My Week with Marilyn השבוע שלי עם מרילין

סרט דרמה ביוגרפית מ2011 ששמו מתאר בדיוק את אשר מתרחש בו, הוא מביא לפנינו סיפור אגדה שהתרחש במציאות, היוצרים מעניקים גם לנו את האפשרות לראות מה קורה מאחורי הקלעים כשעל הסט נמצאת הכוכבת הכי גדולה בעולם, ומראה לנו שבסופו של דבר גם היא עשויה בדיוק מאותם חומרים שכולם עשוים מהם וגם היא אנושית ולמרות שנראה כאילו יש לה הכל, למעשה היא מרגישה מאד בודדה וחשה שאין לה כלום, כשהיא מקנאת (לא במובן הרע שבמילה) בכל מי שנמצא סביבה, הסרט עוסק גם באובדן התמימות, בשברון לב, בהתמודדות עם לחצים ומתרחש בתקופה שגרמה לי לחוש המון נוסטלגיה (למרות שלא הייתי חי אז).

מרבית הסרטים שכוללים בתוכם את דמותה של מרילין מונרו לרוב מציגים אותה כנערת זוהר קלת דעת שחיה את החיים הטובים במלוא מובן המילה, דמותה בדרך כלל היא חיקוי שטחי של אותה דמות אייקונית שצמחה באמריקה שאחרי מלחמת העולם השניה, בדיוק בזמן ובמקום הנכונים כדי להגיע למימדי האגדה שהיא כיום, כמובן שכמה סקנדלים, שמועות, רומנים ומוות אחד מסתורי ומוקדם תרמו להפיכתה לאגדה הזו, אך העניין בסרט הזה, הוא שהוא מציג בפנינו את נורמה ג'יין (שמה האמיתי), האדם שמאחורי הדמות מרילין מונרו וכל מה שנקשר אליה, לא אותה כוכבנית נוצצת ושופעת סקסיות שכולם מכירים דרך התמונות והסרטים, כאן אנו זוכים להכיר את מרילין האמיתית, וזה מרגיש כל כך אמיתי, הסרט מצליח להעביר את כל האוירה שאופפת את מרילין מונרו, אוירה שמעורפלת בהמון מסתורין לגבי מה באמת התרחש בתוך הראש היפה שלה וכנראה לעולם באמת לא נצליח לפצח את החידה הזו שנקראת מרילין מונרו.

הסרט מבוסס על ספר בשם 'הנסיך, נערת השעשועים ואני' שכתב קולין קלארק, הוא מתיימר להציג סיפור אמיתי, אשר התרחש במציאות בשנת 1957: סר לורנס אוליבייה, שחקן בריטי, מאצולת התאטרון המקומי, מחליט לביים סרט קולנוע ('הנסיך ונערת השעשועים'), וגם לככב בו, כשלדמות הנשית בסרט (של נערת שעשועים חושנית) הוא מנסה (ומצליח) ללהק את מרילין מונרו, הכוכבת הגדולה ביותר בעולם דאז, וללא ספק אחת הנשים הכי סקסיות שידעה החברה האנושית לדורותיה, ואכן היא מגיעה ללונדון, לראשונה בחייה, כדי להשתתף בצילומים לסרט המדובר, אבל שום דבר לא הולך כפי שהיה מתוכנן והכוכבת הגדולה מתגלה כבחורה מאד בעייתית ואף אחד באמת לא יודע איך לאכול אותה וכיצד להתנהג אליה, כשכל זה קורה, ברקע נמצא בחור צעיר ועקשן בשם קולין קלארק, בן למשפחה בריטית עשירה ומיוחסת שחלומו הגדול, על אף הזלזול של משפחתו המצליחנית, הוא להשתלב בתעשיית הקולנוע, איכשהו, עם המון נחישות, תבונה, יכולות וגם כמה קשרים הוא מצליח להשתחל אל ההפקה של הסרט הזה, שמו של הסרט מתאר את השבוע של הצילומים בו היתה לקולין ה'זכות' להסתובב לצדה של אגדה מהלכת, למעשה, הכוכב האמיתי של הסרט הזה הוא קולין, ודמותו היא הדמות הראשית שנוכחת בכמעט כל הסצנות בסרט, אנו למעשה חווים את הסיפור שלו ומלווים אותו באותו שבוע קסום בו הוא פגש את האלילה שלו, היחס שלו אליה הוא שונה מזה שהיא מקבלת מכל האחרים, הוא, באמת ובתמים בצד שלה, והוא מצליח לראות דברים שאחרים לא רואים, והיחס שהוא מעניק לה גם הוא שונה מליקוקי התחת הצבועים שהיא מקבלת מכל שאר האנשים שלמעשה חושבים שהיא קפריזית ומשוגעת, אני לא יכול להגיד לכם אם הסיפור אכן התרחש כפי שהוא מוצג (קצת מופרח שיקרה מה שקורה בסרט) אך לעולם לא נדע מאחר ומרבית המעורבים בהפקת הסרט המקורי ב57 שעל ההתרחשויות בסט שלו מובא הסיפור כבר אינם בין החיים.

גם הבמאי וגם התסריטאי עשו עד לסרט הזה רק סדרות וסרטים טלויזיוניים בריטיים, על כסא הבמאי של הסרט ניתן למצוא את סיימון קרטיס, כשאת העיבוד של הספר לתסריט כתב אדריאן הודג'ס, שניהם עושים עבודה טובה, כשהבמאי מצליח לסחוט מהכוכבת הראשית שלו הופעה בלתי נשכחת, תוך כדי שהוא מעביר אותנו הצופים אל תוך חוויה מדהימה של אדם צעיר שהצליח לשאוף את אבק הכוכבים, התסריט מציג עלילה שכיאה לדרמה עשויה במיטבה משאירה אותך ללא כל מידע לגבי מה שהולך להתפתח, בהחלט לא צפיתי מה עתיד להתרחש בסרט, אך יותר מהכל, בשיתוף עם שחקנית מאד מוכשרת, הם הצליחו איכשהו להקים לתחיה למשך 99 דקות את אחת הכוכבות הגדולות (אם לא הגדולה ביותר) שידע הקולנוע אי פעם, יותר מכך, כפי שציינתי בפתיחה, הם חושפים כאן את מרילין האחרת, ועל כך מגיעה להם תודה.

גולת הכותרת בסרט הזה הוא ההופעה המדהימה של מישל וויליאמס ('הר ברוקבק', שעל תפקידה בו קיבלה מועמדות לאוסקר, וסביר להניח שהיא השחקנית המוכשרת ביותר שיצאה מ'דוסון קריק') בתפקיד הראשי, אני זוכר את הדמות המדהימה שהיא גילמה ב'בלו ולנטיין' (גם עליו קיבלה מועמדות לאוסקר), סרט שנע על שני צירי זמן, כשבאחד מהם אתה מתאהב בדמותה ובשני סולד ממנה, וגרמה לי להבין שמדובר בשחקנית ענקית, כשהיא רק בת 27 היא כבר היתה מועמדת 3 פעמים לפרס השחקנית הטובה ביותר בטקס פרסי האקדמיה (פעמיים לשחקנית ראשית ופעם אחת לפרס שחקנית המשנה), אני מאמין בכנות שמדובר בעניין של זמן עד שהיא אכן תקבל את הפרס הנכסף, בסרט הזה, התאהבתי בה לגמרי, מרילין מונרו מתעוררת לחיים בסרט הזה, באמת שהאמנתי שהדמות שנראית על המסך זוהי מרילין, ולא מישל שמנסה לחקות אותה, בעזרת משחק מאד רגיש היא הצליחה ליצור כאן דמות מאד מורכבת שמצליחה להעביר את כל המסרים אותם היא מתבקשת להעביר ואף מעבר לכך, כאמור לא מדובר כאן בחיקוי של אחד לאחד, מדובר כאן יותר על חיבור עמוק לרגשות של הדמות, ולכן זה נראה כה מציאותי, מרילין היתה הכוכבת הכי גדולה שלמראית עין יש לה הכל, אך מרגישה כאילו אין לה כלום, וויליאמס מגלמת דמות מלאת ניגודים, מצד אחד היא (ספק משחקת את עצמה) מאד פגיעה ודורשת המון תשומת לב ומצד שני מפגינה המון בטחון ומיניות, ומפלרטטת עם כל מה שזז, ללא ספק היא נוטה למצבי רוח קיצוניים, הנעים בין שמחה מתפרצת לדכאונות, היא תלויה מאד באחרים (או לפחות משחקת את עצמה ככזו), מודעת היטב לתדמית שלה, ומשתמשת באותה תדמית שנוצרה לה מדי פעם, במיוחד כשהיא נמצאת בציבור כדי להלהיב את כולם, אך מנגד זקוקה באופן תמידי למילים טובות וחיזוקים מאחרים כדי להוכיח לעצמה שהיא שווה משהו, ומתנגדת להתנהג על פי אותה תדמית שדבקה בה, היא מאד סקסית ומלאה ברמיזות מיניות ובסופו של דבר גם מאד אגואיסטית, כשלא איכפת לה לשבור לבבות של גברים שהצליחו בקלות להתאהב בה, ועם זאת נראה כאילו גם היא מצליחה להתאהב, דמות מאד מסתורית ולא ברורה, בדיוק כמו האישה עליה היא מבוססת, עכשיו את כל זה וויליאמס מצליחה להעביר בצורה מושלמת, היא אמנם משחקת לעתים מעט מוגזם, אך אני משער שהרבה ממה שהיה קשור לגברת מונרו היה מוגזם ועל כן זה נראה טבעי לחלוטין, באמת ובתמים היא הצליחה להכנס לנעליים ענקיות ולהעניק תחושה מאד אותנטית לגבי הדמות אותה גילמה, ראוי לציין שוויליאמס נבחרה לתפקיד הנחשק כשאל האודישנים ניגשו המון כוכבות הוליוודיות (השמועות גורסות שבינהן היתה גם סקרלט ג'והנסון) שחלקן מפורסמות יותר ומזכירות יותר מבחינה חיצונית את מרילין, אבל ספק אם מישהי אחרת היתה מצליחה להעביר את כל המסרים של הדמות הזו בצורה כל כך משכנעת כמו שעשתה וויליאמס הנפלאה.

לצדה של וויליאמס ניתן למצוא את אדי רדמיין ('המוות השחור', 'נערת בולין האחרת') בתפקיד קולין קלארק, בהופעה טובה למדי של משחק, קנת' בראנה ('מבצע ואלקירי', 'המלט') בתפקיד סר לורנס אוליבייה, אותי הוא לא הצליח להרשים במיוחד כשלצד כמה סצנות מרשימות הוא משחק די עלוב בשאר הסרט, ג'ודי דנצ' ('כמה מסרטי ג'יימס בונד, 'רמז לסקנדל') שמשחקת את דיים סיביל החביבה, אמה ווטסון (8 סרטי 'הארי פוטר') בתפקיד לוסי, הנערה ממחלקת התלבושות ודומיניק קופר ('הכפיל של השטן', 'קפטן אמריקה') בדמותו של מילטון, הסוכן של מרילין, באופן כללי המשחק די בינוני, כשמלבד וויליאמס ורדמיין ששומרים על רמה גבוהה שאר הקאסט לא מצליח להרשים במיוחד למעט בסצנות בודדות.

לגבי היבטים מקצועיים של הסרט, כמו תמיד אצל הבריטים, עבודה מצוינת, בזכות איפור מצוין הדמויות דומות לאנשים שעליהן הן מבוססות, כשגם בהיבט הזה מרילין מונרו מתבלטת מעל השאר, אותו דבר גם לגבי התלבושות, פשוט פגעו בדיוק עם דמותה של מרילין, גם התפאורה והאביזרים מעניקים תחושה שמדובר בשנות ה50 בבריטניה, אני חייב לציין שמבחינת האוירה הכללית שמרחפת מעל הסרט הוא מאד מזכיר (בייחוד בהתחלה) את 'נאום המלך' שעלילתו מתרחשת באותו האזור כמה שנים לפני, מבינת פסקול, לא משהו מדהים אבל שימו לב לכמה שירים שמבצעת ווליאמס כששניים מהם מסמנים את תחילת וסיום הסרט.

אחד הדברים המעניינים ביותר בקולנוע לטעמי הוא הצגת דמויות, כלומר, הרגע הזה בסרט שאתה 'פוגש' את אחת הדמויות לראשונה, מאז הצגתו של אידי אמין ב'המלך האחרון של סקוטלנד' אותו גילם פורסט וויטקאר ב2006 אני לא זוכר הצגת דמות שהצליחה להזיז אותי כך, רואים את מרילין לראשונה (אם נתעלם מסצינת הפתיחה בה רואים כביכול קטע מסרט בכיכובה) כשהיא יוצאת מהמטוס בשדה התעופה הית'רו בלונדון כשעדת עיתונאים מתאספת למרגלות המטוס בכדי ללטוש ולו הצצה אחת בכוכבת הגדולה שאכן עונה על הציפיות ונראית קורנת מזוהר התהילה, בהחלט הצגת דמות נפלאה, גם בהמשך, היחס שהיא מקבלת מכולם (כבוד מוגזם ומופרז ברמות בלתי נתפסות) מוסיף לתחושה שמדובר בכוכבת ענקית.

האמת היא שמלבד העובדה שמישל וויליאמס מגלמת את מרילין מונרו בסרט לא ידעתי פרטים אודותיו, ואיכשהו הייתי בטוח שמדובר בסרט הוליוודי לכל דבר, אך לא כך היא המציאות, מדובר בהפקה בריטית, כשמלבד וויליאמס (ועוד שחקן או שניים) כל המעורבים בו הם בריטיים, ולכן הוא נעדר כמה אלמנטים שמאד נפוצים בסרטים אמריקאים וזה טוב, כי למרות שהוא נוטה להיות מעט רומנטי לעתים הוא לא נסחב אל מחוזות הקיטש ושומר על איפוק לכל אורכו, אז אל תצפו לעוד סיפור נוצץ סטייל הוליווד, מדובר כאן בדרמה בריטית די אפורה.

הצלחתי מאד להתחבר לדמותו של קולין ויחד איתו לחוות את השבוע הזה שנראה כאילו תלוש מהסרטים, אני מאמין שבמקומו אני הייתי עושה בדיוק אותו דבר, כי הזדמנויות כאלו לא מגיעות בכל יום, ולא שווה להפסיד חוויה מדהימה שכזו בעד שום הון שבעולם וגם אם המחיר הסופי עלול להיות כבד, זה שווה את זה, אני לא יכול להגיד שהתחברתי במובן של הזדהות עם דמותה של מרילין, אבל ללא צל של ספק הדמות הזו נכנסה לי ללב, מאד מסתורית, מלאה בקונפליקטים פנימיים, מצד אחד עלמה פגיעה במצוקה שצריכה שיצילו אותה ומצד שני טורפת גברים ששום דבר לא מספק אותה והחשקים שלה הם רגעיים בלבד, אבל היא פשוט מדהימה, וכשהיא כיפית, אז אין אף אחת שתוכל להתחרות בה (כנראה לעולם), שוב אני אשבח את וויליאמס שמצליחה להעביר את כל זה כאילו והיא היתה באמת מריליו מונרו, קשה להזדהות עם מישהי שהיא הכוכבת הכי מפורסמת בעולם, כי מי כבר חווה את זה? כולנו התאהבנו, כולנו חלמנו על מישהי, כולנו נשארנו חסרי מילים ונבוכים עד מוות בנוכחותה של עלמת חן כזו או אחרת, אבל כמעט אף אחד לא באמת יודע איך מרגיש להיות הכי מפורסם בעולם, וסמל סקס, ולכן, הדמות שמעוררת הכי הרבה הזדהות בסרט היא זו של קולין ולא זו של מרילין.

סרט דרמטי די טוב, שמומלץ מאד לחובבי הז'אנר, גם לחובבי מרילין הייתי ממליץ לצפות בסרט הזה, עלילה מאד יפה ששוב אני מטיל דופי בכמה נאמנה למציאות היא היתה, אך אם מה שמוצג הוא שאכן קרה, סיפור מדהים ללא כל ספק, הסרט מקבל ממני הרבה בזכות הופעה ענקית של מרילי.. אההה.. מישל וויליאמס, 7.5 מתוך 10.

http://www.imdb.com/title/tt1655420/