Phone Booth תא טלפון

מותחן משנת 2002 שככל שעוברות השנים הלגטימיות שלו הולכת ודועכת בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית, במיוחד בתחום הטלפונים הסלולרים ש'השתלטו על העולם' ב10 שנים שחלפו מאז צאתו של הסרט לאקרנים לראשונה, במרכז הסרט נמצא סטו(ארט) שפרד (פארל), איש יחסי ציבור די חלקלק שנוהג לגשת לאותו תא טלפון (אשר זהו היום האחרון לפני שהוא מחליף את מקומו לעמדה של חברה סוללרית) מדי יום ולבצע בו שיחה מסוימת, לאחר ביצוע השיחה היומית הטלפון מצלצל והוא מקבל שיחה מסתורית, שיחה שעתידה לשנות את חייו, כשעל הקו אדם מסתורי (סאת'רלנד) עם בקשות משונות ומוזרות, בלי להרחיב (ובכך לעשות ספוילר) הרעיון הכללי של הסרט די מזכיר את 'המסור', אך כמובן שהוא חולני הרבה פחות (ואולי היווה מקור השראה ליצירת הסרט הראשון בסדרה).

מלבד ההתחלה שלו, מרבית הסרט מתרחש באותו לוקיישן, אך עם זאת, המתח הוא עצום והרגשות שמצליחים היוצרים להעביר, הרבה בזכות תצוגה מרשימה של משחק של הכוכב בסרט, הן מאד חזקות, ונעות בין צחוק לדמע (בנקודה מסוימת הייתי ממש על סף דמעות), למרות שמדובר במותחן לכל דבר, לעומת מותחנים אחרים, בסרט הזה קשה היה לדעת מה יהיה הצעד הבא של כל אחת מהדמויות בו, וכשהאלמנט הזה נוכח בסרט מתח, זה מעיד על מותחן מוצלח במיוחד.

במאי הסרט הוא ג'ואל שומאכר (2 מסרטי 'בטמן' שנעשו בשנות ה90, 'פנטום האופרה') שאמנם מצליח לסחוט מפארל תצוגת משחק גדולה, וגם הפתיח של הסרט נראה די מבטיח, אך באופן כללי לא ממש אהבתי את הבמוי שלו בסרט, משהו שם פשוט לא הרגיש לי זורם, קשה מאד להצביע על נקודה ספציפית (אם להדגים משהו שלא אהבתי, אז הצילומים שמראים את נקודת המבט של הדמות המסתורית עמה משוחח סטו בטלפון נראו לי די עלובים), עם זאת, לזכותו יאמר שהסרט אכן מותח מאד, את התסריט לסרט כתב לארי כהן (תסריטאי של סרטים די עלובים באופן כללי, שמעט מאד מהם מגיעים לבתי הקולנוע בארץ), התסריט די מוצלח מאחר והוא מותח הרבה יותר מסרטים אחרים בז'אנר, למען האמת גם הוא הבין את ההתפתחות הטכנולוגית ושנתיים מאוחר יותר כתב את התסריט ל'סלולר', עוד סרט מותח, אבל איכשהו לא מספיק איכותי (בדיוק כמו הסרט הזה), מי יודע, אולי הוא מתכנן סרט שלישי שיכלול טלפון כלשהו והרבה מתח.

מבחינת המשחק בסרט, בסך הכל תצוגה די בינונית של רוב השחקנים, מלבד שחקנים בודדים שנדרשו להפגין רגשות, מרבית השחקנים נדרשו להציג דמויות צבעוניות (אך ללא יותר מדי עומק רגשי), אז אפשר להגיד שהם הצליחו יפה במשימה הזו (אך למעט אחד או שניים, אלו שנדרשו להפגין רגשות די נכשלו במשימה), במיוחד הרישמה אותי לטובה בגילום דמות צבעונית פאולה ג'יי פארקר ('מלחמות הראפ', 'יום שישי') שמגלמת תפקיד קטן של נערת ליווי מציקה במיוחד, קולין פארל ('דו"ח מיוחד', 'אלכסנדר'), שחקן שהוא לדעתי לגמרי אנ-רייטד, בתפקיד הראשי מצליח להחזיק את הסרט על הכתפיים שלו, בהמשך הביקורת אני אכתוב גם על התחושות המעורבות שהוא גרם לי להרגיש, קיפר סאת'רלנד (ג'ק באוור – האיש והאגדה מ'24' המהפכנית, 'מראות'), הרבה בזכות היוצרים די מצליח לחרב את הסרט לדעתי, במקום שהקול שלו יישמע כאילו והוא בוקע מתוך הטלפון, הצופים שומעים אותו כאילו הוא הקריין של הסרט, וזה די הורג את תחושת המציאויות והאוטנתיות של מה שקורה על המסך, מה גם שעם כל הכבוד לאדון סאת'רלנד שהעביר לי 8 עונות של הנאה באחת מהדמויות היחידות שהצליחו להתקרב לפרמטרים של צ'אק נוריס, לא מדובר כאן בשחקן מוכשר או מגוון במיוחד, ולכן לטעמי הבחירה בו לתפקיד הספציפי הזה היתה שגויה לחלוטין, פורסט וויטיקר ('המלך האחרון של סקוטלנד', 'גוסט דוג: דרכו של סמוראי') בהופעה ראויה, ראדה מיטשל ('נקמה בוערת', סיילנט היל') בתפקיד קלי, אשתו של סטו, משחקת די אמין, אבל אובר דרמטית, שחקנית נוספת שמופיעה בסרט היא קייטי הולמס (מבחינת הקריירה מוכרת במיוחד מתפקידה בסדרה 'דוסון קריק', 'בטמן מתחיל') שלאחרונה שבה לכותרות כשהיא נמצאת בהליך גירושין מתוקשר מטום קרוז, שדי קבר את הקריירה שלה בשנים האחרונות ויכול מאד להיות שהיא תשוב לעשות סרטים יותר משמעותיים בתקופה הקרובה, עם זאת, אחרי שצפיתי בה בסרט נדמה כאילו מדובר בעוד פנים יפות אך לא בעוד כשרון גדול, לפחות בסרט הזה היא היתה מתוקה, הבעיה היא שהיא היתה מתוקה מדי.

מבחינת האפקטים בסרט, טוב, למרות הפתיח שהעיד על סרט די יצירתי, כשהוא מלווה בשירה מגניבה וכמה אפקטים נחמדים, ההמשך בהחלט לא היה משהו לכתוב עליו הביתה, די עלוב בגזרה הזו, גם בפס הקול מרשים הוא לא ניחן (כשאני חושב על זה אני לא זוכר שהיה אחד כזה בכלל.. ואם היה כנראה שהוא היה מספיק עלוב כדי שלא אשים אליו לב), שוב, למרות הפתיח המאד יצירתי.

בתחילת הסרט יש הסבר קטן לגבי ההרגלים הטלפוניים של תושבי מטרופולין מנהטן בניו יורק, נכון ל2002 היו באיזור כ12 מיליון תושבים וברשותם 3 מיליון מכשירי טלפון סלולריים, הסרט מנסה למתוח קצת ביקורת על התופעה (למשל העובדה שאם מישהו היה הולך בעבר ברחוב ומדבר לעצמו הוא היה נחשב למשוגע וכיום, כלומר ב2002, זה נחשב לסמל סטטוס), עם כל הכבוד לביקורת ולנוסטלגיה של היוצרים, מדובר בהתפתחות מבורכת שגורמת לכולנו לשמור על קשר ברמה הרבה יותר גבוהה, וכל מה שקשור לטכנולוגיה של הטלפון הסלולרי רק הולך ומתקדם והופך לנגיש (גם מבחינת שימוש וגם מבחינת תפוצה) יותר ויותר, כיום אני מאמין שהמספרים הרבה יותר גבוהים (לפחות כפולים או משולשים) ולכן קשה היה להאמין אם תרחיש שכזה היה מתרחש בהווה.

היוצרים, יחד עם פארל, יוצרים כאן דמות מאד מעניינת, בתחילת הסרט הוא מעורר המון אנטגוניזם, ממש חלאה של בנאדם, אך ככל שמתקדם הסרט נחשפים עוד צדדים של הדמות והקליפה שהוא בונה סביבו עם הרבה ציניות והתנשאות מתחילה להתקלף ונחשף אדם אנושי ופגיע, שמאד קל להתחבר אליו ולחוש את מצוקתו ב110%, אותה דמות שמעוררת סלידה בתחילת הסרט הפכה להיות האהובה עליי בסיומו, מאד התחברתי אליו ואל התחושות שלו, חשתי יחד איתו את תסכול מהסיטואציה, את חוסר האונים, היתה גם בי את אותה התקווה שאולי בסוף הכל יהיה בסדר, ובדיוק כמו הייתי עושה הכל כדי לסיים עם זה כבר, כשהוא חייך (די בעצבנות) גם אני חייכתי וכשהוא נקרע מפנים כשהוא נאבק בעיקר עם עצמו מד התחברתי וכמו שציינתי לא הייתי רחוק מלהזיל דמעה, הדמות הזו מזכירה במעט את הדמות של כריסטיאן בייל ב'פרחי המלחמה' שגם עוברת תהליך משמעותי ככל שמתקדמת העלילה, גם המסר שהסרט מעביר הוא די משמעותי והצלחתי לקלוט אותו מעל לכל המתח של הסרט, המסר הוא – תהיה אדם טוב יותר! תהיה אדיב לזולת ואמיתי עם אהוביך וחבריך, אל תשים את עצמך בראש העדיפיות ותתחשב גם ברגשותיהם של אחרים, מעל הכל תעריך את מה שיש לך ואל תעשה כלום כדי לפגוע בזה, בהחלט מסר חשוב.

אני רוצה לציין שחברי רועי הפציר בי כבר מספר פעמים לצפות בסרט, אז הנה, עשיתי זאת לבסוף, והאמת היא שאני יוצא מהסרט עם תחושות די מעורבות, מצד אחד הוא היה מותח ביותר, ולא צפוי, מצד שני לא כל כך הגיוני ולא מספיק איכותי, המשחק של שתי הדמויות הראשיות היה שמיים וארץ, תצוגת אמן לצד תצוגת נפל, המסר שהוא מנסה להעביר מאד עמוק וחיובי, אך עם זאת מאד נאיבי וסביר להניח שמי שיפנים אותו ויישם אותו באופן מלא לא צפוי להצליח יותר מדי בחיים, אך אם שמים את התחושות הללו על כפות המאזניים הן נוטות יותר לכיוון של הרושם החיובי.

הסרט בהחלט מומלץ לצפיה, אפשר להגיד שהוא די קליל ומצליח להעביר בכיף את הזמן, אפילו תקבלו מסר חיובי או שניים, אם אתם מחפשים איזו קומדיה קורעת או פנטזיה אגדית אז זו לגמרי לא הכתובת, אך לכל השאר, בהחלט מומלץ, מקבל ממני ציון של 7 (לכיוון ה7.5) מתוך 10.

 http://www.imdb.com/title/tt0183649/