The King's Speech נאום המלך

סרט דרמה עטור פרסים (היה מועמד ל12 פסלונים וזכה ב4, ביניהם פרס האקדמיה לסרט הטוב ביותר של השנה) מ2010 המביא אלינו את סיפורו האמיתי של המלך ג'ורג' ה6, ואת הכנותיו לנאום הגדול שעליו לשאת לאומה, ערב פרוץ מלחמת העולם ה2, ועל המלחמות שלו עם עצמו בכדי להצליח לעשות זאת, כשהוא נעזר ביועץ מיוחד לענייני הגייה, את הסרט ביים טום הופר (שלפני כן התעסק בעיקר בסדרות ומיני סדרות, בינהן 'ג'ון אדאמס' המצוינת של (HBO, את התסריט לסרט כתב דייויד סידלר (שלמען האמת לא יצא לי לראות אף סרט שהיה פרי עטו, מפליא עוד יותר, מאחר והוא האדם המבוגר ביותר בהסטוריה שזכה בפרס האוסקר על כתיבת תסריט), וכיכב בו קולין פירת' ('יומניה של בריג'יט ג'ונס', 'סינגל מן' שזיכה אותו במועמדות ראשונה לאוסקר, ובבריטניה תמיד ייזכר כמר דארסי מסדרת הטלויזיה 'גאווה ודעה קדומה', עד כדי כך זכור שדמותו ב'יומנה..' נקראת מארק דארסי) בתפקיד ברני, או כפי שהוא מוכר בפני כל: המלך ג'ורג' ה6, הסרט זיכה את כל מי שהזכרתי בפרס האקדמיה על מעורבותם בסרט (הופר, סידלר ופירת').

אני מוכרח לציין שהגעתי לצפיה בסרט עם ציפיות מאד גבוהות היות וידעתי שהוא קטף 4 פסלונים מוזהבים, ואלו הם הפסלונים הנחשבים מכולם, ואכן מדובר בסרט מהוקצע ומקורי, שמציג סיפור שחשוב לספר, סיפור שמתיימר להציג לנו מלך, ואת הכנותיו לנאום, אך דעתי היא שהכוונה של היוצרים היתה להעביר אלינו מסרים אחרים: א' גם לאנשים החשובים ביותר ובעלי הדרג הגבוה ביותר, לא תמיד קל ומושלם, ולא הכל בא להם בקלות, והם אנושיים בדיוק כמו כל אדם אחר; ב' כל אחד, אם ינסה שוב ושוב יכול לעלות ולצלוח את המכשולים הגדולים ביותר שניצבים בפניו, גם אם הוא איננו מאמין תחילה שהוא מסוגל.

המשחק בסרט פשוט נפלא, קולין פירת' שיחק כשאני מתבונן בו עם זכוכית מגדלת בידי, אמנם ציפיתי ממנו ליותר, אך גם הופעתו זו, היתה נהדרת, ולאחר שראיתי את שאר המתמודדים לפרס האקדמיה בתחום השחקן הראשי הטוב ביותר אני מוכרח לציין שהוא זכה בצדק, אך זאת עקב העובדה שמתמודדיו העיקריים גם לא הבריקו (ג'יימס פרנקו ב'127 שעות' וג'סי אייזנברג ב'הרשת החברתית'), אז פירת' יכול להרגיש בר מזל שהוא זכה לשחק את התפקיד הזה בדיוק באותה שנה בה התחרות היתה חלשה יותר, לעומת זאת מאד הופתעתי לטובה מג'פרי ראש ('שייקספיר מאוהב', 'שודדי הקריבים') בדמותו של ליונל לוג, ה'מורה' של המלך להגיה ששיחק נפלא ולא זכה באוסקר רק מפני שכריסטיאן בייל היה טוב ממנו (לדעתי, אחרי שצפיתי גם ב'פייטר' כריסטיאן בייל יכול היה בקלות להיות מועמד ולזכות בפרס השחקן הראשי), בסרט שיחקה גם הלנה בונהאם קרטר (למי שלא יודע היא אשתו של טים בארטון והיא מוכרת מסרטים כמו 'אליס בארץ הפלאות' ו'סוויני טוד'), בתפקיד אשתו של המלך, באופן כללי משחק נפלא של כל הקאסט, גם הבמוי והעריכה היו טובים, למרות שניתן היה לקצר מעט את הסרט מאחר והוא נטה להימרח ולהתפזר לעתים, אך באופן כללי, עבודה טובה.

השחזור התקופתי היה מוקפד ומושלם, נראה היה כאילו לשעתיים בהן צפיתי בסרט, חזרתי אחורה בזמן, אל בריטניה של שנות ה20 וה30 של המאה הקודמת, המנזר (בו נערכים הטקסים של משפחת המלוכה), הארמון, הקליניקה של לוג, הכל היה מציאותי מאד, יותר הלהיב אותי כל הרעיון של הרדיו, שבאותה העת היה נחשב עדיין לחדיש ומהפכני, ואנשי האפקטים של הסרט הצליחו לגרום לצליל שבוקע ממכשירי הרדיו להשמע אותנטי מאד, באמת נשמע כמו הקלטה מאותן שנים, ככלל, כל האפקטים הקוליים היו מצוינים, הפסקול גם הוא היה טוב והוסיף מאד לסרט, במיוחד ברגעי השיא שלו.

יש נקודה שמעט הפריעה לי בסרט והיא אופן הצגתו של דייויד (בגילומו של גאי פירס), אחיו של המלך, הציגו אותו באור שלילי למדי, כשלמעשה אם יש אדם במשפחה הזו שראוי שיעשו עליו סרט זהו דייויד, שויתר על כס המלוכה למען האהבה, הוא רצה להתחתן עם אהובת ליבו שהיתה גרושה, מה שלפי הכנסיה האנגליקנית אסור, ולכן הסכים לוותר על זכותו מלידה, ולהיות למלך של רבע מאוכלוסיית העולם, בהחלט סיפור אהבה שאין עוד כמותו (עזבו לרגע בצד את העובדה שהזוג נחשד בשיתוף פעולה עם הנאצים, זו לא הנקודה); עוד עובדה שהפריעה לי היא שהציגו את אליזבת' (מלכת בריטניה בימינו) בתור ילדה יפה, אני לא יודע מה הם ראו, אבל לפי מה שאני רואה ויודע, מדובר באישה לא נאה במיוחד.

סרט מעט כבד ודי ארוך ומסורבל שיהיה קשה לצפיה למי שהוא חסר סבלנות ומחפש צחוקים, אקשן, וכוסיות, אז אם אתם לא חובבי דרמות הסרט הנ"ל ממש לא בשבילכם, לכל אלו שאוהבים סרטים עמוקים ודרמתיים, ממליץ מאד לא לפספס סיפור שכזה שמשוחק כל כך נפלא, 8 מ10 זה הציון שאני מעניק לו.

http://www.imdb.com/title/tt1504320/