The Lake House הבית באגם

פנטזיית דרמה רומנטית משנת 2006 שהעלילה שלה מתמקדת בקייט (בולוק) ואלכס (ריבס), הם חיים בהפרש של שנתיים האחת מן השני אך בדרך משונה ובלתי מתקבלת על ההגיון הם מתכתבים בינהם באמצעות תיבת הדואר שנמאת בבית על האגם, בו שניהם גרו בתקופות נפרדות.

בהמלצתו, אם אם לדייק, תחת לחציו של חברי רועי, ראיתי את הסרט הזה כשכולי מלא ציפיה לסרט גדול מהחיים עם רעיון גאוני שיפיל אותי מהרגליים ויפתח את הברזים בעיניים שלי וימטיר דמעות על לחיי, אך האמת היא שהסרט היה די מונוטוני, במיוחד בשני השלישים הראשונים שלו, מן התכתבות חסרת מעוף בין שני אנשים שמדברים בינהם על כל מיני נושאים שונים, הרעיון אמנם היה נחמד, אך לא הייתי מגדיר אותו כגאוני, סרט כמו 'התחלה', 'מר אף-אחד' (שמשתייך בדיוק לאותם הז'אנרים) או 'סאקר פאנצ'' כן נחשב בעיניי לגאוני, אבל המקוריות בסרטים שציינתי מתעלה בעשרות מונים על זו שמופגנת בסרט המדובר, מה גם שהרבה מן המתרחש לא בדיוק הגיוני גם בתוך המסגרת של הרעיון של הסרט, איך הכל התחיל בדיוק? אם מה שגרם לזה להתחיל עדיין לא קרה? מזכיר במשהו את הקונספט מאחורי 'שליחות קטלנית', טוב ככל שיהיה, הוא לא מתכתב עם חוקי ההגיון גם אם נכנסים לעובי הקורה של העלילה, כדי להבין איך עושים זאת נכון צריך לצפות בסרט האהוב עליי, '12 קופים', שם מדגימים איך רעיון הזמנים המקבילים יכול להתקבל על הדעת באופן מושלם.

 הסרט מבוסס על סרט קוריאני משנת 2000 בשם 'הים', את העיבוד לתסריט האמריקאי עשה דייויד אובורן ('הוכחה', 'נערה בפארק' אותו גם ביים) כשעל כיסא הבמאי יושב אלחנדרו אגרסטי (יוצר ארגנטינאי שזהו הסרט האמריקאי היחיד שלו), אני לא ראיתי את המקור ולכן לא יכול להעיד מי מהם טוב יותר, במיוחד מבחינת התסריט, אך לגבי הבמוי יש לי כמה הערות והארות, מצד אחד הסרט מאד מתוחכם במעברים שלו ויש לו סוג של ניחוח אמנותי, כשהוא מלווה בכמה צילומים מאד מוצלחים, אך מצד שני השחקנים פשוט עלובים, תשעים אחוז מן הזמן לא האמנתי למילה שיוצאת להם מהפה, בתפקידים הראשיים משחקים סנדרה בולוק ('ההצעה', 'הזדמנות שניה') וקיאנו ריבס (טרילוגיית 'מטריקס' הבאמת גאונית, 'קונסטנטין') שכבר שיתפו בעבר פעולה ב'ספיד', אותה מעולם לא אהבתי, היא מתאימה לסרטי קומדיה, מדי פעם מפתיעה עם משחק אמין באיזו דרמה נחמדה אך באופן כללי דעותיי עליה לגבי כישורי המשחק לא מחמיאות במיוחד, קיאנו ריבס, למרות שהשתתף בכמה סרטי ענק (ע-נ-ק), נחשב לדעת רבים כאחד השחקנים הפחות מוכשרים בתעשיה שאיכשהו המזל שיחק לו ואני די נאלץ להסכים עם ההנחה הזו (למרות שבתור ניאו הוא פשוט מושלם), מלבד הצמד הראשי ניתן למצוא בסרט שחקן מוכר אחד, כריסטופר פלאמר ('נפלאות התבונה', 'הנערה עם קעקוע הדרקון') הותיק שמגלם את אביו של אלכס, בתפקידי משנה נוספים תמצאו כמה שחקנים שמוכרים בעיקר מתפקידי אורח זניחים בכל מיני סדרות.

הצילומים בסרט, האפקטים, במיוחד במעברים והפסקול נותנים לו אוירה של איכות, וזה רק מוסיף לו מבחינתי.

הצלחתי להתחבר עם שתי הדמויות הראשיות, אבל העובדה שהמשחק היה כל כך גרוע והסיפור היה כל כך מוקצן מבחינת הקיטשיות שלו קצת הקשו עליי להכנס לסרט עם כל הלב, אין מה לעשות, אבל נדיר מאד שסרט רומנטי יצליח לכבוש אותי, כי מה נעשה? בסרטים הללו לרוב המשחק די פושר והעלילה גורמת לעלייה ברמת הסוכרים בדם, בכל זאת, הסרט הזה נחמד יותר מסרטים רומנטים אחרים שיצא לי לצפות בהם.

לרומנטים מבינכם, מתאים גם לזוגות לדעתי, לכל חובבי סרטי הבנים, תוותרו על הסרט הזה, הוא מאד איטי ושקט וסביר להניח שתתאכזבו קשות, אפילו אין בו איזו כוסית בלי יותר מדי בגדים בשבילכם, ציפיתי להרבה יותר ודי התאכזבתי אם להודות באמת, רועי – מקווה מאד שהסרט הבא שתמליץ לי עליו (אחרי זה ו'תא טלפון') יהיה מוצלח הרבה יותר, כי אחרי הכל בזכותך ראיתי אי שם לפני מיליון שנים את 'פורסט גאמפ' אז אני יודע שיש את זה בך! הסרט מקבל ממני ציון של 6.5 (לכיוון ה7) מתוך 10.

http://www.imdb.com/title/tt0410297/