Young Adult תקועה

דרמה מעט כבדה משנת 2011 שאיכשהו תויגה גם כקומדיה בIMDb אם כי לא הייתי מתייג אותה כך כלל, הסרט מציג בפנינו מספר ימים בחייה של מייביס גרי (ת'רון), סופרת בת 37, שהיתה הנערה הפופולרית ביותר בימי התיכון שלה, היא יפהיפיה ומצליחנית אך בכל זאת נוטה לדכאונות ובעלת חיבה לטיפה המרה, מייביס 'תקועה' בעבר שלה, אחרי שהיא חווה 'הארה' היא חוזרת לעיר הולדתה בניסיון לכבוש מחדש את ליבו של אהובה מימי התיכון, אך נראה כי למרות שכולם בעיר זוכרים אותה, הם התקדמו הלאה בחייהם בעוד היא, לפחות באותו השבוע נשארה תקועה 20 שנה מאחור, תוך כדי התרחשות הדברים היא גם מנסה להשלים את הספר עליו היא עובדת ונראה כאילו תהליך הכתיבה מושפע ממהלך העניינים וכך גם מהלך העניינים מושפע מתהליך הכתיבה.

אני חייב לציין שהסרט פונה לקהל מבוגר ולא מיועד לצעירים, לא מבחינת תוכן בוטה או גס, אלא מהסיבה הפשוטה שבכדי לרדת לשורש העניין ולחוש הזדהות עם הדמויות צריך להמצא בשלב מסוים בחיים, והשלב הזה מגיע יחסית מאוחר, אני באופן אישי מרגיש צעיר מדי וחסר חוויות וניסיון בכדי להבין באמת את המהות של הרגשות שמנסים היוצרים להעביר אל הצופים, ובהתאם הציון שלו ממני לא יהיה גבוה מדי.

 

ההתחלה של הסרט אטית להחריד, הצילומים הרבה יותר אמנתיים והכל נראה הרבה יותר מוקפד ואיכותי, כאילו תחילתו של הסרט והמשכו נעשו על ידי יוצרים שונים, אך כשהסרט נכנס להילוך שני הנסיעה הופכת למהירה יותר והוא הופך להרבה יותר קל לצפיה.

מי שביים את הסרט הוא ג'ייסון רייטמן (כתב וביים את 'תלוי באויר' ו'תודה שעישנתם' המצוינים) כשאת התסריט כתבה זוכת האוסקר האקסצנטרית דיאבלו קודי (קיבלה את הפרס על התסריט של 'ג'ונו' שגם אותו ביים רייטמן, אך מאז לא הצליחה ליצור שום דבר בעל ערך), כפי שציינתי, ניכר מצפיה בסרט שמדובר בסרט איכותי ומקצועי אך הוא פונה לקהל מבוגר וקהל צעיר יותר מאד יתקשה להתחבר לחוויות המוצגות בסרט.

הכוכבת הבלתי מעורערת של הסרט היא שרליז ת'רון ('מונסטר' המצמרר שזיכה אותה באוסקר, 'אשת האסטרונאוט') בדמותה של מייביס, ת'רון שוב מוכיחה שהיא לא סתם פרצוף יפה (ברמות על-אנושיות אם יותר לציין), היא שחקנית מעולה ששוב פעם נכנסת לדמות מורכבת ומוציאה ממנה את המיטב במיקס של רגשות ורכבת הרים של דפוסי התנהגות, נראה כאילו אפשר לעשות קורס בפסיכולוגיה כשצופים בסרטים בכיכובה, לצדה משחקים בסרט פטון אוזוואלט (שמוכר יותר כשחקן משנה בקומדיות, גם על המסך הגדול וגם על המסך הקטן) בתפקיד מאט פריהוף ופטריק ווילסון ('הארד קנדי', 'ילדים קטנים') בתפקיד באדי סלייד, אהוב ליבה של מייביס מימי התיכון, המשחק בסרט הוא ברמה גבוהה למדי וכל השחקנים בו אכן נראים תושבים של עיר קטנה ודי לא מפותחת אי שם במיניאפוליס שבארה"ב, הודות למשחק הטוב של הקאסט בתוספת תלבושות ותפאורה מתאימים מתקבלת אוירה די אותנטית ומציאותית, בנוסף מתנגן לו ברקע פס-קול די נחמד אך כמו הסרט מאד מינימליסטי שמוסיף עוד לאוירה המעט ישנונית של העיר המדוברת ושל הסרט כולו.

לעומת הרבה סרטים אחרים, הגיבורה בסרט הזה היא לא אדם נחמד או טוב לב, מדובר בבחורה שמחשיבה את עצמה טובה יותר מכולם וחושבת שהכל מגיע לה, למרות שיש לה הכל היא לא מסתפקת בכך ורוצה דווקא את הדבר אותו היא לא יכולה להשיג כעת, אחרי שבעבר היה שייך לה, לא הרבה סרטים מציגים את סוג האנשים הללו, אך הם קיימים בכל מקום וכל אחד מכיר אדם שכזה, מי שמעורר אמפתיה היא למעשה דמות המשנה מאט פריהוף, בחור נכה מאז ימי התיכון שנראה כי גם הוא לא מצליח להתגבר על שאירע לו ולהתבגר וגם הוא תקוע מבחינה נפשית אי שם בימי התיכון, כולל הרכילות והתחביבים שלא השתנו ממש, דמותו של מאט משמשת סוג של מראה אל מול פניה היפות והמדוכאות של מייביס.

אם אראה את הסרט הזה עוד 10 או 15 שנים אני מאמין שדעתי עליו תשתנה מעט והרשמים שלי ישתפרו, אך לא כך המקרה, מיועד לקהל מבוגר (לפחות מעל 30) וגם לתלמידי פסיכולוגיה שיוכלו לנתח את התנהגותה של הדמות הראשית, מקבל ממני אחרי התלבטות ציון של 7 מתוך 10.

http://www.imdb.com/title/tt1625346/