The Woman in Black האישה בשחור

מותחן אימה משנת 2012 שמבוסס על ספר בעל שם זהה משנת 1983 אותו כתבה הבריטית סוזן היל, במרכז העלילה שמתרחשת בבריטניה, נמצא עורך דין צעיר בשם ארתור קיפס (רדקליף), אלמן צעיר שמגדל לבדו ילד בן 4, ארתור נקרא לאיזור כפרי מרוחק בכדי לסדר את הניירת לקראת מכירתה של אחוזה גדולה ונטושה, כשהוא מגיע לגיפורד מי שעוזר לו להתנהל בעיירה הוא דיילי, האיש העשיר בעיירה, הוא מזהיר אותו שלא להאמין לכל הסיפורים והאגדות שקשורים באחוזה הנטושה ומפציר בו לא לרדוף אחרי הצללים, כמובן שבסרט מהסוג הזה רב הנסתר על הגלוי, ועד מהרה הצללים משתלטים על כל מה שקורה בסרט, כשמתברר שילדים מהעיירה מתים בזה אחר זה בדרכים מסתוריות, אני חייב לציין שהעלילה היתה לא כל כך מעניינת, יש גם בעיתיות עם העובדה שאפשר לציין רק שתי דמויות שהן ראשיות מספיק שעוד איכשהו מחזיקות את הסרט, אך לזכותו יאמר שמבחינת מדד הצרחות והפחד הוא עשה עבודה מצוינת, כך שהסרט בתור עצמו לא עומד במבחן, אך האוירה והצמרמורת שהיתה באויר בעת הצפיה בו הצילה אותו מבחינתי.

מי שביים את הסרט הוא ג'יימס וודקינס (בתור במאי רק מותחן האימה 'אגם גן עדן') כשאת העיבוד לתסריט כתבה ג'יין גולדמן (ברזומה שלה יש שותפות לתסריטים ללהיטים כמו 'קיק-אס' ו'אקס-מן: ההתחלה'), התסריט כמו שציינתי לא הכי טוב וגם לא הכי מעניין, ואם הסרט היה עשוי מבחינה פחות מקצועית מכל ההיבטים שלו בתור מותחן אימה התסריט פשוט לא היה מחזיק, מה גם שלמרות הסרבול הגדול בעלילה, הסרט היה בסופו של דבר די צפוי ולא הצליח להפתיע אותי, הבמוי עם זאת טוב יותר ומצליח להכניס את הצופים למתח גדול הרבה יותר מפעם אחת לאורך הצפיה בסרט, במיוחד בסרטי אימה ניתן לבחון את טיבו של הבמאי ווודקינס ללא ספק עמד בהצלחה במשימה הזו.

הכוכב הראשי של הסרט מוכר יותר בתור הדמות איתה הוא מזוהה יותר מכל, הארי פוטר (אחרי שכיכב בתפקיד הקוסם הממושקף בכל שמונת הסרטים בסדרת 'הארי פוטר' במשך עשור), דניאל רדקליף לא ממש מצליח לצאת מהדמות שהפכה אותו לשם ששגור בפי כל כך הרבה אנשים, לאורך כל הסרט עשיתי במוחי הקבלות בין הסרט לבין הסרטים של הארי פוטר (ואם לא מספיק שלפחות שלושה שחקנים היו זכורים לי מ'הארי פוטר', היו הרבה יותר מדי קווי דמיון בין הסרט הזה לכל אותם סרטים מדוברים), בכל זאת ראוי לציין שרדקליף משחק טוב למדי, לצדו של רדקליף משחק בסרט קיארן הינדס ('מינכן', 'הדרך לפרדישן' וגם השתתף בסרט השמיני של 'הארי פוטר' לצדו של רדקליף), גם הוא מציג יכולות טובות יחסית של משחק ובאופן כללי רוב הקאסט די מרשים מבחינת יכולות המשחק שלו, בטח כשמדובר במותחן אימה.

החלק הטוב ביותר בסרט הוא הפן המקצועי שלו, התפאורה, הלוקיישנים, האיפור, האפקטים (גם הויזואליים וגם של הקול), הצילומים, אפילו התאורה פשוט נפלאים, גם הפס-קול מוסיף המון (ובמותחני אימה זה מאד חשוב מאחר והפס-קול הוא חלק בלתי נפרד מאוירת המתח של הסרט), היוצרים הצליחו להעביר בי צמרמורות (ובכל ארבעת שותפיי לצפיה) ולא אחת כולנו פשוט זעקנו צרחות אימים (מי שהעז להסתכל על המסך כמובן..), ללא ספק חויית צפיה מהנה שלא אשכח בזמן הקרוב, בגזרה הזו אין ספק שמגיע ליוצרי הסרט ציון לשבח.

הרבה בגלל ריבוי הצופים לא הצלחתי בהכנס לעובי הקורה ויותר הייתי מרוכז ברגעי המתח והאימה מאשר בדרמה ובעלילה, לכן לא ממש הצלחתי לעקוב אחרי מי ומה קורה בסרט, עם זאת, בהחלט ניתן לאמר שהתחברתי לדמותו של ארתור, צפיתי בשקיקה בכל מה שהוא עושה ויחד איתו הייתי מבועת מפחד מכל המתרחש, אני לא יודע מה היתה דעתי על העלילה וכמה החיבור שלי עם הדמות הראשית היה גדול אילו הייתי צופה בסרט עם קהל מצומצם יותר, אך אני מאמין שחויית הפחד המשותפת היתה עדיפה על התעמקות והתרכזות בעלילה של הסרט.

מלבד את 'הארי פוטר' הסרט הזכיר לי גם את 'ההתעוררות', ואם אהבתם אותו ללא ספק תהנו מהסרט הזה, מומלץ לחובבי מותחני האימה, או למעריצי (ובעיקר מעריצות) רדקליף המושבעים, לכל השאר, אין לכם יותר מדי למה לצפות מהסרט הזה, מבחינתי הוא היה הרבה יותר חוייתי ממעניין ולעתים נדירות יוצא שציון של סרט עולה רק בגלל חוויית הצפיה שהיתה לי בו, הסרט בתור עצמו בקושי היה מחזיק 5-5.5 אך בזכות 4 שותפים שצרחו יחד איתי הוא מקבל לפחות נקודה שלמה לציון, לסיכום, 6.5 מתוך 10.

http://www.imdb.com/title/tt1596365/