Take Shelter סערת רוחות

דרמת מתח מ2011 שעשויה פשוט מצוין, סרט מעט אפוקליפטי, אך בניגוד לרוב הסרטים בסגנון, הסרט שומר על איכותיות ורמה לכל אורכו, לא מתפזר ולא מתפשר, בהחלט יצירה קולנועית מינימליסטית מרשימה, דרך קולנוע אמנתי ו'קטן' יותר היוצרים הצליחו להעורר בי הרבה יותר רגשות וחיבור מאשר סרטים עתירי תקציב, כוכבים ואפקטים שעוסקים סביב אותם נושאים, השם של הסרט מכוון לכמה משמעויות ואיכשהו הצליחו המתרגמים לעברית ליצור לו שם שפוגע יותר טוב במטרה הזו, נדיר לראות שם עברי מוצלח שכזה.

העלילה סובבת סביב התא המשפחתי של משפחת לה-פורש, כשבמרכז העניינים נמצא קרטיס, לצדו מככבים אשתו סמנת'ה ובתם, שסובלת מליקוי בשמיעה, האנה.

בהחלט סרט חווייתי שהצליח למתוח אותי בכמה נקודות, כשהסוף הוא מסטיק אחד גדול (בקטע טוב, הוא נמתח ונמתח), העלילה מאד לא צפויה וכל הזמן נשארתי בציפיה לראות מה יקרה הלאה, כמה שהסרט והסיפור הם קטנים ככה הם גדולים.

אחרי הסרט הזה, יש לי חשק לצפות בסרט הראשון (ועד לסרט הזה הוא גם היה סרטו היחיד) של הבמאי והתסריטאי ג'ף ניקולס, 'סיפור אקדח', כשגם בסרט הקודם הכוכב של הסרט הוא מייקל שאנון (הוא שיחק בלא מעט סרטים בתפקידים זוטרים, אך הוא בעיקר מוכר כ'סוכן ואן אלדן' מ'אמפריית הפשע'), יש להם בקנה סרט נוסף שכעת עובדים עליו, אך לצערי בסרט הבא, לפי מה שכתוב ונראה בIMDb שאנון ינגן כינור שני למתיו מקונוהי (שלעמות שאנון, הוא שחקן איום ונורא), ב'סערת רוחות' לצדו של שאנון מככבת ג'סיקה צ'סטיין ('העזרה', 'עץ החיים'), הסרט גם מציג לראשונה את טובה סטוארט הקטנה, שחקן נוסף שזיהיתי מ'אמפריית הפשע' ושיחק בסרט הוא שייה וויגהאם (ב'אמפריה' הוא משחק את איליי ת'ומפסון, אחי של נאקי), תשמעו, המשחק בסרט הוא מן המשובחים ביותר, גם שאנון וגם צ'סטיין ראויים לפי דעתי למועמדות לאוסקר על תפקידם בסרט, התסריט והבמוי מאד מתוחכמים ורגישים ומצליחים לרגש ולמתוח, בהחלט אחד הסרטים המוצלחים של השנה, בטח בשדה סרטי המתח, אך לצערי, אולי מכיוון שמדובר בסרט דל תקציב והוא לוקה במפיקים שידחפו אותו לכל פינה הוא חמק מתחת לרדאר ואין אליו כל התיחסות בטקס היוקרתי מכולם, וחבל שכך.

אם להתעכב על כך עוד קצת, המשחק בסרט, של כלל השחקנים, אפילו הילדה, הוא פשוט מדהים, מעניין לדעת אם מדובר בלקוית שמיעה אמיתית או שהיא רק משחקת, המשחק בסרט הוא מאד ריאליסטי, וכל מה שהם עושים נראה טבעי לחלוטין, הבית, המכונית, הבגדים (עבודה נפלאה של הצוות שארגן את כל התפאורה, האביזרים והתלבושות) נראים כל כך אמיתיים ונורמליים, לא רואים שזה 'סרט', הדמות הראשית של קרטיס, היא דמות של אדם עם הסטוריה משפחתית של בעיות נפשיות, וכבר בתחילת הסרט אנו עדים לכך שעוברים עליו לילות מסויטים שמשפיעים מאד על שגרת החיים היומיומית שלו, ויותר מאוחר זה חודר גם לכל הסובבים אותו, שאנון עושה כאן עבודה מרשימה ומצליח לשכנע, אני אישית גם הצלחתי להתחבר לדמות הזו, כמו גם לדמות של סמנת'ה, שצריכה להתמודד עם הרבה דברים באותה עת, וצ'סטיין גם היא מצליחה להעביר את כל מה שנדרש מהדמות הזו.

ניקולס בהחלט יצר כאן סרט מרשים, בנוסף לתסריט מעניין ומקצועי, הצילומים, הבמוי, פשוט הכל כל כך טוב, היתה סצנה אחת, לקראת סופו של הסרט, שהיא אחת מהמלחיצות בסרט (ויש לא מעט) שלקחה אותי 20 שנה אחורה והזכירה לי משהו שמאוחסן אצלי באחת המגרות האחוריות של המוח (בכל זאת הייתי רק בן 4), עבודה מצוינת, מצפה לעוד מהיוצר המוכשר הזה.

לאורך הסרט באמת שקשה לדעת מה קורה בו, האם החלומות וההזיות הם אכן אותות מבשרי רעה או שקרטיס פשוט מאבד את שפיותו (הגיוני בהתחשב בעובדות), כיף לצפות בסרט שלא ממש ידוע כיצד הוא הולך להתפתח.

התקציב של כל הסרט הזה מוערך במיליון דולר (!!?!?!?!!?!?), רק מיליון דולר, לשם השוואה, אשטון קוצ'ר מקבל על כל פרק של 'שני גברים וחצי' 700 אלף דולר, ומדובר בפרק של 25 דקות, עוד לפני שחישבנו הוצאות על כל דבר אחר, לכן מדהים לחשוב שהסרט המדהים הזה נעשה בתקציב כה קטן.

בהתחשב בתקציב, מדהים לראות את האפקטים בסרט (אל תצפו לרובוטריקים, כן?), הם אמנם צנועים, אך הכל נראה מציאותי לחלוטין, הפס-קול של הסרט גם הוא מדהים ומוסיף לסרט המון, גם ברגעים בהם שוררת דממה, האפקט של השקט הזה גם הוא מוסיף לסרט.

ראו הוזהרתם, אם אתם לא חובבי קולנוע אתם פשוט תתבאסו על הסרט, לא מדובר כאן במותחן מהיר וקצבי כמו קראנק, אם יש סרטים שאני נזכר בהם אחרי צפיה בסרט אז אלו הם 'הדרך' המצוין עם ויגו מורטנסן ו'ביום שזה יקרה' הבינוני בבמויו של מ. נייט שמאלן ובכיכובו של מארק וולברג, אפשר להגיד שהוא מן עירוב של שני הסרטים הללו, מלבד העובדה שהסרט הזה הוא מאד סטטי ומינימליסטי, לא עוד נדודים ברחבי ארה"ב ולא עוד חבורות גדולות של אנשים שמנסים לחשוב יחד מה לעשות, מדובר על משפחה אחת קטנה, ויותר מכך, על אדם אחד בודד, שחווה סיוטים מבשרי רעות, סיוטים שמערערים את שלוותו, זהו סרט שלאנשים אחרים היה מאד איטי ולא זורם אבל בעיניי היה בדיוק בקצב המתאים, לדעתי ניקולס הצליח לשמור על המתח לכל אורך הסרט כשהוא נותן לנו כל פעם טעימה נוספת של סצנה יוצאת דופן מהנוף של רובו של הסרט וזה בהחלט הצליח לשמור על עניין בסרט.

הסרט מומלץ לכל מי שיודע להעריך סרט טוב, מבחינת משחק, תסריט, במוי ואיכות, לכל מי שאין לו סבלנות לשעתיים של סרט, שיעשה לכולם טובה ויוותר על הסרט הזה, מקבל ממני אחלה ציון של 8.5 מתוך 10 (ויש סכוי שזה גם יעלה בהמשך).

http://www.imdb.com/title/tt1675192/