Looper לופר

מותחן מד"ב פעלתי משנת 2012 אותו כתב וביים רייאן ג'ונסון  (כתב וביים רק עוד שני סרטים: 'בריק' ו'האחים בלום') וללא ספק הסרט הזה יהיה בשבילו קרש קפיצה לליגה של הגדולים, במציאות של הסרט המתרחש בשנת 2040 קיים מקצוע שנקרא 'לופר', התפקיד של אותו אדם הוא להרוג אנשים שנשלחים אחורה בזמן (בעתיד הרחוק קיימות מכונות זמן בהן משתמשים ארגוני הפשע כדי להעלים אנשים), ג'ו הוא לופר, אך אדם אחד שנשלח אליו בכדי שיחסל אותו מצליח לערער את כל העלילה, קשה מאד להסביר מבלי לעשות ספוילרים ולכן אני אסתפק בתיאור העלילה הדל הזה.

הבמוי של הסרט מצוין והתסריט, על אף שהיו בו כמה חורים וגם כמה כיוונים צפוים מראש (וכמה קטעים מפתיעים) היה מבריק, מאד מקורי ובאופן כללי מפתיע, הסרט מאד קצבי ומהיר, הוא מותח ומעניין לכל אורכו ולא נמאס לרגע, למרות שהוא ארך שעתיים לא הייתי מתנגד לעוד ממנו.

Harry Potter הארי פוטר

סדרת סרטי פנטזיה והרפתקאות בת 8 כותרים שמתפרסת על פני עשור (בין השנים 2001 ל2011) כשהסרטים נשענים על 7 ספרים (הספר האחרון פוצל לשני סרטים) של הסופרת ג'יי. קיי. רולינג, במרכזה העלילה עומד הארי פוטר, קוסם צעיר שעוד בינקותו התייתם מהוריו באירוע מכונן שהפך את שמו למפורסם בין כל הקוסמים הגדולים והקנה לו גם כוחות גדולים, אנו מלווים את הארי מתחילת דרכו בעולם הקוסמות כשלצדו חבריו הטובים רון וויזלי והרמיוני גריינג'ר, שותפיו לספסל הלימודים ולשלל ההרפתקאות מסעירות, ברקע גם נמצאים חברי צוות בית הספר הוגוורטס שלו תפקיד חשוב בסיפור והבולטים שבהם הם האגריד החביב, הפרופסורים דמבלדור, סנייפ ומקנוגל כשברקע עוד כמה דמויות טובות ומהעבר השני סוללת רשעים כשבראשם לורד וולדמורת, הקוסם הנוראי שמנסה בכל פעם מחדש להשמיד את הארי.

Prometheus פרומתיאוס

מותחן מד"ב משנת 2012 שמתכתב עם 'הנוסע השמיני' ומתיימר להציג מה קרה לפני העלילה של אותו סרט מפורסם, עלילת הסרט מתרחשת בעתיד כשספינת חלל ששמה הוא שמו של הסרט מתקרבת לכוכב בו על פי כל העדויות שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות על פני כדור הארץ נמצאים לכאורה ה'מהנדסים', כלומר החיזרים שיצרו אותנו בצלמם והיו לאלים לפני אלפי שנים, הצוות שעל הספינה הוא המשלחת לחקר הכוכב המדובר, מה הם מצאו שם? האם הם קיבלו את התשובה אותה חיפשו? האם הם יצליחו לחזור הביתה עם התוצאות בידיהם? צפו וגלו!

מומלץ מאד לצפות לפחות ב'הנוסע השמיני' הראשון לפני הצפיה בסרט, אני אישית לא כל כך מיודע עם 'הנוסע' ולכן לא הצלחתי להתחבר בכלל למה שקרה, ראו הוזהרתם!

The Pirates! Band of Misfits פיראטים!

קומדיית הרפתקאות מ2012 שהיא אמנם נחשבת לסרט אנימציה אך התהליך של הכנת הסרט הוא מדהים, כשכל הדמויות הוכנו וכל הסט נבנה וכל מה שנראה על המסך אלו הן תמונות שצולמו בזו אחר זו כשבין תמונה אחת לשניה הסיטו במלימטרים בודדים את הבובה אותה מצלמים, 24 תמונות נדרשו בכדי להציג מה שנראה בסרט בתור שניה אחת.. תעשו את החישוב בעצמכם כמה תמונות הם צילמו וכמה עבודה נדרשה על מנת ליצור את הסרט הזה, העלילה עצמה מספרת על פיירט קפטן, שודד ים די עלוב והצוות העלוב עוד יותר שלו שנחושים בדעתם להוכיח לשאר השודדים שגם הם שווים משהו ושהקפטן ראוי לזכות בתואר פיראט השנה.

הסרט אמנם נראה מצוייר כאמור אך לפי טעמי הוא לא ממש פונה לקהל צעיר ולמבוגרים יהיה קל יותר להבין אותו ולהנות ממנו, הוא מציג גם כמה קטעים פארודים וסאטירים על כל מיני דברים (במיוחד עוקצני המסר לגבי מערכת המלוכה הבריטית המיושנת והמיותרת).

The Woman in Black האישה בשחור

מותחן אימה משנת 2012 שמבוסס על ספר בעל שם זהה משנת 1983 אותו כתבה הבריטית סוזן היל, במרכז העלילה שמתרחשת בבריטניה, נמצא עורך דין צעיר בשם ארתור קיפס (רדקליף), אלמן צעיר שמגדל לבדו ילד בן 4, ארתור נקרא לאיזור כפרי מרוחק בכדי לסדר את הניירת לקראת מכירתה של אחוזה גדולה ונטושה, כשהוא מגיע לגיפורד מי שעוזר לו להתנהל בעיירה הוא דיילי, האיש העשיר בעיירה, הוא מזהיר אותו שלא להאמין לכל הסיפורים והאגדות שקשורים באחוזה הנטושה ומפציר בו לא לרדוף אחרי הצללים, כמובן שבסרט מהסוג הזה רב הנסתר על הגלוי, ועד מהרה הצללים משתלטים על כל מה שקורה בסרט, כשמתברר שילדים מהעיירה מתים בזה אחר זה בדרכים מסתוריות, אני חייב לציין שהעלילה היתה לא כל כך מעניינת, יש גם בעיתיות עם העובדה שאפשר לציין רק שתי דמויות שהן ראשיות מספיק שעוד איכשהו מחזיקות את הסרט, אך לזכותו יאמר שמבחינת מדד הצרחות והפחד הוא עשה עבודה מצוינת, כך שהסרט בתור עצמו לא עומד במבחן, אך האוירה והצמרמורת שהיתה באויר בעת הצפיה בו הצילה אותו מבחינתי.

The Change-Up חיים בהחלפה

קומדיה קצת רומנטית משנת 2011 שמשחזרת רעיון שכבר נתקלתי בו לא אחת בעבר בסרטים (ובעיקר קומדיות) בהם צפיתי, הפעם, שני חברים טובים, שהם למעשה ההיפוך המושלם (קצת לא הגיוני שהם עדיין חברים, אבל בסדר, נוותר להם הפעם) מקנאים זה בחייו של זה בערב אחד של שתיה מוגזמת, דייב הוא עורך דין מבריק ומצליחן, בעל מסור ואב לשלושה שכפוף לאינספור התחיבויות, חוקים ומסגרות ומנגד מיצ', רווק הולל וחסר אחריות שאין לו אף מסגרת להתנהל על פיה ואז, למרבה הפלא (לא באמת) הם מתחלפים בגוף, וכך גם בחיים כשכל אחד צריך לחיות לפי הכללים של האחר, דרך מגוון רחב של קטעים מצחיקים היוצרים מנסים ללמד אותנו כמה לקחים על החיים ועל האיזון הנכון של הרצינות והנהנתנות שצריך כל אחד להנהיג בחייו.

אני חייב להודות שהסרט היה הרבה יותר טוב ממה שציפיתי, חשבתי שמדובר בעוד קומדיה רומנטית עבשה ולמעשה מצאתי את עצמי מתפרץ כמה פעמים מצחוק (התינוק שדופק את הראש פשוט קורע), ככה שללא ספק סיימתי את הסרט עם תחושה מאד טובה כלפיו, לפחות אם לשפוט לפי טעמי, הקומדיה הזו מכוונת יותר לקהל הגברי, וככזאת היה לי הרבה יותר קל לחבב אותה ולצחוק לכל אורך הסרט.

Goon בריון בהשכרה

קומדיית ספורט דרמטית משנת 2011 שמבוססת על ספר אוטוביוגרפי של דאג סמית' (עליו מבוססת הדמות הראשית) אותו הוא כתב יחד עם אדם פרטסיו, הסרט כמו הספר, מביא את סיפורו של דאג (בסרט הוא יהודי עם שם המשפחה גלאט), בחור גדול וטיפש שעובד באבטחה ואיכשהו מצליח להשתחל לקבוצת הוקי (די במקרה), כשהכשרון היחיד שלו הוא ללכת מכות, הסרט מציג את דאג בתור בחור טוב לב שרק עושה את מה שהוא מתבקש לעשות, הוא מאד קבוצתי ויעשה הכל בכדי לעזור לקבוצה שלו לנצח, הסרט מציג את ההתמודדות של דאג עם הסיטואציות החדשות והזרות לו, עם האנשים החדשים, והישנים, וגם עם עצמו ועם הקבלה וההשלמה עם מי הוא באמת ולמה הוא מסוגל.

כמו כמעט כל סרט אחר שבז'אנר שלו נמצאת המילה ספורט גם הסרט הזה צפוי עד כאב, מתחילת הסרט אפשר לנחש מה יקרה בסופו ולהוסיף גם מה עתיד להתרחש במהלכו, שוב, אין הפתעות גדולות בסרט, אבל עם זאת הוא די מהנה לצפיה, הוא לא קומדיה קורעת, אבל בהחלט יש כמה רגעים שמצליחים להפיק גיחוך קל.

Mother אמא

דרמת פשע קוראנית משנת 2009 שהדמות הראשית בה היא כמובן אמא, אישה מבוגרת ודי מוזרה שהיא אמא נאמנה מאד, בנה, דו-ג'ון, הוא בחור צעיר הלוקה בשכלו שנקלע למקרה מאד מתוסבך אחרי שבעיירה בה הם חיים אירע רצח מסתורי, היא נחושה בדעתה לעשות הכל בכדי לחלץ אותו מהסיטואציה הלא נעימה בה הוא נמצא, סרט ששני השלישים הראשונים שלו די משעממים אך השליש שנועל אותו הופך אותו לסרט מצוין ומקורי, חשבתי שפיצחתי מה שקורה בסרט אבל אצל הקוראנים, ולא בפעם הראשונה, חיכו לי כמה התפתחויות בעלילה שפשוט לא צפיתי מראש, וכמו שאני תמיד אומר, עדיף סרט שמתחיל רע ונגמר טוב מאשר סרט שמתחיל מצוין ונגמר בקול ענות חלושה.

הסרט הזה מצטרף לשורה הולכת ומתארכת של סרטים קוראנים שצפיתי בהם, ב75% מן המקרים גם מאד אהבתי את הסרטים, אני כבר יכול להגיד בודאות שהקולנוע הקוראני הוא מאד יצירתי ומקורי, וספק אם עיבודים הוליוודיים לכל אותם סרטים יצליחו לשמור על האוירה ועל האיכויות של הסרטים המצוינים הללו.

Sweet and Lowdown מתוק ומרושע

דרמה קומית שמשלבת הרבה מוזיקה משנת 1999 מבית היוצר של וודי אלן, הסרט מספר על נגן ג'ז בשנות ה30 במזרח ארה"ב (עם סצנה אחת במערבה), אני חייב להודות שמאד התאכזבתי מהסרט, הוא כביכול מציג סיפור אמיתי, כשמציגים כמה קטעים מחייו של אמט ריי, אותו נגן גיטרה מהולל, ובין קטע לקטע ישנה פרשנות של מומחים בתחום, אך מלבד הסוף שהצליח להמתיק במעט את הגלולה המרה, מרביתו של הסרט היתה סתמית לחלוטין ואמנם תמונות רצו על המסך אך נראה היה שהכל ריק מתוכן, בנוסף על כך מסתבר שהדמות היא פיקטיבית, ואמנם הסרט מוגדר כקומדיה אבל יש קומדיה ויש קומדיה של וודי אלן, משמע סרט מריר וציני שלא ממש הצליח להעלות חיוך על שפתיי.

Thirst צמא

דרמת מתת קוראנית (כן, שוב) משנת 2009 שמצליחה להוציא שם טוב לסרטי הערפדים, אחד מסרטי הערפדים היותר מוצלחים ואיכותיים שנוצרו אי פעם ללא ספק, קשה מאד לפרט על העלילה או הדמויות מבלי לעשות ספוילרים (אפילו העובדה ששם הסרט הוא 'צמא' והפוסטר שלו שמעידים באופן מאד בולט על כך שמדובר בסרט שקשור איכשהו לערפדים הם ספוילר לדעתי וחבל שהשם והפוסטר לא היו דיסקרטיים יותר לגבי תוכנו של הסרט), במרכז הסיפור נמצא הכומר סנג-היון, בתחילת הסרט הוא יוצא לצרפת על מנת להשתתף בניסוי שכמעט ומביא למותו, כשהוא חוזר הביתה הוא כבר לא אותו אדם שהיה, פיזית ונפשית, אחרי ש'חזר מן המתים' הוא הופך לסלב בקרב אנשים חולים ודרך מחלתו של אחד מהם הוא מתאחד עם משפחה שהכיר בתקופת ילדותו, משפחת רה, כשאם המשפחה, הבן קאנג-וו והבת המאומצת סלש השפחה טאה-ג'ון, העלילה הולכת והופכת להזויה יותר ויותר ככל שמתקדם הסרט אך איכשהו, בניגוד לסרטים אמריקאיים הוא שומר על איכותיות לכל אורכו, ראו הוזהרתם, כמו שאומרת טאה-ג'ון 'אני לא ביישנית', הסרט הזה מציג כמה סצנות שהן לגמרי ארוטיות, ממש על סף הפורנו, ככה שתחשבו פעמיים עם מי לראות את הסרט הזה.

מייקל קלארק דאנקן 1957-2012

אחד הסרטים הטובים ביותר שצפיתי בהם בחיי הוא 'גרין מייל', אני מתייחס אליו ככזה לא רק בזכות העלילה המופלאה, המקסימה, המרתקת ויוצאת הדופן שלו, אלא הרבה בזכות הדמויות הצבעוניות והמדהימות שמעטרות את הסיפור שמצליח לעורר בקרב הצופים כל כך הרבה רגשות, יש את דמותו של פול אדג'קומב, הסוהר בתפקיד הראשי שמנווט את הסרט ואותו מגלם בכשרון גדול טום הנקס, יש את הדמות ההזויה והפרועה ווילד ביל בתצוגת משחק ענקית של סם רוקוול, יש את דמותו המרשעת של פרסי ווטמור ואת הדמות העצובה של דלקרואה, אבל כל אחד ייקח איתו מהסרט הזה דמות אחת, מיוחדת במינה, דמותו של ג'ון קופי (מבטאים את זה כמו קפה אבל כותבים את זה אחרת), דמות שבתחילה נדמה שהיא התגלמות הרשע אך ככל שמתקדם הסרט פשוט מתאהבים בתינוק המגודל וטוב הלב שזכה לכשרון אלוהי ממש, ואחרי השתלשלות אירועים טראגית הגיע לשורת התאים של הממתינים להוצאה להורג לאחר שנגזר עליהם דין מוות, דמות כל כך מרתקת ומעניינת שלעניות דעתי אפשר היה בקלות להעניק לה סרט שלם אם לא סדרת טלויזיה בה יתוארו כל מעלליו של האיש הגדול והתמים שכל מטרתו היתה לעזור לזולת, חבל שזה לא נעשה וכעת, כמובן שזה כבר מאוחר מדי בכדי להרים את הפרויקט הזה, מי שגילם את אותו ג'ון קופי, ועל התפקיד הנ"ל הוא גם זכה למועמדות בקטגורית שחקן המשנה הטוב ביותר בטקס פרסי האקדמיה (אוסקר) לשנת 2000 (הוא לא זכה כשאיכשהו מייקל קיין גנב לו את הפרס על תפקידו ב'תקנות בית השיכר') הוא מייקל קלארק דאנקן, הוא היה פשוט האיש המושלם לתפקיד והוא הצליח להוציא מעצמו ומהדמות את המקסימום, כל כך כאב לי לשמוע שמי שגילם את הענק העדין והחביב הלך לעולמו והוא בן 54 בלבד, אמנם ג'ון קופי הוא המונה ליזה של מייקל קלארק דאנקן אך רבים יזכרו לו גם את תפקידיו ב'ארמגדון', 'כוכב הקופים', 'דרדוויל' ועוד סרטים נוספים, כל כך מצער לשמוע על מותו המצער והפוסט הזה נכתב מתוך כבוד והערכה לאיש הגדול שגילם את אחת הדמויות שהצליחו לחדור הכי עמוק לתוך הלב שלי, אז תודה לך מייקל, ותמיד אזכור אותך לברכה.

Rear Window חלון אחורי

מותחן מסתורי משנת 1954 מבית היוצר של גאון המותחנים אלפרד היצ'קוק ('פסיכו', 'הציפורים') ובכיכובם של ג'יימס סטיוארט ('ורטיגו' המצוין שגם אותו ביים היצ'קוק, 'אלו חיים נפלאים') הנפלא וגרייס קלי ('אליבי', 'לתפוס גנב', שניהם תחת בימויו של היצ'קוק) היפהיפיה שללא ספק היא אחת מהנשים היפות ביותר שהיו ישנן או יהיו בתעשיה, בשנת 2007 נעשה סרט בשם 'דיסטרביה' שהרעיון הכללי שלו היה עיבוד של התסריט של 'חלון אחורי', והרעיון הוא די גאוני, אנו חוברים אל ל.ב ג'פריז (סטיוארט), צלם עיתונות שמשותק לכיסא גלגלים לאחר שנפגע בתאונה בעת שעבד, כל מה שהוא עושה כל היום הוא להשקיף אל החצר המשותפת של דיירי השיכון בו הוא מתגורר, כשישנם כמה שכנים בהם מתמקדים יותר מאשר באחרים, אישה בודדה שכמהה לחיי אהבה, מלחין מוזיקה קלאסית שמנסה ליצור את היצירה המושלמת, רקדנית בלט שהיא פלרטטנית לא קטנה ועוד ועוד, כשהפוקוס המרכזי הוא בבני הזוג ת'ורוולד, הוא – עובד במכירת תכשיטים מדלת לדלת והיא – אישה קצת חולה שלא יוצאת מהמיטה כל היום ולא מפסיקה לנדנד לבעלה כשהוא נמצא באיזור, תחילה ג'פריז נמצא לבדו מול החלון אך בהמשך מצטרפים אליו בת זוגו ליסה (קלי), סטלה, שמגיעה לטפל בו מדי יום ודויל, חברו הבלש.

The Avengers הנוקמים

מסחטת מזומנים הוליוודית משומנת היטב משנת 2012 שהתחפשה לסרט קומיקס, לקראת הסרט יצאו לא פחות מחמישה סרטים שונים כשבסרטים הללו זכינו להכיר את הדמויות הראשיות בסרט הנוכחי, פרויקט די שאפתני אבל לצערי האיכות של הפרויקט הזה די ירודה, אמנם האפקטים מאד מוצלחים, ויש כמה קטעי אקשן משובחים, אבל העלילה, אוי העלילה, פשוט עלבון לאינטלגנציה של הצופים, הסרט הזה מאסף את הדמויות איירון מן (דאוני ג'וניור), קפטן אמריקה (אוואנס), הענק הירוק (רופאלו), ת'ור (המסוורת'), האלמנה השחורה (ג'והנסון) והוק-איי (רנר) כשבראש השולחן יושב ניק פיורי (ל. ג'קסון) ומהעבר השני האויב שלהם הוא דמות מהסרט 'ת'ור', לוקי (הידלסטון), העלילה הצפויה מציגה את לוקי כמי שרוצה להשתלט על כדור הארץ כשהנוקמים מתאספים ומתאחדים מאחר והם היחידים שיכולים להציל את המצב, למי שרוצה לראות את הסרט בגלל קטעי הפעולה המושקעים שבו, הייתי ממליץ לוותר על שני השלישים הראשונים של הסרט שהם פשוט שיא העליבות ואין בהם יותר מדי קטעי פעולה לרפואה.

Tae Guk Gi: The Brotherhood of War אחוות המלחמה

סרט מלחמה דרמטי קוראני משנת 2004, מלבד תחילת וסוף הסרט שמתרחשים בהווה (2004), עלילת הסרט מתרחשת ברובה בשנת 1950, אז פרצה בתוך קוראה מלחמה בין הדרום, שדגל באימפריאליזם ובגישה ליברלית ונתמך על ידי ארה"ב לבין הצפון הקומוניסטי בו תמכה סין הגדולה, אנו כמובן מתלווים במרבית הסרט אל הכוחות של צבא הדרום כשהפוקוס הוא על שני אחים, הבכור, בחור חסון, מנהיג בנפש ומאד אחראי שעד למלחמה התפרנס מצחצוח נעליים כדי לעזור לפרנס את משפחתו והצעיר, סטודנט בן 18 שהרבה יותר חלש ופגיע, במהלך המלחמה שני האחים עוברים תהליכים מאד משמעותיים שהופכים את חייהם מקצה לקצה, הילדים התמים שיצאו אל הקרב הופכים לגברים קשוחים ויש עליהם להתמודד עם בעיות של מוסר, עדיפויות והקרבה.

הסרט הזה במכוון לא בוחר צד אחד באופן מובהק, אין שחור ולבן, אין טוב או רע, במלחמה כולם הופכים לחיות והסרט מציג כמה סצנות מאד קשות שמתארות עד לאן יכולים להתדרדר הדברים כשהכל יוצא מכלל שליטה והכאוס חוגג ברחובות.

[Rec] מקליט

מותחן אימה ספרדי מ2007 שאחרי הצלחתו (גם בביקורות וגם בקופות) נעשו שני סרט המשך, ואפילו הוא עובד לסרט אמריקאי ('הסגר'), עלילת הסרט מתרחשת כביכול בזמן אמת כשכל המאורעות מצולמים על ידי מצלמה אחת (בסגנון 'פרויקט המכשפה מבלייר'), הסרט כאילו נלקח מצילומים לתכנית בשם 'בזמן שאתם ישנים' בה ניתן לראות מה עושים כל מיני בעלי מקצוע במהלך הלילה, בפרק המדובר התלוו אנג'לה (המגישה) ופבלו (הצלם) לצוות כיבוי אש מקומי, וכשנשמעת הקריאה הם יוצאים יחד עם שני כבאים אל זירת הארוע אליה נקראו, בזירה יש התאספות של השכנים בכניסה לבניין כשבאחת הדירות הנעולות נמצאת זקנה תמהונית שבגללה הוזעקו כוחות ההצלה למקום, לא עובר זמן רב וכל הבניין נאטם על ידי מפקחי משרד הבריאות והוא הופך אט אט למלכודת מוות, כשהסכנה נמאת כל העת באויר, האם מישהו ישרוד את הלילה המסויט הזה בזמן שכולם ישנים? האם יצליחו הצוותים להשתלט על הבעיה? כמובן שבשביל התשובות צריכים לצפות במותחן הנהדר הזה.

הסרט עשוי ומוצג בצורה מאד ריאליסטית, ובשיאו סצנה אחת שהצליחה להעיף אותי ואת רן (הפרטנר המושלם לסרטי אימה) באויר, למרות שידענו בדיוק שמה שקרה עומד לקרות, וזה מעיד על במוי ועריכה מדהימים של היוצרים.

Awakenings התעוררות

דרמה ביוגרפית נוגעת ללב משנת 1990 המביאה את סיפורו של אוליבר סאקס (בסרט שמו שונה למלקולם סאייר), נוירולוג ממוצא בריטי יהודי שעבד בבית חולים לחולים כרוניים בניו-יורק, שבקיץ של שנת 1969 הגיע לתגליות רפואיות מרעישות כשהוא הצליח בעזרת אבחנות וטיפול 'להעיר' כמה אנשים שהיו נמצאים במצב קטטוני ופשוט להחזיר אותם לחיים, האם התרופה שלו עבדה בסופו של דבר? האם אותם חולים הצליחו לשוב למסלול חיים תקין בזכות האבחנה המדהימה של הנוירולוג החביב? מאד מרתק ומרגש לגלות מה הן תוצאות אותה תקופת נסיון בהן נטלו אותם חולים את התרופות.

הסרט מבוסס על ספר הנושא את אותו שם אותו כתב סאקס בכבודו ובעצמו, אני לא יודע כמה הסרט (או הספר) נאמנים למציאות אך לטעמי מה שהוצג בסרט היה מעט מופרך והרבה יותר מדי קיטשי ואין לי ספק שחלק מהסצנות נתפרו במיוחד לכבוד הצגת הסיפור הזה בקולנוע, חלקים שכאלו בדרך כלל הורסים מבחינתי את הסרט כשהם פוגמים בחוויית המציאותיות שלו, אך הפעם הם נעשו בצורה כל כך מניפולטיבית שכמעט גרמה לי לבכות (אמא שלי שצפתה בסרט יחד איתי הזילה דמעות באותם קטעים סוחטי לבבות) ולכן אני מוריד בפני היוצרים את הכובע.

The Man from Nowhere האיש משום מקום

מותחן פשע קוראני שמשלב בתוכו פעולה משנת 2010  שהצליח יותר מהכל לאכזב אותי, עד לסרט הזה יצא לי לצפות בלא מעט מותחני פשע מתוצרת דרום קוראה, היתרון של כולם על פני סרטים אמריקאים היו שהם שברו את התבניות המוכרות והצליחו להיות מאד לא צפויים תוך כדי שהם משלבים דרמה משובחת וכמה סצנות גרפיות ביותר, והסרט הזה פשוט לא עמד בסטנדרט הזה, הוא היה צפוי עד כאב, היתה בו מעט מאד דרמה, המשחק לא היה מספיק טוב והוא פשוט נשאר מקובע בתוך אותן תבניות שכולם מכירים מכל המותחנים שמנפיקה התעשיה בהוליווד, עם זאת הסרט מאד מקצועי ומוקפד, אין ספק שגם כשהתסריט עצמו פחות מרשים אותי, האיכות של הקולנוע הקוראני עדיין בולטת בסרט כשהוא מלווה בלא מעט צילומים מרשימים ואפקטים שלא היו מביישים שובר קופות מארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

The Dictator הדיקטטור

קומדיה סאטירית פרועה משנת 2012 מבית היוצר של הגאון הקומי סשה ברון כהן ('בוראט', 'ברונו'), הפעם הוחלף הסגנון הכביכול דוקומנטרי שאפיין את שני הסרטים האחרונים בכיכובו של האיש בעל אלף הפרצופים, מדובר בסרט עלילתי שלמרות היותו נמוך מגובה הדשא הוא מאד ביקורתי ונוקב וטומן בתוכו המון אמירות עוקצניות במיוחד, במרכזה העלילה נמצא גנרל אדמירל חאפז אל אלאדין, הדיקטטור הפרוע של מדינת וואדיה, אלאדין הוא ההקצנה הכי וולגרית  שאפשר ליצור, הוא רומס זכויות של אזרחים (שלא לדבר על זכויותיהן של בנות המין הנשי) ומוציא להורג כל מה שזז (וגם מה שלא זז), וכמו שקרה בשנתיים החולפות ברחבי העולם הערבי, גם מעמדו של העריץ המטורלל הזה עולה על שרטון כשהוא מגיע לארה"ב כדי לנאום בפני האו"ם, האם הוא יצליח להשיב לעצמו את מעמדו הרם? האם מישהו יצליח לשנות את המוח המעוות שלו? הרבה הפתעות צפויות בעלילה שלפרקים מעט צפויה אך באופן כללי, כמו בכל סרטיו של כהן, פשוט לא יודעים מה הולך לקרות הלאה.

The Diving Bell and the Butterfly הפרפר ופעמון הצלילה

דרמה ביוגרפית דוברת צרפתית משנת 2007 שקטפה לא מעט פרסים, הסרט מבוסס על הסיפור האמיתי והמאד נוגע ללב של ז'אן-דומיניק בובי, עיתונאי צרפתי שהיה כותב ובהמשך גם עורך המגזין הצרפתי הנודע 'אל', בשנת 1995 בובי עבר אירוע מוחי ולאחר מכן הוא היה משותק כמעט (אבל ממש כמעט) בכל גופו, הוא סבל מתסמונת הנעילה (או תסמונת נעול-בפנים), שגם מכונה תסמונת מונטה-כריסטו מאחר ומצב דומה מתואר בספר 'הרוזן ממונטה קריסטו', מי שלוקה בסינדרום זה שרוי כביכול בקומה והוא נחשב צמח, אך אותם הלוקים בתסמונת נמצאים בהכרה מלאה ומודעים לחלוטין למתרחש סביבם אך אינם יכולים כמעט לתקשר (מכאן השם 'נעילה'), הדרך המרכזית שלהם לתקשר היא בעיקר בעזרת האישונים והעפעפיים, ודרך מצמוצים הם מצליחים לתקשר עם הסביבה שלהם, בובי כתב ספר שלם בעזרת אותה השיטה בה מקריאים לו את הא' ב' והוא ממצמץ כשמגיעים לאות אותה רוצה שיכתבו, עבודה מאד סיזיפית ומתסכלת גם עבורו וגם עבור מי שנאלץ להיות בעצם הידיים שלו, הסרט מביא אלינו את מה שמסופר בספר ובכך מציג את התהליך שעובר אדם הלוקה באותה תסמונת מצערת, מלבד הסיפור האנושי יוצא הדופן שמובא לפנינו גם הצילומים מדהימים, המשחק מאד משכנע והעריכה גם היא מדויקת להפליא.

Battleship באטלשיפ

סרט פעולה שמשלב מדע בדיוני משנת 2012 שנמנה בין הסרטים שזוכים ממני להכי פחות הערכה, סרטים שנעשו בראש ובראשונה כדי לעשות כסף, ובדרך למלא את כיסיהם יוצרי הסרט לא בוחלים בשום אמצעי, בתפקידים הנשיים הראשיים לוהקו ברוקלין דקר ('לזרום עם זה', 'למה לצפות כשאתם מצפים') שיותר מוכרת בתור דוגמנית ביקיני וריהאנה (סרט בכורה שלה בתור שחקנית) שכמובן מוכרת יותר בתור זמרת (שבאופן אישי אני מאד לא מחבב, אבל אני כאן כדי להתעסק בסרטים ולא מוזיקה..), עם כל הכבוד לשתי הבחורות הללו אני בספק אם הן היו מתקבלות לסרט על סמך כישורי המשחק שלהן בלבד, או אם הן סתם היו שחקניות מתחילות ולא מפורסמות כבר מלפני כן (אין ספק שבגלל המראה החיצוני שלהן הן יכלו להשתלב בתעשיה, אבל בסרט הזה רק רצו לעשות כסף), לתפקידים הגבריים לוהקו טיילור קיטש (התפרסם בסדרה 'אורות ליל שישי' בה כיכב מאז 2006 ועד לשנת 2011, כשבקולנוע עשה את הצעד המשמעותי הראשון בתור גמביט ב'אקס-מן המקור: וולברין' וכיכב השנה גם בשובר הקופות 'ג'ון קרטר') ואלכס סקארסגראד ('מלנכוליה', המיני סדרה 'דור מזוין') שבעיקר מפורסם מתפקידו בסדרה 'דם אמיתי', שניהם מוכרים מאד בתור כוכבי סדרות נעורים, מה שמשך עוד צופים לסרט, בקיצור מסחטת כספים עוד לפני שהתחלתי לבחון מה בכלל קורה בסרט ולכן הגעתי עם ציפיות מאד נמוכות ואם תחושה מאד שלילית (מיותר לציין שלא בזבזתי כסף על לראות את הסרט בקולנוע, שם הוא הופץ בגירסת תלת מימד כדי למקסם עוד את הרווחים).

Revolver אקדח

דרמת פשע מ2005 מבית היוצר של גאי ריצ'י, לפני הסרט הזה הוא עשה את 'לוק, סטוק ושני קנים מעשנים' ואת 'סנאצ'', כשעל הדרך הוא מציג לעולם את מי שלימים יהפוך לאחד מהכוכבים הגדולים ביותר בכל מה שקשור לסרטי אקשן, מדובר בלא אחר מאשר ג'ייסון סתת'האם, הבריטי הקשוח והציני (מין וריאציה של ברוס וויליס של שנות ה2000 אם תרצו), בין שני הסרטים שהזכרתי לסרט הזה הוא גם ביים את 'סחף חושים' הסרט העלוב בכיכובה של מדונה, כשהיתה באותה התקופה אישתו, אך אני לא אתייחס לנפילה הזו, הסוד של ריצ'י היה האוירה היחודית שהוא הצליח ליצור בשני הסרטים המצוינים שעשה בתחילת הקריירה, בשילוב עם דמויות מאד צבעוניות שהשחקנים שמגלמים אותן מתאימים אליהן באופן מושלם, גם כל ההתעסקות בנוכלים ופושעים טפשים ולא יוצלחים היתה חלק מהאוירה הקסומה של לונדון דרך המצלמה של ריצ'י, גם סרט מאוחר יותר שלו, 'רוקנרולה', שחזר את אותה האוירה (רק שבמקום סתת'האם בתפקיד הראשי שיחק ג'רארד באטלר) כך ש'ריבולבר' היה סרט שהגעתי אליו עם ציפיות מסוימות.

The Sitter מבוגר אחראי

קומדיה משנת 2011 בכיכובו של ג'ונה היל ('סופר-בד', 'מאניבול') בתפקיד נוח, בחור שמנמן ולא מוצלח שמנוצל (תרתי משמע) על ידי ה'חברה' שלו ובסך הכל הוא בחור צעיר די כושל, כשהוא הועף מהלימודים ורישיון הנהיגה שלו נשלל, בעקרון הוא כל היום יושב בבית ולא עושה כלום (איזה כיף לו!!), לילה אחד הוא נדרש לשמור על הילדים של זוג חברים של אמו, כמובן שכל מה שיכול להשתבש באותו הלילה משתבש, ויחד עם שלישיית הילדים הביזארית אנחנו מקבלים קומדיה עם סיטואציות הזויות לגמרי.

הסרט די מצחיק אך באופן כללי הוא די בינוני, לא מספיק מקורי, יותר מדי צפוי ובנאלי ולא מספיק מתוחכם, אמנם היו כמה הפתעות קטנות, אך לא מעבר, אפשר היה לראות כל התפתחות בעלילה 2 סצנות מראש, טוב מאד שהיוצרים לא לקחו את הסרט ברצינות והוא מוצג בתור קומדיה פרועה ולא שום דבר מעבר.

The Chaser הרודף

מותחן פשע דרמטי קוראני משנת 2008 ששוב גורם לי להבין כמה שיוצרי הקולנוע בדרום קוריאה מוכשרים, במרכז העלילה בסרט נמצא ג'ונג-הו, בלש לשעבר, סרסור בהווה שבאופן תמוה נעלמות לו נערות ליווי, הוא מבין איכשהו שלא מדובר כאן בצירוף מקרים ומחליט לחקור את נסיבות העלמותן של הבחורות הללו, שגרמו לו להפסד כספי גדול מאחר והוא שילם להן מקדמות גדולות זמן קצר לפני שהן נעלמו, עם הכסף כמובן.

כמובן שהסיפור הופך למשהו הרבה יותר מופרע וגדול מאשר הוא סבר תחילה ואחרי השתלשלויות מוזרות של אירועים הכל פשוט הולך ומסתבך, התוצאה היא לילה אחד ארוך של חקירה של כל מיני גורמים לגבי החשוד המרכזי בפרשה, ובסך הכל רובו של הסרט נמתח על תקופת זמן של משהו בסביבות ה24 שעות, לא יותר, למרות כמה קטעים לא הגיוניים (מעט מאד יחסית לסרטים אמריקאיים) ועוד כמה קטעים בהם המשחק פחות איכותי, הסרט כמעט לכל אורכו שומר על רמה מאד גבוהה, המתח כאן פשוט עוצר נשימה, אין מושג מה יקרה הלאה, התסריט הוא גאוני ורק רוצים שהסרט יימשך עוד ועוד.

What's Eating Gilbert Grape מה עובר על גילברט

סרט דרמה נפלא מ1993, הוא די כבד באופן כללי אך הוא מהול במעט קטעים שמעלים חיוך נאיבי על הפנים, אז אתם שואלים את עצמכם מה אוכל את גילברט? ובכן, מה לא? הוא 'כלוא' בחיים שאף אחד לא היה רוצה לחיות, ובכדי לצאת מהכלא הפיזי והנפשי הזה הוא יהיה צריך לבגוד בכל מי ומה שיקר לו בחיים, האם הוא יעשה זאת? האם הגיעו מים עד נפש? בהחלט מרתק לצפות ולגלות מה יביא איתו העתיד לחייו של גילברט המסכן.

גילברט גרייפ חי בעיירה השוממת אנדורה בבית מתפרק שאביו (שהתאבד) בנה, הוא מתופקד על תחזוק הבית ופרנסת המשפחה, כשהוא עובד במכולת השכונתית שנמצאת במשבר עסקי, אמו השמנה (בלשון המעטה..) לא מתפקדת כמעט ולא יצאה מהבית 7 שנים, אחותו כל היום מבשלת אוכל לכולם והתיק הכבד מכולם הוא ארני, נער אוטיסט שמצד אחד מאמלל את חייהם העלובים גם כך של בני המשפחה ומצד שני מפיץ בבית אור ושמחה, ושגילברט צריך לשמור עליו כל הזמן, מי שלא מוסיפה לאוירה החיובית היא האחות הקטנה שפשוט מרגיזה את כולם, ובמיוחד את גילברט.

Get the Gringo חופשה קטלנית

סרט פעולה מ2012 שמשלב בתוכו גם קצת דרמה ופשע, הוא זכה לשם ישראלי אידיוטי ומעצבן, שוב חזרו ל'קטלני' הזה? מה קורה איתם? הסרט מגיע מבית היוצר של הגזען הכי מפורסם בהוליווד, מל גיבסון (סרטי 'נשק קטלני', 'סימנים') הבלתי נגמר, שכיכב, היה שותף בכתיבת התסריט וגם הפיק את הסרט, מרבית עלילת הסרט מתרחשת בבית כלא מכסיקני שהוא כמעט חף מחוקים ונשלט על ידי כמה עבריינים השוהים בו, גיבסון מגלם אסיר אמריקאי (מכאן שמו של הסרט באנגלית) שמתחבר עם ילד (תותח) ועם אמו, תוך כדי הוא מנסה להשיב לעצמו את הכסף שנגנב ממנו (הגונב מגנב פטור לא בדיוק עובד פה) ולהשתחרר מהכלא.

הסרט הזה פשוט מהנה לצפיה, יש בו מתח, אקשן, דרמה וגם לא מעט קטעים מבדרים ומצחיקים, שוב, למרות היותו אדם די נוראי אם להאמין למה שכתוב במדורי הרכילות והתרבות, בתור יוצר קולנוע ושחקן, מל גיבסון הוא אחד הטובים, הוא מלא כריזמה ומצליח להתחבב מאד על הצופים כמעט בכל דמות שהוא נכנס אליה, גם אם מדובר במנהיג של מרד ('לב אמיץ') וגם אם מדובר באדם דכאוני שסובל מפיצול אישיות ('החיים הכפולים של וולטר'), הפעם זה לא שונה כמובן ודמותו (נטולת השם) היא שוב דמות מוצלחת מאד.

The Lake House הבית באגם

פנטזיית דרמה רומנטית משנת 2006 שהעלילה שלה מתמקדת בקייט (בולוק) ואלכס (ריבס), הם חיים בהפרש של שנתיים האחת מן השני אך בדרך משונה ובלתי מתקבלת על ההגיון הם מתכתבים בינהם באמצעות תיבת הדואר שנמאת בבית על האגם, בו שניהם גרו בתקופות נפרדות.

בהמלצתו, אם אם לדייק, תחת לחציו של חברי רועי, ראיתי את הסרט הזה כשכולי מלא ציפיה לסרט גדול מהחיים עם רעיון גאוני שיפיל אותי מהרגליים ויפתח את הברזים בעיניים שלי וימטיר דמעות על לחיי, אך האמת היא שהסרט היה די מונוטוני, במיוחד בשני השלישים הראשונים שלו, מן התכתבות חסרת מעוף בין שני אנשים שמדברים בינהם על כל מיני נושאים שונים, הרעיון אמנם היה נחמד, אך לא הייתי מגדיר אותו כגאוני, סרט כמו 'התחלה', 'מר אף-אחד' (שמשתייך בדיוק לאותם הז'אנרים) או 'סאקר פאנצ'' כן נחשב בעיניי לגאוני, אבל המקוריות בסרטים שציינתי מתעלה בעשרות מונים על זו שמופגנת בסרט המדובר, מה גם שהרבה מן המתרחש לא בדיוק הגיוני גם בתוך המסגרת של הרעיון של הסרט, איך הכל התחיל בדיוק? אם מה שגרם לזה להתחיל עדיין לא קרה? מזכיר במשהו את הקונספט מאחורי 'שליחות קטלנית', טוב ככל שיהיה, הוא לא מתכתב עם חוקי ההגיון גם אם נכנסים לעובי הקורה של העלילה, כדי להבין איך עושים זאת נכון צריך לצפות בסרט האהוב עליי, '12 קופים', שם מדגימים איך רעיון הזמנים המקבילים יכול להתקבל על הדעת באופן מושלם.

Collateral הנוסע

מותחן פשע דרמטי מ2004 שלשם שינוי השם הישראלי לא מצליח להרוס (בתרגום מאנגלית הסרט אמור היה להקרא 'בטחונות') שלמרות שהוא הרגיז אותי הצליח למתוח אותי עד לישורת האחרונה שלו, במרכז העלילה נמצא מקס (פוקס), נהג מונית בלוס אנג'לס, וינסנט חולם על הקמת עסק משלו, בפתיחת הסרט עולה למונית שלו בחורה מטופחת ומוקפדת (פינקט סמית') ודרך השיחה איתה אנחנו מתחברים לדמותו של מקס, ללא כל ספק מדובר באדם נחמד ונעים שיש לו אבחנה מדויקת לגבי כל מיני דברים (כמו העובדה שהנוסעת שלו היא עורכת דין), בהמשך עולה למונית נוסע נוסף בשם וינסנט (קרוז), על פניו ויסנט נראה כ'עוד' איש עסקים, לבוש בחליפה וחמוש בתיק מהודר, אך במהרה אנו מגלים מה מטרת ביקורו של וינסנט בעיר, כשלאורך המסע שלו הוא שוכר תחילה את שירותו של מקס בתור הנהג שלו (תמורת סכום מכובד כאמור).

Brake נקודת שבירה

מותחן משנת 2012 שנראה כמו הכלאה בין 'קבור' המצוין מ2010 בכיכובו של רייאן ריינולדס (ללא ספק הופעת המשחק שלו שהכי הצליחה להרשים אותי) לבין סדרת המתח והפעולה המהפכנית '24' וגם מזכיר במעט את 'המסור', כמעט לכל אורכו של הסרט יש שחקן אחד בלבד על המסך, סטיבן דורף ('לשרוד מעבר לסורגים', 'אי שם', אך לנצח יזכר בתור הרע מ'בלייד' הראשון) שמשחק את ג'רמי ריינס, סוכן ממשלתי בכיר ששקע בחובות עקב חיבתו להימורים, ג'רמי מוחזק בתוך תא מטען של רכב, כשמסביב יש עוד דמויות שאת קולן בעיקר שומעים, הסרט מתפתח לכיוונים מעניינים, לעומת 'קבור' ששילב בתוך המתח המון דרמה ורגש, נראה כאילו בסרט המדובר ניסו להפוך את העלילה למותחת יותר (סטייל '24' כאמור) ולדעתי זה פגם בסרט, גם ה'טוויסטים' היו די צפוים מראש והטוויסט הסופי שאמור היה לגרום ללסת התחתונה שלי להיות שמוטה מתדהמה היה חסר כל עוקץ והגיע אחרי שהסרט כבר איבד את המומנטום, לא מרשים מספיק, עם זאת הסרט כן הצליח להיות מותח וצפיתי בו כשאני מרותק לגלות מה עתיד להתפתח.

The Dark Knight Rises עלייתו של האביר האפל

ראשית כל, למרות שאין הרבה צורך לעשות זאת אני אציג את הסרט, מדובר בסרט מ2012 שאפשר לתייג אותו לז'אנרים מגוונים: פעולה, קומיקס ופשע, זהו הסרט השלישי בסדרת הבאטמן של כריס נולאן, בתחילת הסרט, שעלילתו מתרחשת 8 שנים אחרי סיום הסרט הקודם, גותהאם נמצאת במצב בו היא נקיה מפשע, ברוס ווין מסתגר בביתו וכבר לא מתרוצץ ברחובות העיר כשהוא לבוש שחורים ועטוי מסכה בעלת אזניים מחודדות, הוא פשוט מזניח את הכל, אך מתחת לפני השטח מתחילים לבעבע ניצנים של התקוממות אזרחית, של עניים שמאסו ביחס של העשירים כלפיהם, אנרכיסטים, שתי דמויות - אחת, זו של אשת החתול, והשניה של ביין, הנבל העצמתי והאכזרי, מצליחות לגרום לעטלף לחזור לעניינים, כשגותהאם, העיר שכל כך קרובה ויקרה לליבו של הגיבור המיוסר נמצאת על סף השמדה אנו זוכים לחזות בקרב אפי שמדגים איך נראית שלמות על המסך, לא מחינת תוכן או עלילה, אלא מבחינת ביצוע מקצועי ועוצר נשימה.

Wanderlust אני, את והשאר

קומדיה משנת 2012 מבית היוצר של המפיק (וגם במאי ותסריטאי) ג'אד אפאטו ('בתול בן 40', הדייט שתקע אותי' ועוד המון סרטים בסגנון), כמו שניתן לראות, הסרט זכה בעברית (כמו לא מעט סרטים אחרים) לשם אדיוטי וחסר כל יצירתיות, בסרט הזה אנו פוגשים זוג בגיל ה30-40 שחיים בעיר הגדולה (בדירה פצפונת) וחייבים לעבור אחרי משברון כלכלי שעובר עליהם, איכשהו הם מגיעים לקהילה המשותפת ואוטופית 'איסיליום' איש שם באמצע שום מקום (הקטע הזה מזכיר במקצת את 'מקום לחלום עליו'), הם נחשפים לסגנון חיים אלטרנטיבי בו האהבה גוברת על הכסף והכבוד, אך לעתים זה גם יכול להיות מוגזם מדי, והשיתופיות נוטלת מהם כל טיפת פרטיות, כעת על הזוג להגיע להחלטה, להשאר בקומונה או לחזור ל'עולם האמיתי'.

הסרט מציג תחת מסכה של קומדיה וולגרית כמה אמירות מעניינות על החברה שלנו ועל מה שנהיה ממנה, הוא מציג אמנם את הקהילה השיתופית כתלושה מהמציאות וקיצונית, אך אם החברה שלנו תאמץ מעט מהעקרונות עליהם נשענת אותה קומונה, ללא ספק נחיה בעולם נעים וטוב יותר.

A Separation פרידה

סרט דרמה איראני מ2011 שקטף את פסלון האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר בשנה החולפת (וגבר שם על 'הערת שוליים' הישראלי), הסרט, כמתבקש מכותרתו, נפתח בסצנה בה זוג נשוי יושב בדיון משפטי בו הם מסכימים להפרד, האישה, סימין, וענת שברצונה לעזוב את המדינה יחד עם בעלה ובתם, טרמה, והגבר, נאדר, טוען שהוא לא מסוגל לעזוב את אביו הסובל מאלצהיימר ולהפקיר אותו בידי אנשים זרים, לאחר שהאישה עוזבת את הבית מגיעה אישה הרה בשם ראזיה (יחד עם בתה הקטנה סומייה) כדי לטפל באביו של נאדר בשעות בהן אף אחד לא נמצא בבית, אחרי התגלגלות של העניינים נכנס לסיפור גם הוג'אט, בעלה של ראזיה אך בכדי לא להרוס את העלילה אני לא אפרט למה ואיך, הסרט באמת נוגע במקומות שהרבה אנשים מנסים להתכחש לקיומם, הנושא הבולט שבהם מבחינתי הוא כל מה שקשור לטיפול בדור המבוגר, שמצבו הולך ומתדרדר, הסרט בהחלט נראה מציאותי וסיטואציות דומות בהחלט יכולות להתרחש בכל מקום ובכל זמן, וזוהי אחת מגדולותיו של הסרט, הוא מדבר על נושא מאד גלובלי, אמנם מערכת החוקים באיראן שונה מאשר במקומות אחרים, אך לא קשה לדמיין שמישהו ייקלע לסיטואציה דומה גם כאן, בישראל.

Back to the Future בחזרה לעתיד

טרילוגיית סרטי הרפתקאות קומיים עם גוון של מדע בדיוני שכותריה יצאו בשנים 1985, 1989 ו1990, הסרט הראשון היה הצלחה אדירה ולכן מספר שנים מאוחר יותר החליטו היוצרים לצלם שני סרטים נוספים, יוצרי הטרילוגיה הם רוברט זמקיס ('פורסט גאמפ', להתחיל מחדש') שביים את הסרטים ואת התסריט אליהם כתב יחד עם בוב גייל ('1941' של ספילברג עוד לפני הטרילוגיה, אך לאחריה בעיקר התעסק באינסוף ספינ-אופים כמו סדרות ומשחקי מחשב שקשורים לטרילוגיה), הרעיון של הסרט הראשון היה מאד מקורי בתקופתו (מאז חיכו אותו אינספור פעמים) והוא הציג טכנולוגיות מהפכניות ששינו את פני הקולנוע, גם היום, כמעט 20 שנים לאחר צאתו של הסרט הפותח את הסדרה לאקרנים לראשונה, מרבית האפקטים משכנעים לחלוטין, למעט כמה סצנות שנעשו בעזרת טכנולוגיית התלת מימד הממוחשבת שהיתה אז בחיתוליה, במרכז העלילה 2 דמוית מרכזיות – מרטי מקפליי (ג'יי פוקס) ודוקטור אמט בראון (לויד), כשיחד עם מכונת הזמן דלוריאן אותה יצר הדוק הם נעים קדימה ואחורה (בעיקר אחורה) על ציר הזמן, הרבה מן המתרחש לא הגיוני בעליל, גם המשחק הוא לא מן המשובחים, אבל איכשהו יש קסם שאופף את הסרט הזה וגורם לכל מה שהזכרתי להיות לא רלוונטי והסרט מאד מבדר ומהנה, גם כל כך הרבה שנים אחרי, אז באופן די אירוני ניתן להגיד בבירור שהסרט עומד במבחן הזמן.

The Grey שטח פראי

אם לצטט את הכתוב בתנ"ךך של הסרטים, כלומר האתר IMDb הז'אנרים אליהם משתייך הסרט מלבד דרמה (על כך בהחלט יש הסכמה), הם הרפתקאות ופעולה, דעתי הצנועה אומרת שמדובר כאן בדרמת מתח, ועכשיו אפשר להמשיך לביקורת, אז מדובר בדרמת מתח משנת 2011, תחילת הסרט מתרחשת במתקן לקידוח נפט (או משהו בסגנון) אי שם בערבות אלסקה המושלגות, תחילת הסרט די שונה מהמשכו, כשלצד מה שקורה אנו רואים מן הבזקים בהם נראה אוטוואי (ניסן) בעברו וביושבו לכתוב מכתב פרידה מאהובתו, כל העובדים במקום עולים על מטוס חזרה לציויליזציה, אך כפי שניתן לצפות די בקלות משהו משתבש והם מתרסקים באמצע שומקום (סליחה על הספוילר, אבל זה קורה ממש בהתחלה וזה לא באמת מפתיע מישהו), ואז, חבורת גברים (קשוחים) ששרדו את ההתרסקות מנסים לפלס את דרכם בחזרה אל העולם, מה יעלה בגורלם? האם הם ישרדו את המסע? כמה מהם ימותו לאורך הדרך? איך הם יתמודדו עם הסכנות הנוראיות (בעיקר זאבים)? האם הם ישארו אנושיים בתנאים שטח פראיים? צפו וגלו בעצמכם.

21 Jump Street רחוב ג'אמפ 21

קומדיית פעולה חביבה מ2012 אשר פונה בעיקר לקהל צעיר, הסרט מבוסס על סדרת הטלויזיה האמריקאית בת 5 העונות ששודרה בין השנים 87' ל91' (שלושה מכוכבי הסדרה המקורית, בינהם ג'וני דפ עושים הופעת אורח בסרט הזה), את הסדרה יצרו סטפן ג'יי קאנל ופטריק הסברו (הרבה מאד סדרות וסרטי טלויזיה כשהעבודה המפורסמת ביותר שלהם היא על הסדרה 'צוות לעניין'), מי שראו את הפוטנציאל ברעיון המקורי עליו מבוססת הסדרה וכתבו את התסריט הם מייקל באקול ('פרוג'קט X', 'האקסים של החברה שלי') וג'ונה היל שגם מככב בסרט באחד משני התפקידים הראשיים (סרט ראשון שהוא כותב, מלבד הסרט 'מאניבול' מוכר יותר כשחקן קומדיות כשבינהן 'סופרבד', 'קח את זה כמו גבר' ועוד ועוד).

הרעיון הכללי של הסדרה (ובכך גם של הסרט) הוא הקמת יחידה משטרתית שכל חבריה מאופיינים בכך שהמראה החיצוני שלהם הוא כשל בני נוער, הם משתלבים בבתי ספר וחוקרים פרשיות בין כותלי אותם מוסדות חינוכיים כביכול, לא צפיתי בסדרה, אבל אני יכול לציין שהסרט הציג את חזרתם של צמד התלמידים לשעבר לבית הספר הוצג באופן מאד מקורי ושיקף את התפתחות והשתנות בני הנוער בשנים האחרונות.

We Bought a Zoo מקום לחלום עליו

דרמה משפחתית מ2012 (אם מתעקשים אז הוא יצא לקולנוע בשבוע האחרון של 2011, שיא תקופת הכריסמס), הסרט מבוסס על מקרה אמיתי אך המון פרטים שונו בו (ובאופן אירוני חלק מהשמות נשארו כמו במציאות), בעלילת הסרט המתרחשת בקליפורניה, ארה"ב אנחנו פוגשים את בנג'מין מי, כתב עיתונות שמתמחה בכל מיני הרפתקאות יוצאות דופן, ואת ילדיו דילן ורוזי, אנו מתודעים לעובדה שלפני כחצי שנה, קתרין, אשתו של בנ'גמין ואמם של הילדים הלכה לעולמה כתוצאה של מחלה קשה, נראה כאילו רוזי בת ה7 היא זו שמצליחה להתמודד בצורה הכי טובה בעוד שהאב בנג'מין ודילן בן ה14 לא מצליחים להשאיר את מה שארע מאחור, זה יוצר המון בעיות, בנג'מין מחליט שכדי להמשיך הלאה הם מוכרחים לשנות אוירה ומחפש דירה חדשה לעבור אליה, הוא מחפש בית פרטי עם חצר גדולה, הדירה שהוא 'מתאהב' בה ועונה על הדרישות שלו מתגלה כפרויקט לא קטן, במקום נמצא גן חיות שנמצא בסכנת סגירה ותנאי המכירה הם לטפל בגן החיות, תוך כדי שהוא מתעלם בבוטות מעצותיו של אחיו, רואה חשבון במקצועו הוא רוכש הנכס, בהמשך הסרט מוצג המאבק של בני המשפחה (גם בינם לבין עצמם) יחד עם הצוות המסור של עובדי גן החיות, כשבראשם ניצבת קלי, כדי להכשיר את גן החיות לפתיחה מחודשת, הסרט מתרכז הרבה ביחסיו של בנג'מין עם בנו המרדן דילן, שמאד לא שמח לעבור לגור בגן חיות מבודד הרחק מחבריו העירוניים, הוא שקוע בדכאון (אם לשפוט לפי הציורים שלו) והגישה שלו לא ממש מועילה.

My Week with Marilyn השבוע שלי עם מרילין

סרט דרמה ביוגרפית מ2011 ששמו מתאר בדיוק את אשר מתרחש בו, הוא מביא לפנינו סיפור אגדה שהתרחש במציאות, היוצרים מעניקים גם לנו את האפשרות לראות מה קורה מאחורי הקלעים כשעל הסט נמצאת הכוכבת הכי גדולה בעולם, ומראה לנו שבסופו של דבר גם היא עשויה בדיוק מאותם חומרים שכולם עשוים מהם וגם היא אנושית ולמרות שנראה כאילו יש לה הכל, למעשה היא מרגישה מאד בודדה וחשה שאין לה כלום, כשהיא מקנאת (לא במובן הרע שבמילה) בכל מי שנמצא סביבה, הסרט עוסק גם באובדן התמימות, בשברון לב, בהתמודדות עם לחצים ומתרחש בתקופה שגרמה לי לחוש המון נוסטלגיה (למרות שלא הייתי חי אז).

מרבית הסרטים שכוללים בתוכם את דמותה של מרילין מונרו לרוב מציגים אותה כנערת זוהר קלת דעת שחיה את החיים הטובים במלוא מובן המילה, דמותה בדרך כלל היא חיקוי שטחי של אותה דמות אייקונית שצמחה באמריקה שאחרי מלחמת העולם השניה, בדיוק בזמן ובמקום הנכונים כדי להגיע למימדי האגדה שהיא כיום, כמובן שכמה סקנדלים, שמועות, רומנים ומוות אחד מסתורי ומוקדם תרמו להפיכתה לאגדה הזו, אך העניין בסרט הזה, הוא שהוא מציג בפנינו את נורמה ג'יין (שמה האמיתי), האדם שמאחורי הדמות מרילין מונרו וכל מה שנקשר אליה, לא אותה כוכבנית נוצצת ושופעת סקסיות שכולם מכירים דרך התמונות והסרטים, כאן אנו זוכים להכיר את מרילין האמיתית, וזה מרגיש כל כך אמיתי, הסרט מצליח להעביר את כל האוירה שאופפת את מרילין מונרו, אוירה שמעורפלת בהמון מסתורין לגבי מה באמת התרחש בתוך הראש היפה שלה וכנראה לעולם באמת לא נצליח לפצח את החידה הזו שנקראת מרילין מונרו.

Phone Booth תא טלפון

מותחן משנת 2002 שככל שעוברות השנים הלגטימיות שלו הולכת ודועכת בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית, במיוחד בתחום הטלפונים הסלולרים ש'השתלטו על העולם' ב10 שנים שחלפו מאז צאתו של הסרט לאקרנים לראשונה, במרכז הסרט נמצא סטו(ארט) שפרד (פארל), איש יחסי ציבור די חלקלק שנוהג לגשת לאותו תא טלפון (אשר זהו היום האחרון לפני שהוא מחליף את מקומו לעמדה של חברה סוללרית) מדי יום ולבצע בו שיחה מסוימת, לאחר ביצוע השיחה היומית הטלפון מצלצל והוא מקבל שיחה מסתורית, שיחה שעתידה לשנות את חייו, כשעל הקו אדם מסתורי (סאת'רלנד) עם בקשות משונות ומוזרות, בלי להרחיב (ובכך לעשות ספוילר) הרעיון הכללי של הסרט די מזכיר את 'המסור', אך כמובן שהוא חולני הרבה פחות (ואולי היווה מקור השראה ליצירת הסרט הראשון בסדרה).

מלבד ההתחלה שלו, מרבית הסרט מתרחש באותו לוקיישן, אך עם זאת, המתח הוא עצום והרגשות שמצליחים היוצרים להעביר, הרבה בזכות תצוגה מרשימה של משחק של הכוכב בסרט, הן מאד חזקות, ונעות בין צחוק לדמע (בנקודה מסוימת הייתי ממש על סף דמעות), למרות שמדובר במותחן לכל דבר, לעומת מותחנים אחרים, בסרט הזה קשה היה לדעת מה יהיה הצעד הבא של כל אחת מהדמויות בו, וכשהאלמנט הזה נוכח בסרט מתח, זה מעיד על מותחן מוצלח במיוחד.

Crazy, Stupid, Love. טיפש, מטורף, מאוהב.

קומדיה רומנטית משנת 2011 שהיא ללא ספק יוצאת מן הכלל שלא מעידה על הכלל, הז'אנר הנתעב שמספק מדי שנה אינספור סרטים דביקים ומרגיזים שאפשר לראות את ההתפתחויות שלהם עוד לפני שהתחיל הסרט, אך לא כך הפעם, מדובר בסרט מבדר מאד, טיפה מרגש ומאד מפתיע, הפעם מדובר בקומדיה רומנטית גברית, מצרך נדיר בימינו שללא ספק מתעלה על הקומדיה הרומנטית הממוצעת.

הסרט כולל בתוכו לא מעט דמויות כשלכמה מהן יש סיפור מעניין לספר, במרכז, קאל וויבר (קארל), שמזכיר קצת את האבא של כולנו, אדם חביב שחצה את גיל ה40 שמזניח את עצמו (ואת מע' היחסים שלו עם אשתו) כבר לא מעט שנים, לכן, בסצינת הפתיחה של הסרט, אשתו (מור) מודיעה לו שהיא רוצה להתגרש, כשהוא יושב בפאב, כולו ממורמר על מר גורלו, ניגש אליו ג'ייקוב (גוסלינג), התגלמות האל בצורת אדם, וומנייזר, אמן פיק אפ אמיתי שמחליט לקחת את קאל תחת חסותו, האם הוא יצליח לשנות את האדם החביב הזה מבחור מוזנח לרב שגל? צפו וגלו בעצמכם, ברקע ישנן עוד מגוון של דמויות שמוסיפות הרבה עניין וצבע לעלילה, מה שיפה הוא שלמרות שמדובר בסרט רדוד יחסית הדמויות בעלות עומק מסוים והן לא מתחלקות לשחור ולבן, וגם העלילה מאד מגוונת והרבה יותר מפתיעה ממה שמצפים מסרט מהז'אנר הזה.

The Artist הארטיסט

איך להציג את הסרט הזה? כל כך הרבה מילים בשביל משפט קצרצר שאמור לאפיין אותו לז'אנר מסוים, אז מדובר בסרט דרמה קומית רומנטית צרפתי מ2011 שצולם בלוס אנג'לס, סרט בשחור לבן ומעל לכל – אילם! כן! סרט אילם! ב2012!!! הסרט גרף 5 פרסי אוסקר (בקטגוריות הסרט, הבמאי, השחקן, פס-הקול ועיצוב התלבושות), כשהוא היה מועמד בחמש קטגוריות נוספות, 6 פרסי סזאר (האוסקר הצרפתי) 7 פרסים מהאקדמיה הבריטית (BAFTA), ו3 פסלונים מטקס גלובוס הזהב, אחרי כל כך הרבה פסלונים, כשכבר אין מקומות במדפי הארון, חייב להיות בסרט הזה משהו אקסטרה, שלא ניתן למצוא בסרטים אחרים, מדובר בפרויקט שאפתני של היוצר הצרפתי ממוצא ליטאי יהודי, מייקל הזנויציוס, שחלם שנים רבות לצלם סרט אילם בשחור לבן, אחרי הצלחת צמד סרטי פרודיית הריגול שלו 'OSS 117' המפיקים השתכנעו להעניק לו את התקציב הנדרש כדי להרים פרויקט שכזה, מי שמככבים בסרט הם אותם שחקנים שכיכבו בפרודיות הריגול, בתפקיד הראשי ז'אן דה ז'רדן, ובתפקיד הנשי בסרט מככבת ברניס בז'ו, שהיא אשתו של הזנויציוס בחיים האמיתיים, אחרי האישור מהמפיקים הוא ניגש לעבודת מחקר מקיפה שלאחריה ישב לכתוב את התסריט, לאחר ארבעה חודשים הוא הצליח ליצור תסריט שיהיה מספיק מובן כדי לא לשלב בו יותר מדי טקסטים בתוך הסצנות (מאחר והסרט אילם יש מסכים ועליהם טקסט שמסביר מה קורה או שמפרט מה אמרה אחת הדמויות), ואני חייב לציין שהתוצאה מאד מרשימה, הסרט הזה בהלטח שונה לחלוטין מכל דבר אחר שצפיתי בו, יצירה קולנועית על קולנוע שהיה ואיננו עוד.

War Of The Arrows מלחמת החצים

סרט פעולה תקופתי (דרום) קוריאני משנת 2011, עלילת הסרט מתרחשת ברובה ב1636, בעת הפלישה השניה של שבט המנצ'ו (ממלכת מנצ'וריה, מוצאם הוא צפון מזרח סין) לקוריאה, בסרט יש דגש על אמצעי לחימה חץ וקשת, כשמוצגים כל מיני סוגים ווריאציות שהיו קיימים באותם איזורים בתקופה הספציפית בה מתרחש הסרט, ואכן, הם עושים חסד גדול עם הנשק הזה כשהם מצליחים להציג כמה מפגני עצמה מדהימים של החצים הנורים על ידי אמני הקשת.

בתחילת הסרט (שמאד, אבל מאד מרשימה) אנו מכירים את נאם-יי ואת אחותו הקטנה ז'א-יין, שאביהם נרצח, לא לפני שהוא משביע את בנו להגן על אחותו ולדאוג לה 'עד הסוף' כאילו היתה ביתו, הם נאלצים לברוח ולחיות אצל אחד ממכריו, לאחר כמה דקות הסרט קופץ 13 שנים קדימה בזמן ומציג שוב את שתי הדמויות שהן מרכז הסרט, כשז'א יין עתידה להתחתן עם ג'יו שין-טה, בנו של המארח שלהם, נאם-יי לא שמח לגבי החתונה והעובדה הזו גורמת לו לעזוב את הכפר ביום החתונה, באותו יום מגיעים הכובשים ממנצ'וריה וחוטפים את כל מי שנשאר בחיים בכפר, נאם-יי מכבד את השבועה לאביו ויוצא למסע כנגד כל הסיכויים להציל את אחותו מידי הפולשים, האם הוא יצליח להתאחד עם אחותו בסופו של דבר? צפו וגלו לבד.

Project X פרוג'קט X

קומדיית נוער פרועה משנת 2012 שמתרחשת בפרבר צפון פסדינה שבקליפורניה, כשבמרכז העלילה 4 תלמידי י"ב לא מוצלחים למדי (3 כוכבים וצלם אחד) שמתכננים לארגן מסיבה בלתי נשכחת בכדי לשנות את התדמית הלוזרית שלהם אחת ולתמיד ולהפוך למקובלים.

הסרט הזה שם בכיס הקטן מבחינת וולגריות וקיצוניות את כל להיטי הנוער שקדמו לו, מ'אמריקן פאי' האלמותי ועד 'סופר-בד', שהסרט המדובר מאד מזכיר אותו מבחינה עלילתית בכמה מוקדים, אפשר להגיד שמדובר ב'סופר-בד' על אקסטה, כך שאם אתם מובכים בקלות או שלא נעים לכם לצפות בתכנים גסים או וולגריים מדי, הסרט הזה יהווה סיוט עבורכם, מדובר בסרט כיפי בטירוף, כל אחד היה רוצה להתחלף עם הדמויות בסרט, הסרט אמנם די צפוי ברובו אך יש בו כמה הפתעות שיעיפו אתכם באויר, מבחינת האיכויות שלו, לא  לצפות כאן ל'ברבור שחור' או משהו בסגנון, סרט מאד נמוך מבחינת הרמה שלו באופן כללי וההומור בפרט, לא מנסה להעביר שום מסר רציני, אין שום עלילה מתחת לעלילה ואין שום התכמויות, ולפעמים זה בדיוק מה שבא בטוב, סרט חולה, וולגרי ונטול רסן, לא סאטירי, לא שוחט פרות קדושות ובטח שלא מתוחכם, הומור רדוד שכל מטרתו לקרוע את הצופים מצחוק, ואכן יש כמה קטעים מאד מצחיקים במהלכו, אחד הסרטים הפחות מוסריים לבני נוער לצפות בהם, בהחלט ישחיט ילדים טובים, יותר עירום ממה שציפיתי לו, יותר מדי אקסטו וג'וינטים וקללה בערך בכל משפט בו - סקס סמים וטל מוסרי.

Hereafter מכאן והלאה

סרט דרמה שמשלב מעט פנטזיה משנת 2011 (אם לדייק הוא הוצג בפסטיבלים לקראת סוף 2010) מבית היוצר של הבמאי הדגול (והשחקן הענק, למרות שהוא לא לוקח חלק פעיל כשחקן בסרט הספציפי הזה) קלינט איסטווד (בין היתר בתור במאי: 'מיסטיק ריבר', 'מיליון דולר בייבי') ששוב מוכיח איזה גאון קולנועי הוא כשהוא מצליח לסחוף הופעה טבעית ומרגשת מקאסט השחקנים שעמד לרשותו (למרות שהוא מסוגל ליותר, ושני השחקנים הראשיים טובים, אך לא מספיק מרגשים כמו שיכלו להיות), אני חייב לציין שיש כמה מוטיבים שדי חוזרים על עצמם בסרטיו של איסטווד שקשורים להתפתחויות של העלילה (וזה טוב..) וגם הסרט הזה לא איכזב.

העלילה של הסרט נוגעת בהיבטים שונים של המוות (ובכך גם של החיים), היא מתפצלת ל3 חלקים, כשבכל פעם אנו צופים מה עובר על אחת משלוש הדמויות המרכזיות שהוצגו בפנינו בפתיחת הסרט, הדמות הראשונה היא של עיתונאית צרפתיה בשם מארי לילאי (דה פראנס) ש'חזרה לחיים' אחרי שטבעה בצונמי במזרח הרחוק ומתקשה לחזור לחיים הקודמים שלה, שבעצמם מתקשים לקלוט אותה חזרה, הדמות השניה היא של ג'ורג' לונגן (דיימון), מין מדיום שיכול לתקשר עם המתים (מזכיר מאד איזה בחור שהיתה לו תוכנית טלויזיה, נראה כאילו דיימון למד אותו) שה'כשרון' שלו מאד מכביד עליו והוא מנסה להסתיר את עובדת קיומו של כשרון כזה ומנסה לחיות חיים רגילים ושקטים, והדמות האחרונה והנוגעת ביותר ללב היא של מרקוס (האחים מקלארן), ילד אנגלי שהמוות היכה גם במשפחתו והוא מתקשה מאד להמשיך במסלול החיים ולא רוצה להפרד ממי שהשאיר חור עצום בלבו ובחייו.

John Carter ג'ון קרטר

פנטזיית פעולה משנת 2012 שבמרכזה אדם בשם, ניחשתם נכון! ג'ון קרטר! קצת מסובך להסביר על העלילה אבל אני אנסה בכל זאת, אנו פוגשים לראשונה את קארטר באריזונה בשנת 1868 כשהוא מחפש נואשות אחר מערה מסתורית שלטענתו גדושה בכמויות של זהב, אחרי מספר התרחשויות ביזאריות אנו משוגרים יחד עם קארטר למאדים, או בארסום בשפת המקומיים, שם לכוח הכבידה אליו התרגל בכדור הארץ יש יתרונות משמעותיים, בגלל חוסר הכבידה, הוא 'מקבל' כוחות על והופך לסוג של סופרמן על הכוכב האדום הנמצא בשיאה של המערכה המכריעה בקרב בין ממלכת הליום לממלכת זודגה כשברקע שלל דמויות צבעוניות יותר ופחות.

למעשה הסרט מתבסס על סיפור פנטזיה משנת 1917 אותו כתב הסופר האמריקאי אדגר רייס בורואוז בשם 'הנסיכה ממאדים' והוא למעשה הסיפור הראשון מבין 11 בסדרת הסיפורים 'בארסום', נפלא לראות את העולמות שיצרו סופרים לפני שנים רבות מתעוררים לחיים ומקבלים אדפטציות קולנועיות (כשהמרשימה מכולן היא טרילוגיית 'שר הטבעות'), אני מודה ומתוודה, שמאז גיל קטן תמיד אהבתי להסחף לעולמות דימיוניים של פנטזיה וסרט מהסוג הזה יכל בקלות להפוך לאחד מהפייבוריטס שלי אם הייתי רואה אותו לפני 15 שנים, ועדיין, אם העולם שנוצר הוא מספיק עשיר ומעניין אני אצליח להסחף כל פעם מחדש, כנראה שאם אתה אדם עם דמיון מפותח, כל פעם שתתקל בפרותיו של דימיון מפותח של אדם אחר תימשך לזה, וכמה גיקי שזה נשמע, אין כמו להשאב לתוך עולם פנטזיה דמיוני למשך שעתיים, פשוט הנאה שאני שמח שאני עדיין מצליח להפיק מסרטים.

The Flowers Of War פרחי מלחמה

סרט דרמה מלחמתית סיני מ2012 (טכנית הוא יצא לאקרנים בסין בדצמבר 2011, אבל תזרמו איתי) שעלילתו מתרחשת בעיר ננקינג (או נאנג'ינג, מה שתרצו) שבמזרח סין בשנת 1937, בזמן המלחמה בין סין ליפן, העלילה מתמקדת בקתדרלת ווינצ'סטר בעיר, שבעכבות תקנות וחוקים בין לאומיים היא סוג של אי של שפיות בתוך ים ההרג והקרבות שמסביב, ממש פיסת גן עדן בתוך הגיהנום.

הדמות הראשית בעלילה היא של קברן אמריקאי בשם ג'ון מילר, בחור חלקלק למדי שהדבר היחיד שהוא רואה לנגד עיניו זוהי טובתו האישית, הוא מגיע לכנסיה על מנת לקבור כראוי את גופתו של אב הכנסיה, הכומר אינגלמן, תמורת תשלום כמובן, אחרי שהוא רואה מה התנאים בכנסיה הוא מחליט להשאר (כדי לדאוג לתחת של עצמו), אך במהרה מוצא את עצמו בתוך תסבוכת שלא דימיין להקלע אליה, בין ילדות המנזר הצנועות והממושמעות, לבין חבורה של זונות קלות דעת ומפונקות שנמלטו לכנסיה מבית בושת באיזור, עליו לגלם את תפקיד המבוגר האחראי, כאשר אין עוד אדם אחר שיכול להשגיח על הנעשה בכנסיה, האם הוא יסכים לקבל את התפקיד? והאם הוא בכלל מסוגל לעמוד במשימה שכזו?

Blitz בליץ

מותחן פשע בריטי מ2011 מהסוג שאני אוהב, סטייל הסרטים של גאי ריצ'י (בכל זאת, לונדון, ג'ייסון סתת'האם, מבטאים כבדים, דמויות צבעוניות והרבה פשע מהול בהומור שחור וציני זה בדיוק המתכון לשלושת הסרטים הראשונים שלו..), כבר בסצינת הפתיחה הסרט מכירים את דמותו ה'נפלאה' של הסמל בראנט, כנראה השוטר האחרון שהייתם רוצים להתקל בו בתור פושעים, וכבר באותה הסצנה התאהבתי בדמות הזו (שמאד מזכירה המון דמויות אחרות של סתת'האם).

עלילת הסרט עוכבת אחרי חקירת המשטרה שמנסה לעלות על עכבותיו של רוצח סדרתי שמכנה את עצמו 'בליץ', ומכאן שמו של הסרט, שמוריד שוטרים אחד אחרי השני בקצב מסחרר ונראה כאילו מאד נהנה מהתהליך, השוטרים מנסים לזהות את החשוד ולהתחכות אחר הסיבות למסע ההרג שלו, כשלכל אורכו של הסרט נחשפים לכמה דמויות הזויות ביותר (במיוחד המוזר ההוא עם הטריינינג הסגול), למרות שהסרט היה מאד לטעמי עדיין נראה היה כאילו חסר לו המעט הזה בכדי להפוך לסרט טוב באמת, ובכל זאת מאד נהניתי מהצפיה בו.

Safe House טעון הגנה

מותחן פעולה מ2012 עם שם עברי דבילי (כמיטב המסורת) בכיכובם של רייאן ריינולדס ('רק ידידים', 'ההצעה') שמנסה בשנים האחרונות לשנות את הטייפקאסט שלו ולשחק תפקידים בסרטים מעט יותר רציניים מעוד קומדיה רומנטית (ולראייה הסרט שבו הוא מציג הופעה מדהימה 'קבור') בתפקיד הסוכן הצעיר והלא מנוסה מאט ווסטון שנמצא במקום הלא נכון בזמן הלא נכון (או שזה בדיוק ההיפך, תשפטו אתם) ונקלע לתוך רשת סבוכה בסודות ושקרים, ולצדו דנזל וושינגטון ('נקמה בוערת', 'יום אימונים מסוכן') שכרגיל מספק את הסחורה עם הדמות הקבועה שלו פחות או יתר, בדמות טובין פרוסט, סוכן CIA לשעבר שחצה את הקווים וכעת הוא סוחר מידע שמבוקש ב4 יבשות, רובו המכריע של הסרט מתרחש בקייפטאון שבדרום אפריקה, ומעט מאד מן העלילה מתרחשת במטה סוכנות הביון האמריקאית בלנגלי, וירג'יניה, מלבד כוכבי הסרט ישנם עוד שחקני משנה אך דמויותיהם מאד שוליות והפוקוס באופן כללי הוא על דנזל וריינולדס.

זהו בהחלט 'עוד' סרט בסגנון הזה, הוא לא מחדש כלום, לא מרגש באופן יוצא דופן, מבחינת מתח, הוא אפילו לא עושה 2 מלאים, אך הבעיה העיקרית היא שהוא לא מצליח להפתיע, אולי צופים פחות מנוסים ויותר תמימים יאכלו את ה'הפתעה' שהיוצרים מנסים להאכיל אותם, אבל לא אני.

RocknRolla רוקנרולה

מותחן פשע קומי משנת 2008 מבית היוצר של גאי ריצ'י ('סנאצ'', 'לוק, סטוק ושני קנים מעשנים' וגם סרטי 'שרלוק הולמס' האחרונים), הסרט מאד מזכיר את סרטיו המפורסמים שקדמו לו ומלבד העובדה שג'רארד באטלר ('300', 'אזרח שומר חוק') מחליף את ג'ייסון סתת'האם (אותו גילה ריצ'י בסרטים שציינתי קודם לכן) זו בעצם אותה גברת בשינוי אדרת, למרות ביקורות רבות שקטלו את הסרט בדיוק מאותה הסיבה אני חושב שהסגנון היחודי של ריצ'י ליצור את הסרטים הללו שיש בהם אוירה מאד מיוחדת זהו כשרון גדול ואני נהנתי מאד לצפות בכל הסרטים שלו, למרות שהסגנון מאד דומה, כל הסרטים מבחינת ההתפתחויות בסופו של דבר שונים האחד מהשני וכל אחד מהם הצליח להפתיע אותי בתורו, כשגם הסרט הזה לא צפוי ומבדר מאד, בדומה לסרטיו הקודמים, גם בסרט הזה ריצ'י יוצר דמויות צבעוניות ומעניינות, ובוחר את האנשים המושלמים לאותן דמויות (שוב, מלבד ההחלפה של השחקן הראשי, למרות שגם באטלר עושה עבודה מצוינת, בכל זאת נראה כאילו גם התפקיד הזה נתפר למידותיו של סתת'האם).

למרות שזה מעט מסובך אני אנסה להסביר את שמו של הסרט, אם מישהו טוב במשהו אומרים עליו Player (בעברית – שחקן) כשהמילה מבוטאת Playa (לא שומעים את הR), על אותו עיקרון רוקנרולה הוא בעצם רוקנרולר, כלומר סוג של תותח כלשהו באיזשהו תחום, מקווה שהבנתם.