Iron Man 3 איירון מן 3

עוד סרט קומיקס עתיר תקציב מבית היוצר של מטחנת המזומנים של מארוול, למוד ניסיון ניגשתי לסרט נטול כל ציפיות לגבי הריאליסטיות שתוצג בו (ואכן לא היתה כזו) והתיחסתי אליו כפי שאמורים להתיחס אליו – בידור נטו!

הסרט מביא אלינו שוב את אחד מגיבורי העל האהובים ביותר בימינו (אחרי שהסרט הראשון בסדרה מ2008 אחראי על הקאמבק שלו לתודעה הגלובלית) – טוני סטארק, או איירון מן אם תרצו, המליונר הציני והזחוח בעל הכוונות הטובות, אחרי 3 סרטים בכיכובו (שני סרטי 'איירון מן' ו'הנוקמים') כבר אין יותר מדי מה לחדש, ואחרי צפיה בסרט הזה, שמעט שונה מהאחרים, די מסתמן שהסדרה הזו הגיעה אל קיצה ואת הגיבור הזה נזכה לראות רק בסרט הבא של 'הנוקמים' (או בתפקידי אורח בסרטי מארוול השונים).

הפעם איירון מן מקבל פגז מן העבר, כשהוא נאלץ להתמודד עם כל מיני שדים שהוא יצר בעוון חטאיו בעבר (13 שנים לפי עלילת הסרט), הוא כבר שכח, אבל הם לא שכחו ולא סלחו, ובקרב הזה, בשונה מהקרבות הקודמים, איירון מן נראה פגיע מתמיד וכוחותיהם של אויביו לא נופלים מכוחותיו שלו (בנוסף למרכיבים אנושיים באישיותו שאנו נחשפים אליהם), האם איירון מן יצליח שוב להציל את המצב? (נראה לי שבסרטים הללו זו שאלה רטורית).

Rosemary's Baby תינוקה של רוזמרי

דרמה מסתורית (מוגדרת בIMDb גם כסרט אימה, אך אני לא מסכים עם השיוך הזה) של רומן פולנסקי ('הפסנתרן', 'צ'יינה טאון'), הסרט הינו עיבוד קולנועי לספרו של איירה לוין ('נשים מושלמות' ו'הנערים מברזיל' גם הם עיבודים קולנועייים לספריו), כשפולנסקי אמון גם על מלאכת כתיבת התסריט, הסרט נחשב למבריק ומתברג באופן קבוע לרשימות סרטי האימה הטובים בהסטוריה, כשכל המידע הזה באמתחתי ישבתי לצפות יחד עם חברי רועי בסרט, אך האם הוא עמד בציפיות?

בתחילת הסרט אנו מכירים את רוזמרי ואת בעלה גאי וודהאוס (שחקן תאטרון וטלויזיה) בחיפושיהם אחר דירה חדשה, הם בוחרים דירה מסוימת (ומעט מסתורית) ופוגשים את השכנים החטטניים מיני ורומן קסטבט, זמן קצר אל תוך הסרט אנו מגלים שרוזמרי בהריון, כשיותר מדי אנשים מתערבים ומבודדים אותה במהלכו, מה שמעלה המון תהיות, אך לא מצדה של רוזמרי, וכשהן מגיעות, היא כבר עמוק בתוך הבוץ, האם היא תצליח להחלץ מהצרה אליה נקלעה? מה יהיה עתיד התינוק שלה? צפו וגלו!

Shame בושה

סרט דרמה בריטי משנת 2011 שמלבד כמה קופות, שבר גם כמה מוסכמות ומציג תכנים שעד כה לא נתקלנו בהם בקנה מידה שכזה ועל במה כזו מרכזית, סרט מאד בוטה שמתעסק עם נושאים מאד רגישים, סרט יוצא דופן ללא ספק.

במרכז העלילה נמצא ברנדון (פאסבנדר), ברנדון הוא בחור נאה ומטופח בשנות ה30 המוקדמות לחייו, רווק ניו-יורקי ומנהל חיים של המעמד הבינוני-גבוה, הוא גר בבניין דירות יוקרתי למדי ומחזיק במשרה במשרד בעיר, כל יום חנוט בחליפה הוא יוצא לעוד יום עבודה ברכבת התחתית, הכל נראה נורמלי לכאורה, אך מתחת לכל זה ברנדון מכור לסקס, בין אם זה סקס מזדמן, פורנוגרפיה או נערות ליווי, וכיצד יודעים שאדם מכור למשהו? כאשר שגרת חייו סובבת סביב ההתמכרות שלו ומשבשת את שאר השדות בחייו, כאשר הוא לא יכול לנהל חיים תקינים באשמת ההתמכרות הזו, ובמהלך הסרט אנו למדים עד כמה הוא מכור לסקס ועד כמה ההתמכרות הזו מערערת את חייו ואת מה שהם אמורים היו להיות בנקודה שכזו בחיים, בתפקיד הראשי הנשי נמצאת דמותה של סיסי (מוליגן), אחותו הצעירה של ברנדון, בחורה מעט מוזרה וחסרת אחריות, כשהיא נכנסת לחייו היא מעוררת בו מגוון רגשות ומערערת את חייו ואת תפיסתו לגביהם, טיב היחסים בינהם לא ממש מוגדר וחווה עליות וירידות וההסטוריה שלהם טעונה אך לא מוסברת ונתונה לאינטרפטציה של הצופה.

The Astronout Farmer החוואי האסטרונאוט

סרט דרמה משנת  2006 ששמו באנגלית הוא סוג של משחק מילים כש'פארמר' הוא גם שם המשפחה של הדמות הראשית וגם חוואי בתרגום לשפות אחרות, הסרט אמנם נסחף לעתים למחוזות הקיטש ההוליוודי שראינו כבר כל כך הרבה פעמים (התבנית של הסרט די קלאסית, ואני לא חובב גדול של סרטים כאלו בדרך כלל, עם זאת, הצלחתי להשאר מרותק אליו וגם ציפו לי בתוכו כמה רגעים לא צפוים).

במרכז העלילה נמצא צ'ארלס (צ'ארלי) פארמר, בעל חווה בדרום ארצות הברית שחי בביתו יחד עם אשתו (מלצרית בדיינר) ועם שלושת ילדיו (שפרד, סטנלי וסאנשיין), עד כאן הכל נשמע נורמלי, אבל כמו שמרמז שמו של הסרט יש כאן עוד אלמנט, לא כל כך שגרתי, באסם שלו, פארמר בונה טיל, שבעזרתו הוא מתכוון לטוס לחלל ולהקיף את כדור הארץ (בצעירותו היה בחיל האויר האמריקאי ואף נכלל בתכנית החלל, כשבאמתחתו כל הידע והאימונים הדרושים למשימה שכזו), הסרט מתמקד בתא המשפחתי הזה ועם התמיכה של כולם בפארמר בדרך להגשים את החלום שמלווה אותו מאז ומתמיד, אך הדרך אל המטרה הזו משובצת במכשולים רבים, מחוסר המזומנים שלו, דרך האיום של הבנק לעקל את כל רכושו ועד לסוכניות הביון שלא רואות בעין יפה נסיון של אזרח מן המניין לנגוע בכוכבים, האם בסופו של דבר, כנגד כל המכשולים יצליח פארמר להגשים את החלום? צפו וגלו!

Dead Man Down האישה מאחורי הנקמה

סרט שמאד קשה לבקר מבלי להסגיר ספוילרים ולכן, איתכם הסליחה, יכול להיות שאני אחרוג מעט ממנהגי והביקורת הבאה עלולה להסגיר מה קורה בערך שלושת רבעי שעה אל תוך הסרט (אני אשתדל שלא, אבל לא מבטיח), מדובר בדרמת פשע פעלתנית (למרות שאני אישית לא מתייג אותו כדרמטי) משנת 2013 שבמרכזה מסע נקמה של איש אחד נגד שני ארגוני פשע, כשברקע נשזר בתוך הסיפור הזה סיפור אהבה, הסרט קצת מפתיע בהתחלה אך לקראת הסוף הופך לבנאלי וצפוי, חבל, כמו שניתן להבחין הוא קיבל שם נוראי בעברית שלא מזכיר בכלל את שמו המקורי ובנקודה מסוימת נדמה כאילו הוא הורס את כל מה שעלול להתרחש בסרט, אם זה קורה או לא, תבינו לבד.

את הסרט ביים הדני נילס ארדן אופלב (בעיקר סרטים וסדרות סקנדינביים כשהבולט בינהם הוא 'נערה עם קעקוע דרקון' בגירסתו השוודית), המשחק טוב, הצילומים מרשימים ובסך הכל עבודה טובה של הבמאי, את התסריט כתב ג'.ה. ווימן ('המקסיקני', בארבע שנים האחרונות גם היה שותף לכתיבת פרקים של 'פרניג''), התסריט מתחיל טוב ונגמר צפוי, הדמויות די מקוריות ונחמדות, ככה שבגזרה הזו התסריטאי עשה מה שנקרא חצי עבודה, כי כמו שאני אומר תמיד, עדיף סרט שמתחיל רע ונגמר טוב מאשר ההיפך.

Killing Them Softly הורג אותם ברכות

מותחן פשע משנת 2012 אותו ביים ועיבד לתסריט הניו זילנדי אנדרו דומיניק, יש לו ברזומה עוד שני סרטים בלבד, 'צ'ופר' האוסטרלי בכיכובו של אריק באנה משנת אלפיים, ושבע שנים אחר כך 'ההתנקשות בג'סי ג'יימס על ידי רוברט פורד הפחדן' שגם בו מככב בראד פיט, כששני הסרטים הקודמים שלו הם ביוגרפיים בעוד הסרט הנוכחי הוא עיבוד ל'עיסוקו של קוגן' (ג'ק קוגן זו הדמות הראשית, על אף שאני משער שבספר היא משמעותית יותר), ספר משנת 1974 אותו כתב ג'ורג' ו. היגינס, דומיניק מנסה להלביש על הסיפור המקורי (נראה לי, לא באמת קראתי את הספר) כל מיני עניינים הקשורים לכלכלה האמריקאית בתוך הסרט משובצים קטעים רבים שכאילו בוקעים ממקלטי הרדיו או נצפים על מסכי הטלויזיה והם מתרכזים בסוף שלטון בוש הבן בואך עלייתו לנשיאות המדינה של ברק אובמה, מבט די ציני על כל המערכת בחירות הזו אם תשאלו אותי, הוא מנסה גם להעביר כמה מסרים, חבל שחיכו לסצנה האחרונה עם המסר הזה, כי אני מאמין שלא מעט אנשים הרימו ידיים וויתרו או פשוט נרדמו עד שהיא הגיעה.

סרט מאד איטי, נראה כאילו בחרו לעשות סרט על המקרה הכי פחות מעניין, הוא מאד צפוי ולהגדיר אותו כמותחן הוא פשע של היוצרים, מותח – הוא לא, סרט שמתחיל בהילוך ראשון, מגיע לטורים גבוהים של הילוך שני, נרגע שוב, ואולי לקראת הסוף מצליח איכשהו לגרד את השלישי, נסיעה שלווה בתוך העיר, לא יותר מזה.

End Of Watch סוף המשמרת

מותחן פשע דרמטי משנת 2012 שמביא אלינו את שגרת עבודתם (וגם הצצה אל חייהם) של צמד שוטרים בLAPD, בראיין טיילור (ג'ילנהול) ומייק זוואלה (פניה), הם מוצבים באיזורים הקשים יותר של לוס אנג'לס (למרות שלפי דעתי הגזימו קצת עם האינטנסיביות בעבודה שלהם), אנו מלווים אותם בסיורים בתוך הניידת, בישיבות של המחלקה (בהן הם מרבים להשטטות, באופן כללי הם מצטיירים כטיפוסים די קלילים) וגם קצת בין לבין בחייהם האישיים עם בנות הזוג שלהם, שני השוטרים הללו הם סוג של הגיבורים של המחלקה שלהם, בנבדל מסרטים אחרים שמספרים את אותו סיפור נושן של שני החברים לניידת, הפעם הסיפור מוגש בצורה שונה, מציאותית יותר ואנושית יותר, הרבה בזכות צילומים שמדמים מצב כאילו ואנחנו יחד עם אותם שוטרים בתוך הסיטואציה, לעתים הסיפור מובא בצורת צילום מגוף ראשון ולעתים צילום ממש מקרוב כשרק במקרים נדירים הצילומים הם מרחוק, כאמור הטכניקה, בתוספת משחק מהרמה הגבוהה ביותר, גורמים לנו הצופים להרגיש חלק מהחויה וממש להתחבר לדמויות, אני חייב לציין שמלבד ידיעה בסיסית ביותר לגבי הסרט לא ממש ידעתי מה מתוכנן לפני, והסרט מאד הפתיע אותי לטובה, ציפיתי לעוד סרט שגרתי של שוטרים וגנבים, ומה שגיליתי הוא סרט על אנשים.

I'm back!!!

אחרי מסע ארוך ומלא חוויות באמריקה הלטינית שנמשך למעלה משמונה חודשים ובו חוויתי וצמחתי יותר מאשר בצפיה ב1000 סרטים חזרתי ארצה, לאט לאט אני אנסה לחזור לעניינים ולפרסום ביקורות חדשות לסרטים חדשים (וחדשים פחות) שבהם אצפה, במשך הטיול יצא לי לצפות במספר לא מועט של סרטים אבל לא היו לי את הזמן או הכלים בכדי לנפק ביקורות על אותם סרטים וכך לא זכיתי לכתוב את דעתי על הסרטים 'טד' (ציפיתי ליותר, אבל עדיין מצחיק), 'סקייפול' (5.5 לא התלהבתי במיוחד), 'ההוביט' (הסרט נחמד בכלליות אך הוא מרוח מדי ואפשר לחוש את תאוות הבצע של היוצרים שבחרו למרוח ספר אחד על תשע שעות על המסך - 7.5), 'יחידת גנגסטרים' (6.5 - די מאכזב, לא הגיוני וצפוי), 'כוננות עם שחר' (סביר+ 7.5), 'טיסה' (8 - משחק מצוין של השחקנים, אחלה סרט!), 'דג'נגו' (לפחות 9! אדיר, טרנטינו מוכיח שוב שיש לו דרך ושיטה משלו ליצירה קולנועית מקורית ומעניינת, כמה סצנות שנחקקו בזכרוני והמון בדיחות פנימיות שכל חובב קולנוע יאהב אותן), 'מקום מבטחים' (3.5 - צפוי וקיטשי מדי, לא משהו), 'אמיצים' (2 בלחץ, פשוט עלוב, דרשה מסיונרית אחת גדולה ומאכזבת) ו'עלובי החיים' (1 ושיגידו תודה, פשוט התאכזבתי ממנו נואשות, מי ציפה שהם ישירו כל הסרט!!?! נורא!!), אז יאללה, אני זז לראות סרטים ולחזור לעניינים!! נשתמע..