A Separation פרידה

סרט דרמה איראני מ2011 שקטף את פסלון האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר בשנה החולפת (וגבר שם על 'הערת שוליים' הישראלי), הסרט, כמתבקש מכותרתו, נפתח בסצנה בה זוג נשוי יושב בדיון משפטי בו הם מסכימים להפרד, האישה, סימין, וענת שברצונה לעזוב את המדינה יחד עם בעלה ובתם, טרמה, והגבר, נאדר, טוען שהוא לא מסוגל לעזוב את אביו הסובל מאלצהיימר ולהפקיר אותו בידי אנשים זרים, לאחר שהאישה עוזבת את הבית מגיעה אישה הרה בשם ראזיה (יחד עם בתה הקטנה סומייה) כדי לטפל באביו של נאדר בשעות בהן אף אחד לא נמצא בבית, אחרי התגלגלות של העניינים נכנס לסיפור גם הוג'אט, בעלה של ראזיה אך בכדי לא להרוס את העלילה אני לא אפרט למה ואיך, הסרט באמת נוגע במקומות שהרבה אנשים מנסים להתכחש לקיומם, הנושא הבולט שבהם מבחינתי הוא כל מה שקשור לטיפול בדור המבוגר, שמצבו הולך ומתדרדר, הסרט בהחלט נראה מציאותי וסיטואציות דומות בהחלט יכולות להתרחש בכל מקום ובכל זמן, וזוהי אחת מגדולותיו של הסרט, הוא מדבר על נושא מאד גלובלי, אמנם מערכת החוקים באיראן שונה מאשר במקומות אחרים, אך לא קשה לדמיין שמישהו ייקלע לסיטואציה דומה גם כאן, בישראל.

מלבד היותו מעניין ונוגע, הסרט פתח בעבורי חלון אל חיי הבורגנות היומיומית של החברה האיראנית, למי שישים לב טוב, נדיר מאד בסרט שדמות גברית תיגע בדמות נשית, או ההיפך, ואני משער שאחת הסיבות היא צנזורה, כשבמדינה שנשלטת על ידי חוקים איסלאמיים מגע שכזה לא יוכל להיות מוקרן על מסכי הקולנוע ולכן הסרט עלול להגנז, נראה כאילו המשפחה של נאדר היא חילונית יותר מזו של ראזיה, כשהאחרונה חיה במשפחה שעל פניו נראית הרבה יותר חשוכה, היא מפחדת שבעלה יידע במה היא עוסקת, מתיעצת עם יועצים דתיים לגבי כל מיני פעולות שעליה לעשות ולבושה הרבה יותר צנוע (מזכיר במשהו את החברה הדתית שלנו), אם לשפוט על פי הסרט, בתי המשפט האיראניים הם מוסד מגוחח לחלוטין, אם נעזוב לרגע את העובדה שאין לאף אחד ייצוג משפטי בידי עורך דין, באמצע הדיון מגישים תה לכולם, הדיון עצמו מתנהל ללא כל סדר ברור והמתדיינים רשאים לצאת ולהכנס לחדר כאוות נפשם, בהחלט מוזר לראות איך מתנהל בית דין במקומת כמו איראן.

מן הסתם אף אחד משמותיהם של היוצרים או השחקנים של הסרט לא מוכרים לי, מדובר בקולנוע איראני וזוהי הסנונית הראשונה שלי בנושא הזה, מעולם לא צפיתי (והסרט הזה, טוב ככל שיהיה לא ממש גורם לי לחכות בציפיה לפעם הבאה) בסרט מתוצרת המדינה הזו, ואני חייב להודות שדי הופתעתי לטובה מהרמה, גם מהבמוי והתסריט, גם מהצילומים האמנתיים בחלקם וגם מהמשחק הריאליסטי והמשכנע, התסריט מאד לא צפוי ומתפתח לכיוונים שקשה לצפות מראש (כאן אני רוצה להכריז שאמי שצפתה יחד איתי בסרט צפתה מראש את הרגעים הכי מכריעים בסרט, כשאני באופן אישי לא הצלחתי לקלוט אותם, אז אמא, כל הכבוד! שיחקת אותה), התסריט כל כך מפותח שהוא זכה למועמדות באוסקר לתסריט הטוב של השנה (לא בין הסרטים הזרים, אלא בכלל), הבמוי של אסגר פרהדי (שגם כתב את התסריט) יוצא מן הכלל והוא מצליח להוציא ממרבית השחקנים את המיטב, השחקנים, כמעט כולם כאמור, בהופעה מרשימה מאד של משחק, השחקנים שמגלמים את הוג'אט, בעלה של ראזיה ואת אביו של נאדר משכנעים במיוחד, הוג'אט הוא מובטל חמום מוח שיוצא מדעתו מרוב דכאון ואביו של נאדר הוא קשיש הסובל מאלצהיימר, ושני השחקנים הללו מגלמים אותם באופן מאד משכנע, מנגד, השחקנית שמגלמת את טרמה, בתם של הזוג היא המאכזבת ביותר למרות פוטנציאל ענק של הדמות מבחינה תסריטית, אפשר להגיד (במיוחד אם לשפוט על פי סצנת הסיום של הסרט) שבסופו של דבר הצופים מתחברים לסרט ולנעשה בו מנקודת מבטה של הדמות הזו, וחבל שהשחקנית קצת הורסת את זה, עוד משהו קטן שאני רוצה להוסיף הוא שהשחקנית שמגלמת את סימין מאד מזכירה בפניה את דנה ברגר, שימו לב שהדמויות (עם דגש על אלו הנשיות) נקיות מאיפור, אני לא יודע אם הסיבה היא הפיכתן של אותן דמויות לנגישות יותר ומעוררות הזדהות או שזה נחשב לאיסור על נשים באיראן להתאפר.

מאחר ומדובר בדרמה, ועוד תוצרת איראן, בגזרת האספקטים המקצועים אין יותר מדי מה לכתוב, היו כמה צילומים אמנתיים אך לא מעבר לכך.

אני הכי התחברתי לדמותה של סימין, אם תשאלו אותי מדובר בדמות השפויה יותר מבין בני הזוג (ומבין דמויות הסרט באופן כללי), בעוד שנאדר הוא מאד אדיש ונוקשה, לא מראה חיבה או אהבה, אשתו (או פרודתו אם לדייק) הרבה יותר איכפתית ואנושית, למען האמת ציפיתי שהסרט יהיה קורע לב ושהפרידה המדוברת מהכותרת שלו תתעסק עם מוות, ולא תהיה מכוונת לפרידה בין בני זוג, הסרט אמנם נגע ללבי והציג נושאים קשים שיש להתיחס אליהם, אך הוא לא הייתי קרוב להוזיל דמעה לכל אורכו.

בתחילת הסרט השפה הפרסית ממש בלתי נסבלת, אך כמו עם כל סרט זר אחר (או סרט באיכות ירודה או בשחור לבן), כחצי שעה בתוך הסרט כבר מתרגלים ונכנסים לתוך הסרט.

מומלץ לחובבי דרמות, לא לאף אחד אחר, אם יש לכם איזו סבתא פרסיה, גם אפשרי לנצל איתה קצת זמן איכות, בסך הכל סרט די טוב בפני עצמו (אם כי היה חסר בו משהו לא מוגדר), מקבל ממני ציון של 8 (לכיוון ה7.5) מתוך 10.

http://www.imdb.com/title/tt1832382/