאד מעניין, לא כל כך צפוי כיאה לדרמה, הסרט גם מצליח להצחיק (ממש צחקתי בקול פעם או פעמיים בסרט), וכמובן שהוא מצליח לגעת בלב ולרגש ולעורר אהדה רבה בקרב הצופים, ברמה האישית מאד הצלחתי להתחבר אליו, והנושאים שמוצגים בו מאד מעניינים אותי, יכול להיות שיש כאלו שבזמן צפיה בו יחושו רגשות אשמה או בושה, אך אצלי בכל אופן זהו לא המקרה.

אחד החלקים המוצלחים בסרט הוא המשחק של השחקניות בו, אף אחת מן הכוכבות הרבות לא מפשלת, כולן נראות מתנהגות ומדברות כמו שמצופה מהדמות לעשות, שורת הקרדיטים כוללת שמות כמו אמה סטון ('טיפש, מטורף, מאוהב', 'זומבינלנד') בתפקיד סקיטר האמיצה, שאפשר להגיד שהיא הדמות הראשית, סטון משחקת די טוב, אך לא מספיק טוב לטעמי ואולי שחקנית אחרת הייתה מתאימה יותר לתפקיד, ויולה דייויס ('ספק', 'סולריס') בתפקיד אייבילין, עוזרת ותיקה שגידלה עשרות ילדים לבנים, משחקת מדהים, לא להאמין שזה משחק, אוקטביה ספנסר ('להיות ג'ון מלקוביץ'', 'שבע נשמות') בתפקיד מיני, העוזרת הכי פלפלית בסרט, בדומה לדייויס גם ספנסר מאד משכנעת ונראית טבעית לחלוטין במדי העוזרת, גם על המשחק שלה קשה להאמין שמדובר בשחקנית ולא בדמות עצמה, ברייס דאלאס הווארד ('הכפר', '50\50') בתור מיס הילי המרשעת הגזענית ורבת ההשפעה, אני מוכרח לציין שהיא משחקת מצוין, כל כך מצוין שבא לבעוט בה (ואני לא היחיד שחושב כך), אך מעל כולן מתבלטת במשחק שלה ג'סיקה צ'סטיין ('סערת רוחות', 'עץ החיים') בתפקיד של סיליה, וויט טראש שמצליחה לזכות בליבו של גבר מבוקש, כל שאר הבנות נרתעות ומחברתה ולא מחבבות אותה בעליל, הדמות שלה היתה זו שהכי הפתיעה אותי בסרט, מבחינת העלילה וההתפתחות שלה ולא רק מבחינת המשחק, צ'סטיין היא שחקנית מדהימה, כל דמות שלה שיצא לי לראות שונה בתכלית מהאחרת וכולן נראות משכנעות ואמינות במאת האחוזים, זוהי בהחלט שנת הפריצה שלה, ואחרי ההופעה המדהימה שלה בסרט הזה אני יכול להתחייב שזהו רק עניין של זמן עד שישב לה על המדף פסלון אוסקר על תפקיד ראשי כלשהו, בהחלט התגלית הכי משמעותית שלי לשנה החולפת, מה גם שכל הסרטים שהיא בחרה לשחק בהם נחשבים איכותיים מאד, מה שרק מוסיף להערכתי כלפיה, מלבד השחקניות שהזכרתי יש עוד כמה שחקניות ושחקנים בתפקידי משנה נוספים בסרט, וכולם פשוט משחקים יוצא מן הכלל, אהבתי את המבטא שבו מדברים כולם בסרט, מבטא דרומי שמכניס לאוירה של המקום, למרות שאין עומק רב בדמויות הן מאד צבעוניות מבחינת ההתנהגות שלהן, ורובם המכריע של השחקנים עשו את עבודתם נאמנה והתוצאה היא מציאותית ואותנטית ביותר.

מבחינה מקצועית של הסרט, עבודה מאד מרשימה, אם כי אני קיבלתי תחושה של שנים מוקדמות יותר (50' ואולי אפילו 40'), אך בכל זאת, הלוקיישנים, התלבושות, האביזרים, התפאורות והבתים פשוט נראים מציאותיים וטבעיים, לא ניתן לנחש שמדובר בסרט שצולם בעשור השני של המאה ה21, מה שמאד תרם הוא בחירת שירים שנשזרו בסרט וגרמו לי להכנס עמוק יותר לאוירה של עיירה דרומית בארה"ב בשנות ה60'.

אני לא יודע למה בדיוק, אך כשצפיתי בסרט, במיוחד לקראת הסוף חשתי בגעגועים לסרטים שהייתי מורגל לראות כילד, סרטים שנעשו בשנות ה90 המוקדמות, ולצערי כבר לא מייצרים את הסרטים באותה השיטה, כאילו היה בסרט הזה משהו קצת יותר טוב (מבחינת טוב לב) וטהור ואשר בסרטים האחרים שיצא לי לראות שיצאו משנת 96' והלאה, קשה לי להסביר את התחושה הזו או מה עומד מאחוריה, אך זו תחושה חמימה ונפלאה שגרמה לי להתאהב בסרט הזה ולהתחבר אל הדמויות שבו, כל הדרך בה הסיפור סופר בהחלט התאימה יותר לסרט מ1994 מאשר לסרט מהשנה החולפת, משהו בסגנון פורסט גאמפ, רוחות של תשוקה, חומות של תקווה, עולם מושלם או כל מיני סרטים שכאלו, הרבה זמן לא היה סרט שראיתי שמסופר בצורה כזו שמזכירה את אותן שנים (מאז 'נראתה לאחרונה' ולפני כן 'מיסטיק ריבר').

למרות שהסרט היה טוב מאד נראה כאילו היה חסר בו את הגרוש ללירה, קשה להצביע בדיוק על מה מדובר, אולי המחסור בדמויות גבריות, המחסור במתח או רומנטיקה, על כל פנים די ברור שהיה מעט מקום לשיפור של הסרט וחבל שזה לא נעשה.

הסרט היה מועמד לארבעה פרסי אוסקר והם: סרט השנה, שחקנית השנה (המועמדת היא ויולה דייויס), ושתי שחקניות בו (ג'סיקה צ'סטיין ואוקטביה ספנסר) היו מועמדות לפרס שחקנית המשנה;, בנוסף הוא היה מועמד לאותן קטגוריות (וגם לפרס לשיר השנה) בטקס גלובוס הזהב, בשני הטקסים הללו אוקטביה ספנסר קטפה את הפרס, צ'סטיין אמנם משחק מדהים ומשכנע, אך התפקיד שלה הוא מאד שולי ולא קריטי מבחינת העלילה, זו אפילו הפתעה שהיא זכתה במועמדות לפרס, זה רק מצביע על כמה טוב היא גילמה את הדמות שלה, לעומת זאת התפקיד שמגלמת ספנסר הוא בעל נפח הרבה יותר גדול ומשמעותי והדמות שלה הרבה יותר ראויה לכבוד והערכה בגלל המסרים שהיא מעבירה.

סרט ממש יפה, כל מי שחובב דרמות, סרטים שעוסקים בגזענות וסרטים שמשחזרים תקופות, מאד יאהב לפי דעתי את הסרט הזה, מי שמה שציינתי הוא לא הקאפ אוף טי שלו, עדיף שיוותר ויחסוך לעצמו שעתיים וחצי (כמעט) של סרט, מקבל ממני עם הרבה אהדה והערכה ציון של 8 מתוך 10 (פעם שניה ברצף שהציון שלי פוגע בדיוק לציון בIMDb).

http://www.imdb.com/title/tt1454029/