What's Eating Gilbert Grape מה עובר על גילברט

סרט דרמה נפלא מ1993, הוא די כבד באופן כללי אך הוא מהול במעט קטעים שמעלים חיוך נאיבי על הפנים, אז אתם שואלים את עצמכם מה אוכל את גילברט? ובכן, מה לא? הוא 'כלוא' בחיים שאף אחד לא היה רוצה לחיות, ובכדי לצאת מהכלא הפיזי והנפשי הזה הוא יהיה צריך לבגוד בכל מי ומה שיקר לו בחיים, האם הוא יעשה זאת? האם הגיעו מים עד נפש? בהחלט מרתק לצפות ולגלות מה יביא איתו העתיד לחייו של גילברט המסכן.

גילברט גרייפ חי בעיירה השוממת אנדורה בבית מתפרק שאביו (שהתאבד) בנה, הוא מתופקד על תחזוק הבית ופרנסת המשפחה, כשהוא עובד במכולת השכונתית שנמצאת במשבר עסקי, אמו השמנה (בלשון המעטה..) לא מתפקדת כמעט ולא יצאה מהבית 7 שנים, אחותו כל היום מבשלת אוכל לכולם והתיק הכבד מכולם הוא ארני, נער אוטיסט שמצד אחד מאמלל את חייהם העלובים גם כך של בני המשפחה ומצד שני מפיץ בבית אור ושמחה, ושגילברט צריך לשמור עליו כל הזמן, מי שלא מוסיפה לאוירה החיובית היא האחות הקטנה שפשוט מרגיזה את כולם, ובמיוחד את גילברט.

במאי הסרט הוא השוודי לאס הלסטרום ('שוקולד' הצרפתי שגם בו מככב דפ, 'תקנות בית השיכר' שעל בימויו היה מועמד לאוסקר), הוא פרץ לתודעה העולמית ב1985 כש'סיפורים שסיפרתי לאמא' (למעשה תרגום ישיר של שמו השוודי או האמריקאי היה אמור להיות 'חיי ככלב' אבל כנראה שמאז ומתמיד לא ידעו לתרגם כאן סרטים), סרט שוודי שאותו ביים וגם היה שותף ליצירת תסריטו זכה ל2 מועמדויות (במוי, ותסריט) בטקס פרסי האקדמיה, על אף היותו דובר שוודית ולא אנגלית, כמו שניתן להבין הבחור מוכשר, הוא מביים את הסרט באופן יוצא מן הכלל טוב, ומצליח לסחוט מכל הקאסט הופעה כמעט חד פעמית, הכל נראה מאד מציאותי, הסרט מבוסס על ספר, כשהסופר שכתב את הספר, פיטר הדג'ס ('העולם על פי דן', 'רווק פלוס ילד') הוא גם זה שכתב את התסריט, הסיפור מאד מיוחד, על פניו הוא נראה אפרורי וקריר, אך למעשי הוא חמים ולבבי מתחת לפני השטח, הדמויות מאד מיוחדות ויחד עם המשחק האיכותי ממש נשאבתי לתוך חיי העיירה המנומנמת הזו.

נהדר לראות כיום בפרספקטיבה של כמעט 20 שנה את שני השחקנים המובילים בסרט הזה, מי שנמצא בתפקיד הראשי של גילברט הוא ג'וני דפ (סרטי 'שודדי הקאריביים', 'המספריים של אדוארד') שהיה נמצא בשלב בקריירה בו הוא בונה את מעמדו כאחד השחקנים המגוונים, מוכשרים ומפורסמים בהוליווד, מעמד שמחזיק עד היום, הוא משחק דמות שקשה מאד להכנס אליה לדעתי, כמה אנשים בעולם כבר מתמודדים עם סיטואציה כמו זו שנכפתה על גילברט המסכן? ודפ משחק את הדמות בדיוק מירבי ומצחליח לגרום לצופים מגוון של רגשות כשהבולט בהם הוא רגש ההזדהות והאמפטיה, כמה פעמים מצאתי את עצמי מבין לגמרי לליבו של גילברט ומצדיק את מעשיו, גם אם הם יכולים להתפרש כמעשים רעים, באמת שהגיעו מים עד נפש, הוא נמצא בסיר לחץ והכל פשוט נופל עליו וכולם מוציאים אותו מדעתו עד שבנקודות מסוימות כמעט יוצא לא אויר מהאזניים, וגם כשנכנסת לחייו נערה שמוצאת חן בעיניו הוא עדיין טרוד באינסוף המטלות שלו, על אף הגיל הצעיר (18 בערך), השחקן שמפגין את המשחק המרשים ביותר בסרט הוא ליאונרדו די קפריו ('טיטאניק', 'התחלה') בתור ארני, האח האוטיסט של גילברט, די קפריו נותן פה את ההופעה הטובה ביותר שלו לדעתי, הוא באמת מצליח לשכנע שהוא נער אוטיסט, ולא מדובר במישהו שאני רואה לראשונה וקל לי להשתכנע, ראיתי לא מעט סרטים בכיכובו ועדיין מאד השתכנעתי מההופעה שלו, בהחלט מגיע לו ציון לשבח על המשחק המצוין שלו בסרט הזה, האוירה הכללית כלפיו היא שהוא סתם בחור יפה ולא שחקן גדול (הרבה בגלל טיטאניק), אז למי שחושב שלא מדובר בשחקן ענק, בבקשה תצפו בסרט ותבינו שמדובר בשחקן סופר מוכשר שמצליח ליד ג'וני דפ (לא סתם הוא שיחק זיקית ב'רנגו') להיות השחקן הטוב ביותר בסרט, מלבד ליאו ודפ ומשחקים בסרט עוד שחקנים, בינהם השחקנית המצויינת ג'ולייט לואיס ('קליפורניה', שלדעתי אמור להקרא בעברית 'כליפורניה', 'רוצחים מלידה') בתפקיד בקי, הנערה שנכנסת לחייו של גילברט, ג'ון סי ריילי, שחקן מאד מגוון שנע בין קומדיות טפשיות לצדו של וויל פארל ('אחים חורגים', 'טלגדה') לבין סרטים דרמטיים וכבדים ('מגנוליה') ולמעשה שיחק מאז לפחות בעוד שני סרטים בהשתתפותו של די קפריו ('הטייס', 'כנופיות ניו-יורק'), ריילי משחק את טאקר, חברו הטוב (והחופר) של גילברט שתמיד שמח לעזור, בתפיד חברו הנוסף בובי אפשר למצוא את כריספין גלובר (אבא של מרטי מ'בחזרה לעתיד', שיתף פעולה עם דפ גם ב'אליס בארץ הפלאות'), עוד שחקנית מאותו הסרט שפירסם את השחקן הקודם היא מארי סטינבורגן ('בחזרה לעתיד 3', 'ההצעה') בתפקיד בטי, עקרת הבית הפתיינית, את איימי, האחות הגדולה יותר של גילברט מגלמת לורה הארינגטון (אחרי הסרט הזה הופיעה בכמה תפקידי משנה, אך לא משהו ששווה אזכור) ואת אחותו הצעירה והמעצבנת אלן משחקת מרי קייט שלהרט ('אפולו 13', 'לשחרר את ווילי 2'), זה היה תפקיד הבכורה שלה בתעשיית הסרטים, והיא ממש הצליחה לשחק בטבעיות, כל הכבוד, אך נראה שמאז היא הבליחה פעמים ספורות בתפקיד ששווה כמה שורות, אחרונה שאציג היא מי שמשחקת בתפקיד האם, דרלין קייטס (סרט יחיד בו השתתפה, מלבד ההופעה בו הופיעה פעמים ספורות בתפקידי אורח טלויזיוניים) שגם לה היתה זו הופעת בכורה קולנועית, מעניין מאיפה מצאו אותה, כנראה שלאנשים בגודל שלה קשה הרבה יותר לקבל תפקידים וחבל, בתור שחקנית היא היתה פשוט אדירה, מאד שיכנעה אותי לפחות, כל השחקנים בסרט משחקים נפלא, אפילו הילדים הקטנים שצצים מדי פעם, כל הדמויות כמו שציינתי לפני כן עוזרות להכנס לשגרת החיים האפרורית בעיירה נידחת אי שם בארה"ב.

כמו כל האספקטים האחרים של הסרט גם כל מה שקשור לתלבושות, אביזרים, תפאורה, איפור (בעיקר ארני), פס-קול או כל דבר אחר היה מקצועי ואיכותי ותרם רבות לאוירה האותנטית ששררה בסרט והעניקה לו את הייחודיות הזו, באמת שהרגשתי שם למשך הצפיה בסרט.

כמו שכתבתי לפני, מאד התחברתי לגילברט, הוא פשוט חסר אונים מול הסיטואציה אליה נקלע, מצד אחד הוא לא רוצה לעזוב את מי שיקר ללבו ומסתמך עליו בכדי להתקיים כראוי אך מצד שני אותם אנשים כובלים אותו ומעגנים אותו לקרקעית של החיים, הוא לא יכול לפרוח או לברוח כל עוד המצב לא משתנה, לטעמי כשמתחתנים צריך לקחת בחשבון את העובדה שאחרי החתונה אתה לא דואג רק לעצמך, עכשיו יש לך עוד אנשים לדאוג להם, במיוחד אחרי שנולדים לך ילדים, וחלילה אם אחד מבני המשפחה נזקק לטיפול מיוחד אתה נדרש לעזור לו יותר מתמיד, אך מה קורה כשאתה לא בוחר להכנס לתוך ההרפתקאה הזו? כשזה פשוט נכפה עליו מכורח הנסיבות? פשוט סיפור נוגע ללב שמשוחק נפלא, רואים איזו כימיה נהדרת יש בין השחקנים ומרגישים את האהבה של גילברט לארני, ואת הדאגה שלו כלפיו, למרות שהוא מחרפן את כל העולם, הרבה בגלל המוגבלות שלו, הוא בעצם הדבר היחיד שמפיח במשפחה הזו קצת רוח חיים, כאילו שהוא לא מודע לכל מה שקורה ולכן הוא פשוט ממשיך בשלו, ארני הוא גם סוג של ברומטר לגבי הרגשות של הסרט, כשהוא חייכן ומקפץ ולא מפסיק לצחוק, כך גם אני הייתי, ואפילו מצאתי את עצמי צוחק (לא יודע עם על או עם ארני) כמה פעמים, וכשארני פגוע, עצוב ונסער, כך גם הצופה, ובנקודה מסוימת הייתי ממש על סף דמעות, בסצנה מאד מרגשת בה ארני פשוט נשבר ומצליח לקרוע את הלב של הצופים, קשה לי להאמין שמישהו יכול להשאר אדיש אחרי צפיה בסצנה המסעירה הזו (די קפריו פשוט ענק!), כשנכנסת למשוואה בקי גילברט פשוט לא יודע מה לעשות וזה מאד מעניין לראות איך הכל מתפתח בהדרגה, פשוט סיפור נפלא שכיף להכנס אליו ולחיות אותו במשך כמעט שעתיים.

אם עדיין לא יצא לכם לראות את הסרט הקטן והמרגש הזה, אני ממליץ לכם בחום לעשות זאת, סרט חובה לחובבי די קפריו ודפ, מי שאוהב דרמות יכול להתחבר מאד לסרט הזה, אני מאד התרשמתי ונהניתי ואני מעניק לסרט ציון מכובד של 8 מתוך 10.

http://www.imdb.com/title/tt0108550/