דרמה קומית משנת 2011 שמציגה בפנינו כמה צדדים בהתמודדות של בחור צעיר עם מחלת הסרטן שתוקפת אותו לא מוכן באמצע החיים, אדם לרנר (גורדון לוויט) בן ה27 עובד בתחנת רדיו ושומר על אורך חיים בריא, הוא לא מעשן, לא שותה ובאופן כללי נראה קצת חנון, מוטציה נדירה גורמת למחלה הנוראית להתפתח בעמוד השדרה שלו וסיכויי ההשרדות של הלוקים בסוג זה של המחלה הוא 50% ומכאן שמו של הסרט.הסרט עוכב אחרי מערכות היחסים של אדם עם הסובבים אותו ומציג זווית מעט שונה מזו שאנו רגילים לראות בסרטים שמערבים את המחלה, לא עוד זוג אוהבים שמתמודד יחד עם המחלה הנוראית או דרמה בה המחלה תוקפת את בנו\ה של הדמות הראשית, ב50\50 הפוקוס הוא על החולה עצמו ומערכת היחסים שמקבלת הכי הרבה התיחסות היא בינו לבין חברו הקרוב ביותר קייל (רוגן), כשברקע נבחנת מערכת היחסים שהוא מנהל עם בת זוגו רייצ'ל (דאלאס הווארד), עם הפסיכולוגית (המתלמדת) שלו קת'רין (קנדריק) ועם אמו הלחוצה (יוסטון), אני חשתי הזדהות רבה עם הרבה מהמצבים אליהם נקלע אדם בסרט ומאד התחברתי לכמה מהדמויות ובמיוחד לדמות הראשית.
מי שביים את הסרט הוא הבמאי הצעיר ג'ונתן לוין (הזוועתן 'כל הבנים אוהבים את מנדי ליין', ו'השגעון' עטור התשבוחות) ואת התסריט כתב (סרט ראשון שהוא כותב), ובכן, אמנם התסריט לא סבוך מדי ובסך הכל מדובר בדרמה סרקסטית ומבדרת אך בהחלט תסריט ראוי, הבמוי היה לא פחות ממצוין כשכל השחקנים מציגים משחק אמין ומשכנע שהוסיף מאד לדעתי על הסרט.
השחקן הראשי של הסרט הוא ג'וזף גורדון לוויט ('עלייתו של האביר האפל', '500 ימים עם סאמר'), לקח לי קצת זמן כדי להשתכנע מהמשחק שלו אבל אחרי כ20 דקות הוא כבר הצליח לקנות אותי, מדהים לחשוב שמדובר באותו שחקן שמשחק את אחת הדמויות הפרועות ביותר שנתקלתי בהן (בסרט 'השר'), גורדון לוויט בתפקיד של בחור עדין ודי חסר נסיון וללא כל הרגלים רעים (האמת שהדמות מאד הזכירה לי את עצמי בכמה מובנים, מה שעזר לי מאד להתחבר אליה), שוב השחקן הנפלא הזה, שנמצא כרגע בשלב בו הקריירה שלו זורחת ובוהקת מצליח להכנס באופן טבעי ומשכנע לדמות שלא דומה לשום דבר אחר שראיתי ממנו בעבר, כל הכבוד, מי שמשחק את חברו הטוב ביותר הוא סת' רוגן ('הדייט שתקע אותי', 'פיינאפל אקספרס') שבדרך כלל אני רגיל לראות בקומדיות מאד קיצוניות, למעשה הסרט הזה מזכיר את 'אנשים מצחיקים' בכיכובו של אדם סנדלר מ2009 שנגע בערך באותו הנושא וגם בו שימש רוגן כשחקן משנה, אני חייב לציין שרוגן הוא אחד מהשחקנים הפחות מגוונים שנתקלתי בהם, כל הדמויות שלו נראות ומתנהגות אותו הדבר, בקומדיה זה מתקבל אבל בדרמה לקח זמן עד שהתרגלתי לנוכחות יוצאת הדופן שלו על המסך, ובכל זאת הדמות שלו היתה אמינה והצלחתי להתחבר גם אליה, אנה קנדריק ('תלוי באויר', מרבית סרטי 'דמדומים') בתפקיד קת'רין, הפסיכולוגית בהתלמדות שמטפלת באדם משחקת מדהים והייתי רוצה לראות אותה בסרטים נוספים כדי להבין אם זו הדמות ה'קבועה' שלה או שהיא באמת מצליחה להכנס כל כך טוב לדמות הזו, ברייס דאלאס הווארד ('העזרה', 'הכפר') לא מזכירה את המרשעת חסרת הרחמים שהיא מגלמת ב'העזרה' ומאד הופתעתי לגלות שמדובר באותה שחקנית, אחרונה חביבה שאני רוצה להעניק לה קרדיט היא אנג'ליקה יוסטון (מפורסמת בעיקר מ'משפחת אדאמס', השתתפה גם ב'משפחת טננבאום') ששיחקה באופן מאד ריאליסטי את האמא הדאגנית והלחוצה, היא הצליחה לגרום לדמות שלה להראות מציאותית ולא להסחף למחוזות הדמות המוגזמת, בהחלט משחק מרגש, סוחף ומשכנע של חלקו הארי של הקאסט בסרט הזה, הנאה גדולה!
מבחינה טכנית אין לי יותר מדי מה להרחיב לגבי הסרט, כמתבקש מדרמה הסרט לא הזה לא דורש יותר מדי התיחסות בתחומית האלו, נקודה שכן אפשר לציין היא העובדה שהסרט משלב בתוכו בכמה סצנות קטעי שירים שמתחברים מאד למה שקורה בסרט, רעיון נחמד שתמיד כיף להתקל בו בסרטים.
צפיתי בסרט עם רועי, שהוא חברי הקרוב ביותר, ולמרות ששנינו מעדיפים לראות דרמות לבד אני חושב שזה היה הסרט המתאים לראות יחד, סרט שמתמקד בחברות אמת בין שני אנשים שרצה הגורל ואחד מהם לקה במחלת הסרטן, ואני חייב לציין שזה עורר בי המון תחושות, התחברתי מאד לתחושות של שניהם והזדהיתי גם עם הפעולות של אדם וגם עם אלו של קייל, חשבתי לעצמי בכמה סצנות בסרט שעוסקות בחברות בינהם מה היה קורה אם חלילה אני ורועי היינו מעורבים באותה סיטואציה נוראית, ואני מאמין ומקווה שאנחנו נתנהג כמו הדמויות בסרט, מלבד הזווית הזו, התחברתי מאד גם לסיטואציה של אדם עם אמו הלוחצת והזדהיתי שוב עם שני הצדדים בסיפור, גם במישור הרומנטי די התחברתי עם הדמות של אדם והזדהיתי עם מעשיו, ואפילו בנישה של הטיפול הפסיכולוגי הצלחתי להתחבר אל הדמויות, אני מוכרח להצביע על כך שאין המון סרטים שגרמו לי לחוש כל כך הרבה הזדהות וחיבור עם כל כך הרבה סיטואציות ומצבים שמוצגים בהם כמו הסרט הזה, בהחלט סרט שמיוחד שהצליח לגעת לי בכמה פינות בלב, תוסיפו לכך את העובדה שכמו ב'מחוברים לחיים' גם כאן מדובר בדרמה שמתעסקת עם נושא די כבד וכאוב, אך באמצעות דמות של אדם מאד מצחיק במהלך הסרט מצאתי את עצמי צוחק יותר מפעם אחת ואחרי זמן קצר בו צפיתי בשני סרטים כאלו נהדרים אני מחשיב את הז'אנר 'דרמה קומית' לפחות כרגע כאחד הז'אנרים שמייצרים את הסרטים שאני הכי מצליח להתחבר אליהם.
הסרט הזה מומלץ פשוט לכולם, הוא גם קצר יחסית (שעה ו40) ובהתחשב בנושא שהוא מציג הוא מאד קליל וזורם, לכן אני מאמין שכל אחד יכול להפיק הנאה מצפיה בסרט, אלא אם כן אתם מתנגדים באופן מוחלט מוחלט, או שאתם לא בוגרים מספיק לסרט מהסוג הזה, בהחלט אל תצפו לעוד סרט בסגנון מרבית סרטיו של סת' רוגן, מקבל ממני אחלה ציון של 8.5 מתוך 10.
http://www.imdb.com/title/tt1306980/
0 תגובות על הביקורת:
הוסף רשומת תגובה