Extremely Loud & Incredibly Close קרוב להפליא ורועש להחריד

סרט דרמה מ2011 המבוסס על ספר של הסופר היהודי אמריקאי ג'ונתן ספרן פויר מ2005 שנושא שם זהה, עלילתו מתרחשת לפני עשור בניו יורק, בתקופת אסון התאומים הנוראי, הדמות הראשית היא זו של אוסקר (הורן), ילד עם צרכים מעט מיוחדים (לא מוגבל לגמרי אבל רואים שיש לו איזה בורג משוחרר) שמנסה להתמודד עם האובדן שהוא חווה באסון הגדול, כשברקע יש שלל של דמויות הזויות לא פחות.

איכשהו הסרט קיבל מועמדות כפולה לטקס האוסקר (וכמובן שלא גרף אף אחד מהפרסים אליהם היה מועמד, כשבינהם היה גם סרט השנה), אני בהחלט לא חושב שהיתה סיבה להעניק לו מועמדות בטקס הגדול של השנה, אבל אצל האמריקאים כמו אצל אמריקאים לפעמים כל מה שצריך הוא פריטה על מיתר הגאווה הלאומית והאבל המשותף כדי לזכות להערכה בקרב חברי האקדמיה, כשראיתי את הסרט יחד עם חברי רועי חזרנו ואמרנו כמה פעמים כמה שהסרט הזה הוא אמריקאי והוא מתאים לקהל הזה.

הבמאי של הסרט הוא סטפן דלדרי ('בילי אליוט', 'נער קריאה') ומי שעיבד את הספר לתסריט הוא אריק רות' ('פורסט גאמפ', 'הסיפור המופלא של בנג'מין באטן'), שניהם עשו עבדו סבירה, אך לא מעבר, כשצפיתי בסרט היתה מן תחושה שיש לו בסיס טוב אך הוא לא מצליח להתרומם מספיק גבוה וחבל, התסריט לא צפוי מבחינת העלילה הראשית שלו, אבל עם כמה שהוא היה מסתורי (והוא בהחלט היה לעתים) זה לא מספיק משך אותי וסקרן אותי (אולי מלבד ההודעה הקולית ה6, שמשכו את השמעתה, כשתראו תבינו), כאמור, לא מצליח להמריא.

עובדה שכל אחד יבחין בה כשהוא יצפה בסרט היא שאוסקר, הדמות הראשית בסרט, הוא ילד מאד מעצבן, אני משער שכל אחד שצופה בסרט ממלמל לעצמו 'עוד פעם אחת הוא מצלצל עם התוף הזה אני קם להרביץ לו', אני לא יודע אם כוונתם של היוצרים היתה ליצור דמות כל כך מרגיזה ומעצבנת, אך הדמות בהחלט נראית מציאותית, תומס הורן (הופעת בכורה שלו) מצליח לשכנע שהוא ילד מוזר והזוי שסובל מאינספור הפרעות, אני צופה שעוד נשמע על הילד הזה בשנים הקרובות כי הוא בהחלט מפגין כישורים איכותיים של משחק, הוא מצליח לסחוב על כתפיו הצנומות סרט דרמתי באורך מלא, כששאר השחקנים זוכים לדקות מסך מועטות באופן משמעותי, השחקנים בדמויות הוריו של אוסקר שלא זוכים ליותר מדי דקות מסך הם תום הנקס ('פורסט גאמפ', 'גרין מייל') שמשחק בתפקיד הקבוע של האיש טוב הלב וסנדרה בולוק ('ההצעה', 'הזדמנות שניה') שלמרות שאני בדרך כלל לא תופס ממנה שחקנית גדולה, מצליחה לרגש בכמה סצנות קורעות לב ומעוררות דמעות, לא תראו כאן את בולוק כפי שאתם מורגלים לעשות, היא חפה מאיפור ברוב חלקי הסרט ונראית כמו אחת האדם, היא מציגה דמות מאד מציאותית ואמהית ובהחלט הצליחה להרשים אותי לשם שינוי, בתפקיד כביכול מסתורי של השוכר של החדר בדירתה  של סבתו של אוסקר משחק מקס וון סידו ('מגרש השדים', 'שאטר איילנד') הבלתי נגמר, שבגיל 83 מצליח עדיין לשמור על זה, הוא היה מועמד על תפקידו בסרט לפרס האוסקר אך אני חייב לציין שלדעתי המשחק שלו היה טוב אך לא מספיק משכנע כדי לקבל מועמדות, אך בכל זאת הוא ראוי לשבח על היכולת להמשיך ולהיות פעיל גם בגילו המבוגר, הסרט שזור בעוד דמויות רבות כשרובן משונות למדי, כל מיני 'אנשים טובים באמצע הדרך' שאותם פוגש אוסקר חסר הבושה והטאקט, חלקן דמויות מאד משכנעות, חלקן מאד לא.

האמת שלא הצלחתי לקבל מהסרט יותר מדי מסרים שגרמו לי להגיע לתובנות מסוימות, פשוט סיפור שהיה נחמד להעביר איתו את הזמון, אך לא מעבר לכך, לדעתי הסרט לא נמצא בזמן הנכון ובמקום הנכון וכל ההתעסקות באירועי ה9-11 נראו לי קצת לא במקום, חוץ מדמות אחת שעם כמה שהיא מעצבנת הציגה לעולם שחקן קטן ונהדר, אני לא מוצא יותר מדי נקודות אור בסרט.

לא מומלץ למי שמחפש סרט שידהים אותו, אם בא לכם על דרמה להעביר איתה את הזמן ואין לכם שום דבר אחר לראות אז אפשר, מקבל ממני ציון של 6.5 מתוך 10.

http://www.imdb.com/title/tt0477302/