Drive דרייב

מותחן פשע דרמתי משנת 2011 שלא דומה לכמעט אף סרט אחר שתראו, אפשר להשוות אותו למסעדת גורמה של אחד השפים המובילים, כל מה שאתם מקבלים כאן הוא מדהים, אך הכמויות הן מועטות, מין תחושה של 'וואו זה מדהים', אבל כמו שחברי הטוב רועי אמר בסיומו של הסרט 'האוכל היה טעים אבל זה היה כמו טעימות, ורציתי עוד', לטעמי זהו חלק מהקסם של הסרט הזה, והוא הופך אותו למאופק, מקצועי, ואיכותי שמיועד לאניני טעם קולנועי במקום לסרט שמעמיס יותר מדי מנות על השולחן, כמו במסעדה מזרחית, כך שאמנם אתה שובע נהנה, אך אתה כבר לא מעריך את הטעם המדהים שאתה מקבל בכל טעימה.

הסרט מספר על נהג (לא נאמר שמו במהלך הסרט, הוא פשוט 'נהג'), שאנחנו לא יודעים עליו דבר מלבד העובדה שכישורי הנהיגה שלו הם פנומנליים, והוא משתמש בכישורים האלו בכל מיני דרכים, חוקיות יותר ופחות, כשנחשפים לראשונה לעבודה ה'רגילה' שלו מאד מופתעים, ואחרי כמה שניות מופתעים מחדש, הדמות היא מאד מוזרה, לא יודעים מאיפה הוא מגיע ומה הרקע שלו (לשם שינוי זה מוסיף לסרט אוירה אפופת מסתורין ולא גורע ממנו מסיבות של תסריט לקוי), ולא יודעים בסופו של דבר לאיפה הוא הולך, דמות מאד מסתורית שקשה לפצח, אפשר להשוות את דמות הנהג לגז נפיץ שהשתחרר לאויר, הוא לא עושה רעש, לא לוקח מקום, לא מפריע לאף אחד ולא דורש דבר, אבל אם בטעות יציתו את האש, אתם יכולים לצפות לפיצוץ שירעיד לכם את הצורה, ואיכשהו גוסלינג מצליח להעביר את כל החוויה הזו בהופעת משחק מרשימה מאד, די בתחילת הסרט, לחייו של הנהג נכנסת שכנתו איירין, עם בנה בניסיו, והוא מאד נקשר אליהם, וכאן מתחיל בעצם הסיפור, סיפור שיכלו לקחת לאלף ואחד כיוונים, והם לקחו את הפניות הכי נכונות ליעד הטוב ביותר שאפשר היה לבקש.

הסרט מבוסס על ספר בעל אותו שם מ2005 של הסופר האמריקאי ג'יימס סאליס (שזהו ספר ראשון שלו שמקבל עיבוד קולנועי), ומי שעיבד את הספר לתסריט הוא האירני (אולי זה מסביר למה הרעים בסרט הם יהודים) חוסיין אמיני ('כנפי היונה' שעל תסריטו היה מועמד לאוסקר, 'ארבע הנוצות') על כסא הבמאי ניתן למצוא את הדני ניקולס וינדינג רפן ('ברונסון', 'תקומת ולהאלה' הדני), את הבמאי לסרט בחר גוסלינג בכבודו ובעצמו (לפי ראיון עם גוסלינג הפגישה שלהם היתה גם די ביזארית), על עבודתו בסרט זכה רפן בפרס הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל קאן, אני חייב לציין שעד לסרט הזה, עדיין לא יצא לי לצפות בסרטים אחרים שהם מעורבים בהם, ועכשיו אני די מסוקרן לעשות זאת.

לא קראתי את הספר, אך אני חושב שהסרט עשה עבודה מדהימה בהעברת כל מיני רגשות שספק אם היה אפשר להעביר בספר, הרבה בזכות משחק שאין מילה אחרת חוץ מ'מושלם' לתאר אותו, של הכוכב רייאן גוסלינג ('כל הדברים הטובים', 'בלו ולנטיין') ששוב מוכיח שיש לו טונות של כשרון, הדמות שלו היא המהות של כל הסרט, מאד מאופק, שקט, שלמראית עין נראה אדיש ובשליטה, אך יחד עם זאת הוא מאד לא צפוי, ומתפרץ בבת אחת מתי שהוא נדרש לעשות כן, הוא בקושי מדבר במהלך הסרט, ורק על ידי הבעות פנים ותזוזה של העיניים הוא מצליח לבטא את עצמו בצורה מאד מציאותית ומשכנעת, פשוט משחק אדיר של גוסלינג, אמנם הוא לא בוכה ומפגין רגשות או מגלם דמות מוחצנת אך בכל מה שקשור למשחק מינימליסטי הסרט יכול לשמש ככיתת אמן של גוסלינג ללימודי המקצוע, לטעמי זהו רק עניין של זמן עד שלבחור המוכשר הזה יהיה מונח בארון פסלון מוזהב מתנת החברים מהאקדמיה (הוא כבר זכה בעבר למועמדות לפרס על תפקידו ב'חצי נלסון'), בהחלט אחת מתצוגות המשחק הכי טובות בעיר, והיא מתווספת לשורה ארוכה של סרטים בהם הוא הפגין יכולות מדהימות של משחק, ובכל זאת, מפני שהוא היה מוגבל מאד בכל הפעולות שלו אני חושב שהוא מתעלה גם על עצמו (והרף הוא מאד גבוה), הוא פשוט העביר כל כך הרבה רגשות ומסרים בכל כך מעט פעולות, באמת אין דברים כאלו, כל שאר השחקנים בסרט (אולי מלבד מוליגן שנראית קצת אנמית) גם הם משחקים מדהים, אפילו הילד משחק טוב, בהחלט תצוגת תכלית של כל הקאסט, המשימה שהוטלה עליהם היתה יותר בהצגת דמויות מגוונות מאשר בבטוי רגשות, אך עדיין, הם עשו זאת בצורה הטובה ביותר, השחקנים הבולטים בסרט הם קארי מוליגן ('לעולם אל תתן לי ללכת', 'לחנך את ג'ני'), בריאן קרנסטון (מוכר בעיקר מסדרות טלויזיה כמו 'שובר שורות' ו'מלקולם באמצע'), אוסקר אייזק ('סאקר פאנצ'', 'רובין הוד'), הילד קאדן לאוס (שזהו תפקידו הראשון בקולנוע) ורון פרלמן ('הלבוי', 'בורנאקו') המצוין בדמות שמאד הזכירה לי את אורי גבריאל, שוב כל השחקנים בעבודה מצוינת עם דמויות מאד אותנטיות.

גם מבחינה טכנית הסרט הזה היה פשוט יצירת אמנות, הצילומים, הצלילים, הפעלולים, האפקטים, השירים, שעברו עריכה מיוחדת לקראת הסרט שהיו ברקע ומאד הוסיפו, הפס קול האמנותי, שלעתים השאיר אותנו במכוון עם דממה כדי לקבל את נקודת מבטו של הנהג, גם הוא היה נפלא, פשוט תאווה לעיניים ולאוזניים, בהחלט מתעלה מעל הממוצע, ובאופן בולט.

הסרט הוא סוג של מחווה לסגנון הB-Movies, שלא מעט מהם היו סרטי מרוצים או מרדפים (כולם מכירים את 'עקיצה ב60 שניות', אך לא כולם יודעים שהוא חידוש של סרט ישן יותר, מסוג הסרטים ש'דרייב' מנסה לתת להם מחווה), אפשר לשים לב לכך מהמכוניות שמוצגות בסרט וגם מהפונט בו כתובות הכותרות שלו (דמותו של הנהג בכלל, והג'קט שדבוק אליו כמעט לאורך כל הסרט בפרט הם מחווה לסרט האקספרמינטלי 'עלייתו של סקורפיו' מ1964, בו הכוכב לא מדבר במהלך כל הסרט), בניגוד לסרטים שהוא מהווה מחווה אליהם, שהיו ידועים באיכותם הירודה (כחלק מתרבות הPulp, שבתרגום חופשי זה 'זול'), כנראה שזהו סרט המרדפים האיכותי ביותר שנוצר, פשוט בכל סצנה אפשר להריח באויר את האיכות שנוטפת ממנו, ופשוטו כמשמעו התרגשתי לשבת בבית הקולנוע ולצפות ביצירה כל כך עדינה ואיכותית.

הסרט, כמו הנהג עצמו, ברובו, דרמה מאופקת ושקטה עם משחק מאד מינימליסטי, אך כשהניצרה משתחררת, הוא יורה על אוטומט לכל הכיוונים כמו מטורף, כמה סצנות מאד אינטנסיביות של מרדפי מכוניות, יריות, מכות ומה לא, כשהכל מוגש בדרך הכי מדהימה שנתקלתי בה (אולי רק סרטים של כריסטופר נולאן מתחרים בו), עם צילומים מדהימים ואפקטים אדירים שמעצימים את החויה פי כמה (סצנה אחת, מדהימה במיוחד, שאפשר היה לסיים איתה את הסרט היא סצנה שכל מה שרואים בה הוא צללים, חפשו אותה), קשה לקלוט שהדמות שנראתה לפני רגע כמו אגם רגוע שיכול לשמש כמראה, הופך בן רגע לים סוער בעת סופה משתוללת, כמעט ואי אפשר להאמין שמדובר באותה דמות ובאותו הסרט, ועל כך מגיע שאפו ליוצרים ולמבצעים של הסרט הנהדר הזה.

צריך לבוא לסרט הזה בגישה בה אני הגעתי אליו, 'דרמה שמשלבת בתוכה מתח, פשע, יריות ומרדפים', ולא לחפש 'סרט אקשן, שקרה והוא מתעלה מרוב הסרטים בז'אנר והוא גם איכותי ודרמתי', כי אם תגיעו בגישה שכזו מובטחת לכם אכזבה, מי שמחפש קומדיות, שיחפש במקום אחר, אבל באופן כללי, כל אחד שיגיע לצפות בסרט בגישה הנכונה יכול לקבל את אחת מחוויות הצפיה הכי טובות שהוא יזכה להן השנה, אני מאד מאד אהבתי, ובטוח שכמה סצנות מהסרט ימשיכו ללוות אותי עוד הרבה זמן, היו לי הרבה סיבות לשבח את הסרט הזה, אבל הסיבה הטובה מכולן היא משחקו המדהים של גוסלינג, ,תענוג קולנועי יוצא דופן (בהחלט אין עוד סרט מיוחד שכזה שמשלב כל כך הרבה בכל כך מעט) בן 100 דקות (חבל שלא היו יותר) ורייאן גוסלינג אחד (שוב, חבל שאין יותר מאחד שכזה), מקבל ממני ציון מרשים של 9.5 מתוך 10.

http://www.imdb.com/title/tt0780504/