Rear Window חלון אחורי

מותחן מסתורי משנת 1954 מבית היוצר של גאון המותחנים אלפרד היצ'קוק ('פסיכו', 'הציפורים') ובכיכובם של ג'יימס סטיוארט ('ורטיגו' המצוין שגם אותו ביים היצ'קוק, 'אלו חיים נפלאים') הנפלא וגרייס קלי ('אליבי', 'לתפוס גנב', שניהם תחת בימויו של היצ'קוק) היפהיפיה שללא ספק היא אחת מהנשים היפות ביותר שהיו ישנן או יהיו בתעשיה, בשנת 2007 נעשה סרט בשם 'דיסטרביה' שהרעיון הכללי שלו היה עיבוד של התסריט של 'חלון אחורי', והרעיון הוא די גאוני, אנו חוברים אל ל.ב ג'פריז (סטיוארט), צלם עיתונות שמשותק לכיסא גלגלים לאחר שנפגע בתאונה בעת שעבד, כל מה שהוא עושה כל היום הוא להשקיף אל החצר המשותפת של דיירי השיכון בו הוא מתגורר, כשישנם כמה שכנים בהם מתמקדים יותר מאשר באחרים, אישה בודדה שכמהה לחיי אהבה, מלחין מוזיקה קלאסית שמנסה ליצור את היצירה המושלמת, רקדנית בלט שהיא פלרטטנית לא קטנה ועוד ועוד, כשהפוקוס המרכזי הוא בבני הזוג ת'ורוולד, הוא – עובד במכירת תכשיטים מדלת לדלת והיא – אישה קצת חולה שלא יוצאת מהמיטה כל היום ולא מפסיקה לנדנד לבעלה כשהוא נמצא באיזור, תחילה ג'פריז נמצא לבדו מול החלון אך בהמשך מצטרפים אליו בת זוגו ליסה (קלי), סטלה, שמגיעה לטפל בו מדי יום ודויל, חברו הבלש.

הסרט נשאר רלוונטי גם אחרי כמעט 60 שנים, אמנם הקצב שלו מאד איטי בתחילה ולוקח הרבה זמן עד שהוא מתניע, אבל הרעיון הכללי של הסרט לא איבד מהעוקץ שלו, ואם להגיד את האמת, שינויים קטנטנים בעלילה יכלו להפוך אותו למסתורי ואפקטיבי עוד יותר, חלק מהמסר שאני קיבלתי הוא שכל אחד יכול לראות מה שהוא בוחר לראות, ואם מישהו מאמין שמתבצע רצח בדירה ממול והוא דבק בגירסתו מספיק זמן, ההשערה תהפוך למציאות עבורו והוא ינסה לשכנע את כולם בצדקתו, בעוד שאחרי בירור קצר אותו רצח מסתורי יכול להתפרש כאי הבנה אחת גדולה, הסקרנות והמציצנות בהחלט לא חלפו מהעולם, אם כבר היצר הבעייתי הזה רק הלך והתגבר והפך למפלצת תהילה שנקראת תעשיית הריאליטי.

למרות שהסרט די צפוי בסך הכל הוא עשוי באופן מספיק טוב כדי לשמור את הצופים במתח, למרות הציון הגבוה שהסרט קיבל בכל האתרים הנחשבים אני התלהבתי הרבה פחות, ואחרי צפיה ב4 יצירות של הבמאי המהולל היצ'קוק אני חושב שאמנם היה לו המון כשרון אבל יש מצב שהוא קצת אובר-רייטד, כי מלבד ורטיגו (ואולי קצת פסיכו) אף אחד מהסרטים לא הביאו טוויסט גאוני כמו שהייתי מצפה מהם, גם המשחק הוא סביר ולא עולה על העצבים, למרות שהסרט מאד ישן וסגנון המשחק בו שונה בתכלית מזה המקובל כיום, איכשהו הדמויות כן מצליחות לעבור ולהיות אמינות.

כמו בסרטיו האחרים של היצ'קוק גם בסרט הזה הפס-קול הוא מרכיב מאד אינטגרלי בסרט והוא עוזר לבמאי המהולל לכוון את הלך הרוח של הצופים בסרט, בשדה הזה הוא ללא ספק אחד הגדולים מכולם.

כאמור רעיון גאוני שדי קשה ליצור עליו סרט, יכול להיות שסרט היה נקלט טוב יותר, לפחות עבורי, מה גם שכמו שציינתי ראוי היה להכניס שינוי או שניים בעלילה כדי שהסרט ישאר אניגמטי ושכל אחד יבין ממנו מה שהוא רוצה, חבל שהיוצרים הלכו יותר לכיוון של 'מספיק עד אחד כדי להבחין בפשע המושלם' כמו שכתוב בכרזת הסרט, כי כשהולכים בכיוון הזה הסרט הרבה יותר צפוי והרבה פחות טוב.

מי שלא יכול לסבול סרטים איטיים פשוט ירגיש בעינוי במחצית הראשונה של הסרט ולכן הייתי ממליץ לו לוותר, מי שבכל זאת אוהב לצפות מדי פעם בסרטים ישנים יכול לשבת ולצפות בכיף, אבל לא לצפות ליותר מדי, סרט טוב, לא הרבה מעבר, בהחלט מספק מתח ומסתורין וגרייס קלי אחת שרק בשבילה כדאי לראות אותו, תוך כדי התחשבות בעובדה שבכל זאת עברו מאז כמעט 60 שנים, מקבל ממני ציון של 7 מתוך 10.

http://www.imdb.com/title/tt0047396/