Thirst צמא

דרמת מתת קוראנית (כן, שוב) משנת 2009 שמצליחה להוציא שם טוב לסרטי הערפדים, אחד מסרטי הערפדים היותר מוצלחים ואיכותיים שנוצרו אי פעם ללא ספק, קשה מאד לפרט על העלילה או הדמויות מבלי לעשות ספוילרים (אפילו העובדה ששם הסרט הוא 'צמא' והפוסטר שלו שמעידים באופן מאד בולט על כך שמדובר בסרט שקשור איכשהו לערפדים הם ספוילר לדעתי וחבל שהשם והפוסטר לא היו דיסקרטיים יותר לגבי תוכנו של הסרט), במרכז הסיפור נמצא הכומר סנג-היון, בתחילת הסרט הוא יוצא לצרפת על מנת להשתתף בניסוי שכמעט ומביא למותו, כשהוא חוזר הביתה הוא כבר לא אותו אדם שהיה, פיזית ונפשית, אחרי ש'חזר מן המתים' הוא הופך לסלב בקרב אנשים חולים ודרך מחלתו של אחד מהם הוא מתאחד עם משפחה שהכיר בתקופת ילדותו, משפחת רה, כשאם המשפחה, הבן קאנג-וו והבת המאומצת סלש השפחה טאה-ג'ון, העלילה הולכת והופכת להזויה יותר ויותר ככל שמתקדם הסרט אך איכשהו, בניגוד לסרטים אמריקאיים הוא שומר על איכותיות לכל אורכו, ראו הוזהרתם, כמו שאומרת טאה-ג'ון 'אני לא ביישנית', הסרט הזה מציג כמה סצנות שהן לגמרי ארוטיות, ממש על סף הפורנו, ככה שתחשבו פעמיים עם מי לראות את הסרט הזה.

במאי הסרט הוא פארק צ'אן-ווק, ללא ספק היוצר הקוראני בעל המוח המעוות ביותר, כשברפרטואר שלו יש סרט אחד בלתי נשכח בשם 'שבעה צעדים' (מוכר יותר בשמו המקורי 'אולדבוי') שיש בו סצנה שתישאר חקוקה במוחי לעד, הוא גם יצר את שני סרטי 'סימפטיה' ('סימפטיה לנוקם' ולאחר מכן 'סימפטיה לנוקמת') שגם הם הזויים למדי, וישנו גם הסרט 'איזור הבטחון' שאני מתכנן לצפות בו בקרוב, ללא ספק הסרטים שלו מאד קשים לצפיה לא רק מבחינת התוכן אלא מבחינת קצב ההתקדמות שלהם, 'אולדבוי' שהוא כנראה סרטו הטוב ביותר מתקדם בתחילה כל כך לאט שבפעם הראשונה שהתחלתי לצפות בו פשוט ויתרתי אחרי כמחצית השעה, בהחלט צריך להתרגל אל היוצר המופרע הזה כדי להתחבר ולאהוב את היצירות שלו, הסרט הזה הוא לא שונה, כשהוא מתקדם בקצב איטי למדי ואיפשהו לקראת הסוף נראה שהוא מתחיל לאבד כיוון וגובה (למרות זאת הפינאלה מספיק טוב), כמו בסרטיו האחרים, גם הפעם היה שותף הבמאי ההזוי גם ברקיחת התסריט הפרוע, כשחלק מהמרכיבים בעלילה נשענים על הספר 'תרז ראקן' של הסופר הצרפתי בן המאה ה19 אמיל זולא, יחד עם פארק צ'אן-ווק עבד על התסריט גם ג'אונג סאו-גיונג (הם שיתפו פעולה בעוד כמה סרטים), התסריט מופרע לגמרי, הביצוע מופרע עוד יותר, אך כמו שכבר ציינתי בולט בכל שוט של הסרט שמדובר בקולנוע איכותי, הבמאי מצליח לסחוט מהשחקנים שלו משחק מרשים ביותר, עם זאת אני חייב לציין שהסרט איכשהו נעצר אחרי שני שלישים לערך, הוא פשוט נהיה הרבה פחות מעניין, וחבל כי עד אז הוא נבנה ממש טוב, והעובדה שהוא הצליח לעורר קצת חוסר עניין תפגום בציון הסופי שלו.

השחקן הראשי בסרט הוא סונג קאנג-הו ('הפונדקאי', 'זכרונות מרצח') שכבר שיתף בעבר פעולה עם הבמאי ב'סימפטיה לנוקם' והוא כהרגלו משחק נפלא ומציאותי, השחקנית הראשית היא קים אוק-בין, זהו הסרט הראשון בהשתתפותה בו צפיתי ואני חייב לציין שמאד התרשמתי מכישורי המשחק שלה, ללא ספק התבלטה מעל לשאר השחקנים עם דמות שדורשת מגוון רחב של כישורים, והיא הצליחה להפגין את כל הכישורים הללו בצורה מעוררת כבוד, בהחלט שיחקה אותה, הצליחה לעורר בי המון רגשות שונים האחד מהשני, בתפקידי המשנה משחקים שין הא-קיון (שיתף פעולה עם הבמאי ב'איזור הבטחון' ו'סימפטיה לנוקם') וקים האה-סוק (גם בה לא נתקלתי לפני), במרבית הזמן המשחק בסרט מצוין, למרות העלילה הביזאריית והבדיונית הסרט והשחקנים מצליחים ליצור אוירה מאד ריאליסטית כשכמו תמיד עם הסרטים הקוראנים יש כמה סצינות שהמשחק בהם הזוי ולא מתקבל על הדעת.

הסרט משתמש בלא מעט אפקטים ויזואליים כשעל חלק מהם ניכר שהם נעשו בעזרת מחשב אך בכל מה שקשור לאיפור וצילום הקוראנים שוב מוכיחים כמה הם מוכשרים כשזה מגיע לתחום הקולנוע, הפס-קול די מוצלח וחוזר בו אלמנט של חליל, איכשהו הפס-קול הזה הזכיר לי את זה של 'קיל ביל'.

אצל הקוראנים כמו אצל הקוראנים הסרט די גרפי, הסצנות המיניות בו מאד בוטות ואני לא זוכר הרבה סרטים שראיתי שהציגו את הסצנות הללו בצורה כל כך משכנעת, שילוב מצוין של שחקנים תותחיים ובימוי מקצועי, זה אפילו התעלה על הגסות של 'משחקי הכס' או 'ספרטקוס' מבחינת האותנטיות של הסצנות הללו, שוב, מוטיב שחוזר על עצמו בלא מעט סרטים קוראנים מציג סרט שמרביתו מתרחש בלילה או בחושך (באופן כללי מותחנים נוטים להיות כהים ואפלים יותר ועלילותיהם מתרחשות תחת חסות החשיכה, אך אצל הקוראנים האלמנט הזה חוזר על עצמו והוא בולט במיוחד), ממש מדהים אותי האיכויות שהקוראנים מצליחים להפיק מהסרטים שהם יוצרים, אם במאי אמריקאי היה יוצר סרט על תסריט דומה אני בטוח שהסרט היה סליזי, טראשי, זנותי ובוטה וחסר כל ניחוח איכותי, ואיכשהו כשהחברים מדרום קוראה עושים את זה התוצאה היא בלתי מתפשרת, סרט ריאליסטי ואיכותי בטירוף, הם פשוט תעלומה.

אני חייב לציין שכל ההתנהלות בבית משפחת רה מאד הזכירה את ההתנהלות בבית משפחת דארסלי מסדרת סרטי 'הארי פוטר' כשגברת רה היא המקבילה של שני ההורים, קאנג-וו על תקן דאדלי ודמותה של טאה-ג'ון מקבילה לזו של הארי פוטר, הוריה נטשו אותה בבית המשפחה כשהיא היתה קטנה והיא משמשת בתור השפחה של הבית, עובדת בחנות המשפחתית, מנקה, מבשלת ואפילו מספקת את צרכיו המיניים של קאנג-וו, כשהיחס אליה זהה ליחס אל כלב ועוד המשפחה חושבת שהיא עושה חסד עם הבחורה המסכנה בכך שהיא הסכימה לגדל אותה.

היו בסרט כמה התפתחויות שאפשר היה לצפות מראש אך לצדן היו כמה קטעים שפשוט לא היה לי מושג לאן הסרט הזה הולך להגיע, לצערי לא הצלחתי להתחבר יותר מדי עם אף אחת מהדמויות (אם כבר אז הדמות שעוררה בי הכי הרבה רגשי הזדהות היא זו של הכומר), ללא ספק סרט פסיכי עם עלילה מוטרפת ושצריך להרחיק ממנו את עיניהם של ילדים, הוא בהחלט לא מיועד עבורם.

לכל חובבי דמדומים, תראו ותבינו איך עושים סרט ערפדים, מומלץ למי שבא לו על סרט פרוע ושונה אבל לא מדובר ביצירת מופת, קחו בחשבון שהוא מתקדם בקצב די מוזר (איטי ומהיר בעת ובעונה אחת, צריך לראות כדי להבין) וכמו יצירות אחרות של פארק צ'אן-ווק הוא לא הכי קל לצפיה, בזכות המקוריות בעלילה, האיכות והמשחק המשובח אני מעניק לסרט ציון של 7 (לכיוון ה7.5) מתוך 10.

http://www.imdb.com/title/tt0762073/