Wanderlust אני, את והשאר

קומדיה משנת 2012 מבית היוצר של המפיק (וגם במאי ותסריטאי) ג'אד אפאטו ('בתול בן 40', הדייט שתקע אותי' ועוד המון סרטים בסגנון), כמו שניתן לראות, הסרט זכה בעברית (כמו לא מעט סרטים אחרים) לשם אדיוטי וחסר כל יצירתיות, בסרט הזה אנו פוגשים זוג בגיל ה30-40 שחיים בעיר הגדולה (בדירה פצפונת) וחייבים לעבור אחרי משברון כלכלי שעובר עליהם, איכשהו הם מגיעים לקהילה המשותפת ואוטופית 'איסיליום' איש שם באמצע שום מקום (הקטע הזה מזכיר במקצת את 'מקום לחלום עליו'), הם נחשפים לסגנון חיים אלטרנטיבי בו האהבה גוברת על הכסף והכבוד, אך לעתים זה גם יכול להיות מוגזם מדי, והשיתופיות נוטלת מהם כל טיפת פרטיות, כעת על הזוג להגיע להחלטה, להשאר בקומונה או לחזור ל'עולם האמיתי'.

הסרט מציג תחת מסכה של קומדיה וולגרית כמה אמירות מעניינות על החברה שלנו ועל מה שנהיה ממנה, הוא מציג אמנם את הקהילה השיתופית כתלושה מהמציאות וקיצונית, אך אם החברה שלנו תאמץ מעט מהעקרונות עליהם נשענת אותה קומונה, ללא ספק נחיה בעולם נעים וטוב יותר.

במאי הסרט הוא דייויד ווין שכתב את התסריט יחד עם קן מרינו (יחד עם יצרו את 'מודלים לחיקוי' ו'עשר' שגם בהם כיכב פול ראד), שניהם גם משחקים בלא מעט סרטים וסדרות ומרינו אפילו מגלם תפקיד בסרט המדובר, התסריט חביב ומציג כמו שכבר ציינתי כל מיני תובנות מתחת לכל הצחוקים, האמת היא שהסרט הרבה יותר גס מאשר ציפיתי (יש שם אפילו נודיסט שלא מתבייש להראות את הכל) כשהוא מלווה בהמון טקסטים מיניים למדי, בהחלט חשבתי שמדובר בסרט מעודן יותר.

אחד מכוכבי הקומדיות הגדולים שיש כיום (למרות שמרבית סרטיו הם סרטי סוג ב' שכאלו) שמככב בסרט הזה הוא כאמור פול ראד ('מודלים לחיקוי', 'אחי, אני אוהב אותך'), בתפקיד ג'ורג', שכל מה שהוא עסוק בו בחיי היומיום הוא לספק את צרכי אשתו, לינדה, אותה מגלמת ג'ניפר אניסטון ('ברוס הגדול מכולם', אבל יותר מהכל רייצ'ל מ'חברים') שגם בגיל 43 נראית טוב להפליא (היא לא בדיוק הטעם שלי, אבל עדיין היא נראית מצוין, במיוחד ביחס לאיך שאני זוכר אותה מסרטים וסדרות שבהם נתקלתי בה בעבר), מסביבם בתפקידי המשנה אפשר למצוא את ג'סטין ת'רו ('אמריקן פסיכו', 'מולהולנד דרייב') בתפקיד סת', מנהיג הקומונה, מאלין אקרמן ('השומרים', 'ההצעה') המדהימה ביופיה (היא כבר כן הטעם שלי..) בתפקיד אווה וג'ו לו טרוגילו ('פיינאפל אקספרס', 'סופרבד') בתפקיד ווין הנודיסט, בנוסף לשחקנים שהזכרתי יש עוד לא מעט שחקנים בכל מיני דמויות משנה הזויות, באופן גורף המשחק הוא מוקצן ומוגזם ומאד לא משכנע.

הרעיון בבסיסו של הסרט נחמד, אבל הסרט הוא יותר מדי בדיחה בכדי שמישהו באמת ייחס רצינות למסרים שהוא מנסה להעביר, חבל, כי המסר הוא חיובי ואם היו מפחיתים קצת מרמת הטמטום והגיחוך בסרט אפשר היה להפוך אותו למשפיע יותר.

כמו בלא מעט מסרטיו (וסרטי הקומדיה בכלל) פול ראד משחק את מה שהאמריקאים קוראים לו The average Joe, כלומר הבחור הממוצע, וככזה קל מאד להתחבר לדמות שלו ולהזדהות עם מה שהוא עובר, וכאמור גם בסרט הזה ראד משחק את אותו בחור ממוצע, כמוני כמוך וכל מה שעובר עליו מצליח לגרום לך להתחבר לדמות ולהיות תמיד בעדה.

קומדיה חביבה, עם מסר חיובי אך בהחלט לא יצירת המאה, מומלץ לחובבי הקומדיות ולמעריצי הסרטים של ג'אד אפאטו (אם כי הסרט הזה מעט נופל ברמתו ופונה לקהל מעט יותר מבוגר), מקבל ממני ציון צנוע של 6 מתוך 10.

http://www.imdb.com/title/tt1655460/