Mother אמא

דרמת פשע קוראנית משנת 2009 שהדמות הראשית בה היא כמובן אמא, אישה מבוגרת ודי מוזרה שהיא אמא נאמנה מאד, בנה, דו-ג'ון, הוא בחור צעיר הלוקה בשכלו שנקלע למקרה מאד מתוסבך אחרי שבעיירה בה הם חיים אירע רצח מסתורי, היא נחושה בדעתה לעשות הכל בכדי לחלץ אותו מהסיטואציה הלא נעימה בה הוא נמצא, סרט ששני השלישים הראשונים שלו די משעממים אך השליש שנועל אותו הופך אותו לסרט מצוין ומקורי, חשבתי שפיצחתי מה שקורה בסרט אבל אצל הקוראנים, ולא בפעם הראשונה, חיכו לי כמה התפתחויות בעלילה שפשוט לא צפיתי מראש, וכמו שאני תמיד אומר, עדיף סרט שמתחיל רע ונגמר טוב מאשר סרט שמתחיל מצוין ונגמר בקול ענות חלושה.

הסרט הזה מצטרף לשורה הולכת ומתארכת של סרטים קוראנים שצפיתי בהם, ב75% מן המקרים גם מאד אהבתי את הסרטים, אני כבר יכול להגיד בודאות שהקולנוע הקוראני הוא מאד יצירתי ומקורי, וספק אם עיבודים הוליוודיים לכל אותם סרטים יצליחו לשמור על האוירה ועל האיכויות של הסרטים המצוינים הללו.

במאי הסרט (שגם הגה את הסיפור והיה שותף לכתיבת התסריט) הוא בונג ג'ון-הו ('הפונדקאי', 'זכרונות מרצח'), התסריט של הסרט הוא די גאוני, וככזה הוא קטף לא מעט פרסים בכל מיני פסטיבלים ברחבי העולם, בהחלט לא ראיתי את הסוף הזה מגיע, הייתי משוכנע לחלוטין שמשהו אחר יקרה, תסריט שאמנם מספר הדמויות בו הוא מועט, אך איך אומרים? כל דמות בצבע, הרבה עומק וניגודים בכל דמות ודמות, לא עוד דמויות רדודות של שחור ולבן, ראוי לציין שהתסריטאי האלמוני יחסית פארק און-קיו היה שותף גם הוא לכתיבת התסריט ולכן גם לו מגיעות כמה מילים טובות, לדעתי אם היו מקצצים קצת באורכו של הסרט (במיוחד בתחילתו האיטית והמשעממת) הסרט יכול היה להיות טוב יותר, גם הבמוי הוא מצוין, כשהבמאי מצליח לסחוט במיוחד מהשחקנית הראשית שלו תצוגה מאד מרשימה, הסרט גם מאד אמנותי, הפתיחה והסיום שלו כביכול זהים אך המשמעויות שלהם שונות לחלוטין, צריך לראות בכדי להבין, שוב, כל הכבוד ליוצרים המוכשרים.

השחקנית הראשית בסרט היא קים הייה-ג'ה, שחקנית די מבוגרת שעוד לא יצא לי להתקל בה, היא מאד הרשימה אותי בדמות האם מלאת הרבדים, ללא ספק המניעים שלה נבעו ממקום טוב אך אני חושב שאיפשהו היא חצתה את הגבול, תוך כדי ידיעה שהיא עושה זאת, השחקנית זכתה בכמה פרסים מקומיים ובינלאומיים על משחקה המדהים בסרט, מי שמשחק את בנה, דו-ג'ון, שמסבך את כל הסיפור הוא בין וון, זהו הסרט השלישי בכיכובו שבו אני צופה ואני פשוט בהלם מכמה שהשחקן הזה ורסטילי, עם כמה שאתם חושבים שהסינים או היפנים (הכללה לכל האסייתים) דומים, אי אפשר להבחין שמדובר באותו השחקן, בכל אחד מהסרטים הוא משחק דמות שונה בתכלית, והוא פשוט נראה אדם אחר בכל אחד מהסרטים הללו, ב'האיש משום מקום' הוא משחק בחור קריר וקשוח שלא כדאי להתעסק איתו, ב'אחוות המלחמה' הוא משחק אח צעיר עם לב טוב, דמות שמאד התחברתי אליה, וב'אמא' הוא משחק בחור רפה שכל, אם היו מעמידים מולי את שלושת הדמויות הללו לא הייתי יכול להבחין שמדובר באותו אדם, הוא אמנם קצת מקצין במשחק שלו בסרט הזה, אך בכל זאת הוא נשאר די אמין ובהחלט קניתי את הדמות שלו, אלו הם שני השחקנים הבולטים בסרט כשמסביבם עוד מגוון דמויות צבעוניות ומעניינות כל אחת בדרכה, שוב אין דמויות טובות או רעות, כל דמות כאן משלבת בתוכה טוב ורע, בדיוק כמו בחיים האמיתיים.

לעומת הרבה סרטים בסגנון (ובמיוחד קוראנים) מרבית הסרט לא מתרחשת בלילות, אמנם כמה קטעים מאד משמעותיים בעלילה התרחשו תחת החשיכה, אך עדיין רוב הסצנות בסרט משוחקות לאור היום, הסרט מאד איכותי, כמו הרבה סרטים אחרים מאותה המדינה, יש בו כמה צילומים מאד מרשימים, מוטיבים שחוזרים על עצמם, מעט איפור שבהחלט עושה את העבודה, תלבושות, אביזרים, תפאורה ולוקיישנים שמכניסים את הצופים לאוירה הנכונה של עיירה דלת אמצעים אי שם באמצע שומקום, גם הפס-קול מאד מושקע ובכלליות הסרט שומר על רמה גבוהה לכל אורכו.

מאחר והדמויות בו די מוזרות קשה להזדהות איתן, עם זאת, בהחלט אפשר להזדהות עם רגשותיה של האם שמנסה להגן על בנה, ולא משנה מה יהיה המחיר לכך, כל כך מרגש ומדהים לצפות בהתנהגות שלה, כמו לביאה שמגנה על הגור שלה, מדובר בסרט במקרה קיצוני של אם חד הורית לילד יחיד שהוא מה שנחשב 'מיוחד' ולכן הקשר שלה אליו חזק הרבה יותר, היא כל כך אוהבת ומגנה ומעניין לדעת אם אמא שלי, או שלכם היתה עוברת את מדורי הגיהנום שהאמא הזו עברה במסירות עבור בנה, מפעים לראות כמה אהבה אמהית זו תופעה אוניברסלית, ולמרות הבדלי תרבויות כאלו ואחרים אמא נשארת אמא, עם כל הביקורת על הפעולות שלה הסרט הזה הוא בסופו של דבר שיר אהבה לאישה החשובה והמשמעותית ביותר בחייו של כל אחד מאיתנו, אמא.

שוב, סרט שהתחיל בצליעה אך לקראת קו הסיום הביא ספרינט מרשים שהרים מאד את הרמה ובכך את הציון שלו, אם אין לכם סבלנות לסרטים ארוכים שנמתחים קצת מעבר למצופה, חבל לכם על הזמן, אם אתם רוצים לראות שוב שיש בדרום קוריאה קולנוע איכותי, לא מתפשר ועם זאת מאד מהנה, תראו ותתרשמו כמו שאני עשיתי, מקבל ממני ציון של 8 מתוך 10.

http://www.imdb.com/title/tt1216496/