Iron Man 3 איירון מן 3

עוד סרט קומיקס עתיר תקציב מבית היוצר של מטחנת המזומנים של מארוול, למוד ניסיון ניגשתי לסרט נטול כל ציפיות לגבי הריאליסטיות שתוצג בו (ואכן לא היתה כזו) והתיחסתי אליו כפי שאמורים להתיחס אליו – בידור נטו!

הסרט מביא אלינו שוב את אחד מגיבורי העל האהובים ביותר בימינו (אחרי שהסרט הראשון בסדרה מ2008 אחראי על הקאמבק שלו לתודעה הגלובלית) – טוני סטארק, או איירון מן אם תרצו, המליונר הציני והזחוח בעל הכוונות הטובות, אחרי 3 סרטים בכיכובו (שני סרטי 'איירון מן' ו'הנוקמים') כבר אין יותר מדי מה לחדש, ואחרי צפיה בסרט הזה, שמעט שונה מהאחרים, די מסתמן שהסדרה הזו הגיעה אל קיצה ואת הגיבור הזה נזכה לראות רק בסרט הבא של 'הנוקמים' (או בתפקידי אורח בסרטי מארוול השונים).

הפעם איירון מן מקבל פגז מן העבר, כשהוא נאלץ להתמודד עם כל מיני שדים שהוא יצר בעוון חטאיו בעבר (13 שנים לפי עלילת הסרט), הוא כבר שכח, אבל הם לא שכחו ולא סלחו, ובקרב הזה, בשונה מהקרבות הקודמים, איירון מן נראה פגיע מתמיד וכוחותיהם של אויביו לא נופלים מכוחותיו שלו (בנוסף למרכיבים אנושיים באישיותו שאנו נחשפים אליהם), האם איירון מן יצליח שוב להציל את המצב? (נראה לי שבסרטים הללו זו שאלה רטורית).

Rosemary's Baby תינוקה של רוזמרי

דרמה מסתורית (מוגדרת בIMDb גם כסרט אימה, אך אני לא מסכים עם השיוך הזה) של רומן פולנסקי ('הפסנתרן', 'צ'יינה טאון'), הסרט הינו עיבוד קולנועי לספרו של איירה לוין ('נשים מושלמות' ו'הנערים מברזיל' גם הם עיבודים קולנועייים לספריו), כשפולנסקי אמון גם על מלאכת כתיבת התסריט, הסרט נחשב למבריק ומתברג באופן קבוע לרשימות סרטי האימה הטובים בהסטוריה, כשכל המידע הזה באמתחתי ישבתי לצפות יחד עם חברי רועי בסרט, אך האם הוא עמד בציפיות?

בתחילת הסרט אנו מכירים את רוזמרי ואת בעלה גאי וודהאוס (שחקן תאטרון וטלויזיה) בחיפושיהם אחר דירה חדשה, הם בוחרים דירה מסוימת (ומעט מסתורית) ופוגשים את השכנים החטטניים מיני ורומן קסטבט, זמן קצר אל תוך הסרט אנו מגלים שרוזמרי בהריון, כשיותר מדי אנשים מתערבים ומבודדים אותה במהלכו, מה שמעלה המון תהיות, אך לא מצדה של רוזמרי, וכשהן מגיעות, היא כבר עמוק בתוך הבוץ, האם היא תצליח להחלץ מהצרה אליה נקלעה? מה יהיה עתיד התינוק שלה? צפו וגלו!

Shame בושה

סרט דרמה בריטי משנת 2011 שמלבד כמה קופות, שבר גם כמה מוסכמות ומציג תכנים שעד כה לא נתקלנו בהם בקנה מידה שכזה ועל במה כזו מרכזית, סרט מאד בוטה שמתעסק עם נושאים מאד רגישים, סרט יוצא דופן ללא ספק.

במרכז העלילה נמצא ברנדון (פאסבנדר), ברנדון הוא בחור נאה ומטופח בשנות ה30 המוקדמות לחייו, רווק ניו-יורקי ומנהל חיים של המעמד הבינוני-גבוה, הוא גר בבניין דירות יוקרתי למדי ומחזיק במשרה במשרד בעיר, כל יום חנוט בחליפה הוא יוצא לעוד יום עבודה ברכבת התחתית, הכל נראה נורמלי לכאורה, אך מתחת לכל זה ברנדון מכור לסקס, בין אם זה סקס מזדמן, פורנוגרפיה או נערות ליווי, וכיצד יודעים שאדם מכור למשהו? כאשר שגרת חייו סובבת סביב ההתמכרות שלו ומשבשת את שאר השדות בחייו, כאשר הוא לא יכול לנהל חיים תקינים באשמת ההתמכרות הזו, ובמהלך הסרט אנו למדים עד כמה הוא מכור לסקס ועד כמה ההתמכרות הזו מערערת את חייו ואת מה שהם אמורים היו להיות בנקודה שכזו בחיים, בתפקיד הראשי הנשי נמצאת דמותה של סיסי (מוליגן), אחותו הצעירה של ברנדון, בחורה מעט מוזרה וחסרת אחריות, כשהיא נכנסת לחייו היא מעוררת בו מגוון רגשות ומערערת את חייו ואת תפיסתו לגביהם, טיב היחסים בינהם לא ממש מוגדר וחווה עליות וירידות וההסטוריה שלהם טעונה אך לא מוסברת ונתונה לאינטרפטציה של הצופה.

The Astronout Farmer החוואי האסטרונאוט

סרט דרמה משנת  2006 ששמו באנגלית הוא סוג של משחק מילים כש'פארמר' הוא גם שם המשפחה של הדמות הראשית וגם חוואי בתרגום לשפות אחרות, הסרט אמנם נסחף לעתים למחוזות הקיטש ההוליוודי שראינו כבר כל כך הרבה פעמים (התבנית של הסרט די קלאסית, ואני לא חובב גדול של סרטים כאלו בדרך כלל, עם זאת, הצלחתי להשאר מרותק אליו וגם ציפו לי בתוכו כמה רגעים לא צפוים).

במרכז העלילה נמצא צ'ארלס (צ'ארלי) פארמר, בעל חווה בדרום ארצות הברית שחי בביתו יחד עם אשתו (מלצרית בדיינר) ועם שלושת ילדיו (שפרד, סטנלי וסאנשיין), עד כאן הכל נשמע נורמלי, אבל כמו שמרמז שמו של הסרט יש כאן עוד אלמנט, לא כל כך שגרתי, באסם שלו, פארמר בונה טיל, שבעזרתו הוא מתכוון לטוס לחלל ולהקיף את כדור הארץ (בצעירותו היה בחיל האויר האמריקאי ואף נכלל בתכנית החלל, כשבאמתחתו כל הידע והאימונים הדרושים למשימה שכזו), הסרט מתמקד בתא המשפחתי הזה ועם התמיכה של כולם בפארמר בדרך להגשים את החלום שמלווה אותו מאז ומתמיד, אך הדרך אל המטרה הזו משובצת במכשולים רבים, מחוסר המזומנים שלו, דרך האיום של הבנק לעקל את כל רכושו ועד לסוכניות הביון שלא רואות בעין יפה נסיון של אזרח מן המניין לנגוע בכוכבים, האם בסופו של דבר, כנגד כל המכשולים יצליח פארמר להגשים את החלום? צפו וגלו!

Dead Man Down האישה מאחורי הנקמה

סרט שמאד קשה לבקר מבלי להסגיר ספוילרים ולכן, איתכם הסליחה, יכול להיות שאני אחרוג מעט ממנהגי והביקורת הבאה עלולה להסגיר מה קורה בערך שלושת רבעי שעה אל תוך הסרט (אני אשתדל שלא, אבל לא מבטיח), מדובר בדרמת פשע פעלתנית (למרות שאני אישית לא מתייג אותו כדרמטי) משנת 2013 שבמרכזה מסע נקמה של איש אחד נגד שני ארגוני פשע, כשברקע נשזר בתוך הסיפור הזה סיפור אהבה, הסרט קצת מפתיע בהתחלה אך לקראת הסוף הופך לבנאלי וצפוי, חבל, כמו שניתן להבחין הוא קיבל שם נוראי בעברית שלא מזכיר בכלל את שמו המקורי ובנקודה מסוימת נדמה כאילו הוא הורס את כל מה שעלול להתרחש בסרט, אם זה קורה או לא, תבינו לבד.

את הסרט ביים הדני נילס ארדן אופלב (בעיקר סרטים וסדרות סקנדינביים כשהבולט בינהם הוא 'נערה עם קעקוע דרקון' בגירסתו השוודית), המשחק טוב, הצילומים מרשימים ובסך הכל עבודה טובה של הבמאי, את התסריט כתב ג'.ה. ווימן ('המקסיקני', בארבע שנים האחרונות גם היה שותף לכתיבת פרקים של 'פרניג''), התסריט מתחיל טוב ונגמר צפוי, הדמויות די מקוריות ונחמדות, ככה שבגזרה הזו התסריטאי עשה מה שנקרא חצי עבודה, כי כמו שאני אומר תמיד, עדיף סרט שמתחיל רע ונגמר טוב מאשר ההיפך.

Killing Them Softly הורג אותם ברכות

מותחן פשע משנת 2012 אותו ביים ועיבד לתסריט הניו זילנדי אנדרו דומיניק, יש לו ברזומה עוד שני סרטים בלבד, 'צ'ופר' האוסטרלי בכיכובו של אריק באנה משנת אלפיים, ושבע שנים אחר כך 'ההתנקשות בג'סי ג'יימס על ידי רוברט פורד הפחדן' שגם בו מככב בראד פיט, כששני הסרטים הקודמים שלו הם ביוגרפיים בעוד הסרט הנוכחי הוא עיבוד ל'עיסוקו של קוגן' (ג'ק קוגן זו הדמות הראשית, על אף שאני משער שבספר היא משמעותית יותר), ספר משנת 1974 אותו כתב ג'ורג' ו. היגינס, דומיניק מנסה להלביש על הסיפור המקורי (נראה לי, לא באמת קראתי את הספר) כל מיני עניינים הקשורים לכלכלה האמריקאית בתוך הסרט משובצים קטעים רבים שכאילו בוקעים ממקלטי הרדיו או נצפים על מסכי הטלויזיה והם מתרכזים בסוף שלטון בוש הבן בואך עלייתו לנשיאות המדינה של ברק אובמה, מבט די ציני על כל המערכת בחירות הזו אם תשאלו אותי, הוא מנסה גם להעביר כמה מסרים, חבל שחיכו לסצנה האחרונה עם המסר הזה, כי אני מאמין שלא מעט אנשים הרימו ידיים וויתרו או פשוט נרדמו עד שהיא הגיעה.

סרט מאד איטי, נראה כאילו בחרו לעשות סרט על המקרה הכי פחות מעניין, הוא מאד צפוי ולהגדיר אותו כמותחן הוא פשע של היוצרים, מותח – הוא לא, סרט שמתחיל בהילוך ראשון, מגיע לטורים גבוהים של הילוך שני, נרגע שוב, ואולי לקראת הסוף מצליח איכשהו לגרד את השלישי, נסיעה שלווה בתוך העיר, לא יותר מזה.

End Of Watch סוף המשמרת

מותחן פשע דרמטי משנת 2012 שמביא אלינו את שגרת עבודתם (וגם הצצה אל חייהם) של צמד שוטרים בLAPD, בראיין טיילור (ג'ילנהול) ומייק זוואלה (פניה), הם מוצבים באיזורים הקשים יותר של לוס אנג'לס (למרות שלפי דעתי הגזימו קצת עם האינטנסיביות בעבודה שלהם), אנו מלווים אותם בסיורים בתוך הניידת, בישיבות של המחלקה (בהן הם מרבים להשטטות, באופן כללי הם מצטיירים כטיפוסים די קלילים) וגם קצת בין לבין בחייהם האישיים עם בנות הזוג שלהם, שני השוטרים הללו הם סוג של הגיבורים של המחלקה שלהם, בנבדל מסרטים אחרים שמספרים את אותו סיפור נושן של שני החברים לניידת, הפעם הסיפור מוגש בצורה שונה, מציאותית יותר ואנושית יותר, הרבה בזכות צילומים שמדמים מצב כאילו ואנחנו יחד עם אותם שוטרים בתוך הסיטואציה, לעתים הסיפור מובא בצורת צילום מגוף ראשון ולעתים צילום ממש מקרוב כשרק במקרים נדירים הצילומים הם מרחוק, כאמור הטכניקה, בתוספת משחק מהרמה הגבוהה ביותר, גורמים לנו הצופים להרגיש חלק מהחויה וממש להתחבר לדמויות, אני חייב לציין שמלבד ידיעה בסיסית ביותר לגבי הסרט לא ממש ידעתי מה מתוכנן לפני, והסרט מאד הפתיע אותי לטובה, ציפיתי לעוד סרט שגרתי של שוטרים וגנבים, ומה שגיליתי הוא סרט על אנשים.

I'm back!!!

אחרי מסע ארוך ומלא חוויות באמריקה הלטינית שנמשך למעלה משמונה חודשים ובו חוויתי וצמחתי יותר מאשר בצפיה ב1000 סרטים חזרתי ארצה, לאט לאט אני אנסה לחזור לעניינים ולפרסום ביקורות חדשות לסרטים חדשים (וחדשים פחות) שבהם אצפה, במשך הטיול יצא לי לצפות במספר לא מועט של סרטים אבל לא היו לי את הזמן או הכלים בכדי לנפק ביקורות על אותם סרטים וכך לא זכיתי לכתוב את דעתי על הסרטים 'טד' (ציפיתי ליותר, אבל עדיין מצחיק), 'סקייפול' (5.5 לא התלהבתי במיוחד), 'ההוביט' (הסרט נחמד בכלליות אך הוא מרוח מדי ואפשר לחוש את תאוות הבצע של היוצרים שבחרו למרוח ספר אחד על תשע שעות על המסך - 7.5), 'יחידת גנגסטרים' (6.5 - די מאכזב, לא הגיוני וצפוי), 'כוננות עם שחר' (סביר+ 7.5), 'טיסה' (8 - משחק מצוין של השחקנים, אחלה סרט!), 'דג'נגו' (לפחות 9! אדיר, טרנטינו מוכיח שוב שיש לו דרך ושיטה משלו ליצירה קולנועית מקורית ומעניינת, כמה סצנות שנחקקו בזכרוני והמון בדיחות פנימיות שכל חובב קולנוע יאהב אותן), 'מקום מבטחים' (3.5 - צפוי וקיטשי מדי, לא משהו), 'אמיצים' (2 בלחץ, פשוט עלוב, דרשה מסיונרית אחת גדולה ומאכזבת) ו'עלובי החיים' (1 ושיגידו תודה, פשוט התאכזבתי ממנו נואשות, מי ציפה שהם ישירו כל הסרט!!?! נורא!!), אז יאללה, אני זז לראות סרטים ולחזור לעניינים!! נשתמע..

Looper לופר

מותחן מד"ב פעלתי משנת 2012 אותו כתב וביים רייאן ג'ונסון  (כתב וביים רק עוד שני סרטים: 'בריק' ו'האחים בלום') וללא ספק הסרט הזה יהיה בשבילו קרש קפיצה לליגה של הגדולים, במציאות של הסרט המתרחש בשנת 2040 קיים מקצוע שנקרא 'לופר', התפקיד של אותו אדם הוא להרוג אנשים שנשלחים אחורה בזמן (בעתיד הרחוק קיימות מכונות זמן בהן משתמשים ארגוני הפשע כדי להעלים אנשים), ג'ו הוא לופר, אך אדם אחד שנשלח אליו בכדי שיחסל אותו מצליח לערער את כל העלילה, קשה מאד להסביר מבלי לעשות ספוילרים ולכן אני אסתפק בתיאור העלילה הדל הזה.

הבמוי של הסרט מצוין והתסריט, על אף שהיו בו כמה חורים וגם כמה כיוונים צפוים מראש (וכמה קטעים מפתיעים) היה מבריק, מאד מקורי ובאופן כללי מפתיע, הסרט מאד קצבי ומהיר, הוא מותח ומעניין לכל אורכו ולא נמאס לרגע, למרות שהוא ארך שעתיים לא הייתי מתנגד לעוד ממנו.

Harry Potter הארי פוטר

סדרת סרטי פנטזיה והרפתקאות בת 8 כותרים שמתפרסת על פני עשור (בין השנים 2001 ל2011) כשהסרטים נשענים על 7 ספרים (הספר האחרון פוצל לשני סרטים) של הסופרת ג'יי. קיי. רולינג, במרכזה העלילה עומד הארי פוטר, קוסם צעיר שעוד בינקותו התייתם מהוריו באירוע מכונן שהפך את שמו למפורסם בין כל הקוסמים הגדולים והקנה לו גם כוחות גדולים, אנו מלווים את הארי מתחילת דרכו בעולם הקוסמות כשלצדו חבריו הטובים רון וויזלי והרמיוני גריינג'ר, שותפיו לספסל הלימודים ולשלל ההרפתקאות מסעירות, ברקע גם נמצאים חברי צוות בית הספר הוגוורטס שלו תפקיד חשוב בסיפור והבולטים שבהם הם האגריד החביב, הפרופסורים דמבלדור, סנייפ ומקנוגל כשברקע עוד כמה דמויות טובות ומהעבר השני סוללת רשעים כשבראשם לורד וולדמורת, הקוסם הנוראי שמנסה בכל פעם מחדש להשמיד את הארי.

Prometheus פרומתיאוס

מותחן מד"ב משנת 2012 שמתכתב עם 'הנוסע השמיני' ומתיימר להציג מה קרה לפני העלילה של אותו סרט מפורסם, עלילת הסרט מתרחשת בעתיד כשספינת חלל ששמה הוא שמו של הסרט מתקרבת לכוכב בו על פי כל העדויות שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות על פני כדור הארץ נמצאים לכאורה ה'מהנדסים', כלומר החיזרים שיצרו אותנו בצלמם והיו לאלים לפני אלפי שנים, הצוות שעל הספינה הוא המשלחת לחקר הכוכב המדובר, מה הם מצאו שם? האם הם קיבלו את התשובה אותה חיפשו? האם הם יצליחו לחזור הביתה עם התוצאות בידיהם? צפו וגלו!

מומלץ מאד לצפות לפחות ב'הנוסע השמיני' הראשון לפני הצפיה בסרט, אני אישית לא כל כך מיודע עם 'הנוסע' ולכן לא הצלחתי להתחבר בכלל למה שקרה, ראו הוזהרתם!

The Pirates! Band of Misfits פיראטים!

קומדיית הרפתקאות מ2012 שהיא אמנם נחשבת לסרט אנימציה אך התהליך של הכנת הסרט הוא מדהים, כשכל הדמויות הוכנו וכל הסט נבנה וכל מה שנראה על המסך אלו הן תמונות שצולמו בזו אחר זו כשבין תמונה אחת לשניה הסיטו במלימטרים בודדים את הבובה אותה מצלמים, 24 תמונות נדרשו בכדי להציג מה שנראה בסרט בתור שניה אחת.. תעשו את החישוב בעצמכם כמה תמונות הם צילמו וכמה עבודה נדרשה על מנת ליצור את הסרט הזה, העלילה עצמה מספרת על פיירט קפטן, שודד ים די עלוב והצוות העלוב עוד יותר שלו שנחושים בדעתם להוכיח לשאר השודדים שגם הם שווים משהו ושהקפטן ראוי לזכות בתואר פיראט השנה.

הסרט אמנם נראה מצוייר כאמור אך לפי טעמי הוא לא ממש פונה לקהל צעיר ולמבוגרים יהיה קל יותר להבין אותו ולהנות ממנו, הוא מציג גם כמה קטעים פארודים וסאטירים על כל מיני דברים (במיוחד עוקצני המסר לגבי מערכת המלוכה הבריטית המיושנת והמיותרת).

The Woman in Black האישה בשחור

מותחן אימה משנת 2012 שמבוסס על ספר בעל שם זהה משנת 1983 אותו כתבה הבריטית סוזן היל, במרכז העלילה שמתרחשת בבריטניה, נמצא עורך דין צעיר בשם ארתור קיפס (רדקליף), אלמן צעיר שמגדל לבדו ילד בן 4, ארתור נקרא לאיזור כפרי מרוחק בכדי לסדר את הניירת לקראת מכירתה של אחוזה גדולה ונטושה, כשהוא מגיע לגיפורד מי שעוזר לו להתנהל בעיירה הוא דיילי, האיש העשיר בעיירה, הוא מזהיר אותו שלא להאמין לכל הסיפורים והאגדות שקשורים באחוזה הנטושה ומפציר בו לא לרדוף אחרי הצללים, כמובן שבסרט מהסוג הזה רב הנסתר על הגלוי, ועד מהרה הצללים משתלטים על כל מה שקורה בסרט, כשמתברר שילדים מהעיירה מתים בזה אחר זה בדרכים מסתוריות, אני חייב לציין שהעלילה היתה לא כל כך מעניינת, יש גם בעיתיות עם העובדה שאפשר לציין רק שתי דמויות שהן ראשיות מספיק שעוד איכשהו מחזיקות את הסרט, אך לזכותו יאמר שמבחינת מדד הצרחות והפחד הוא עשה עבודה מצוינת, כך שהסרט בתור עצמו לא עומד במבחן, אך האוירה והצמרמורת שהיתה באויר בעת הצפיה בו הצילה אותו מבחינתי.

The Change-Up חיים בהחלפה

קומדיה קצת רומנטית משנת 2011 שמשחזרת רעיון שכבר נתקלתי בו לא אחת בעבר בסרטים (ובעיקר קומדיות) בהם צפיתי, הפעם, שני חברים טובים, שהם למעשה ההיפוך המושלם (קצת לא הגיוני שהם עדיין חברים, אבל בסדר, נוותר להם הפעם) מקנאים זה בחייו של זה בערב אחד של שתיה מוגזמת, דייב הוא עורך דין מבריק ומצליחן, בעל מסור ואב לשלושה שכפוף לאינספור התחיבויות, חוקים ומסגרות ומנגד מיצ', רווק הולל וחסר אחריות שאין לו אף מסגרת להתנהל על פיה ואז, למרבה הפלא (לא באמת) הם מתחלפים בגוף, וכך גם בחיים כשכל אחד צריך לחיות לפי הכללים של האחר, דרך מגוון רחב של קטעים מצחיקים היוצרים מנסים ללמד אותנו כמה לקחים על החיים ועל האיזון הנכון של הרצינות והנהנתנות שצריך כל אחד להנהיג בחייו.

אני חייב להודות שהסרט היה הרבה יותר טוב ממה שציפיתי, חשבתי שמדובר בעוד קומדיה רומנטית עבשה ולמעשה מצאתי את עצמי מתפרץ כמה פעמים מצחוק (התינוק שדופק את הראש פשוט קורע), ככה שללא ספק סיימתי את הסרט עם תחושה מאד טובה כלפיו, לפחות אם לשפוט לפי טעמי, הקומדיה הזו מכוונת יותר לקהל הגברי, וככזאת היה לי הרבה יותר קל לחבב אותה ולצחוק לכל אורך הסרט.

Goon בריון בהשכרה

קומדיית ספורט דרמטית משנת 2011 שמבוססת על ספר אוטוביוגרפי של דאג סמית' (עליו מבוססת הדמות הראשית) אותו הוא כתב יחד עם אדם פרטסיו, הסרט כמו הספר, מביא את סיפורו של דאג (בסרט הוא יהודי עם שם המשפחה גלאט), בחור גדול וטיפש שעובד באבטחה ואיכשהו מצליח להשתחל לקבוצת הוקי (די במקרה), כשהכשרון היחיד שלו הוא ללכת מכות, הסרט מציג את דאג בתור בחור טוב לב שרק עושה את מה שהוא מתבקש לעשות, הוא מאד קבוצתי ויעשה הכל בכדי לעזור לקבוצה שלו לנצח, הסרט מציג את ההתמודדות של דאג עם הסיטואציות החדשות והזרות לו, עם האנשים החדשים, והישנים, וגם עם עצמו ועם הקבלה וההשלמה עם מי הוא באמת ולמה הוא מסוגל.

כמו כמעט כל סרט אחר שבז'אנר שלו נמצאת המילה ספורט גם הסרט הזה צפוי עד כאב, מתחילת הסרט אפשר לנחש מה יקרה בסופו ולהוסיף גם מה עתיד להתרחש במהלכו, שוב, אין הפתעות גדולות בסרט, אבל עם זאת הוא די מהנה לצפיה, הוא לא קומדיה קורעת, אבל בהחלט יש כמה רגעים שמצליחים להפיק גיחוך קל.

Mother אמא

דרמת פשע קוראנית משנת 2009 שהדמות הראשית בה היא כמובן אמא, אישה מבוגרת ודי מוזרה שהיא אמא נאמנה מאד, בנה, דו-ג'ון, הוא בחור צעיר הלוקה בשכלו שנקלע למקרה מאד מתוסבך אחרי שבעיירה בה הם חיים אירע רצח מסתורי, היא נחושה בדעתה לעשות הכל בכדי לחלץ אותו מהסיטואציה הלא נעימה בה הוא נמצא, סרט ששני השלישים הראשונים שלו די משעממים אך השליש שנועל אותו הופך אותו לסרט מצוין ומקורי, חשבתי שפיצחתי מה שקורה בסרט אבל אצל הקוראנים, ולא בפעם הראשונה, חיכו לי כמה התפתחויות בעלילה שפשוט לא צפיתי מראש, וכמו שאני תמיד אומר, עדיף סרט שמתחיל רע ונגמר טוב מאשר סרט שמתחיל מצוין ונגמר בקול ענות חלושה.

הסרט הזה מצטרף לשורה הולכת ומתארכת של סרטים קוראנים שצפיתי בהם, ב75% מן המקרים גם מאד אהבתי את הסרטים, אני כבר יכול להגיד בודאות שהקולנוע הקוראני הוא מאד יצירתי ומקורי, וספק אם עיבודים הוליוודיים לכל אותם סרטים יצליחו לשמור על האוירה ועל האיכויות של הסרטים המצוינים הללו.

Sweet and Lowdown מתוק ומרושע

דרמה קומית שמשלבת הרבה מוזיקה משנת 1999 מבית היוצר של וודי אלן, הסרט מספר על נגן ג'ז בשנות ה30 במזרח ארה"ב (עם סצנה אחת במערבה), אני חייב להודות שמאד התאכזבתי מהסרט, הוא כביכול מציג סיפור אמיתי, כשמציגים כמה קטעים מחייו של אמט ריי, אותו נגן גיטרה מהולל, ובין קטע לקטע ישנה פרשנות של מומחים בתחום, אך מלבד הסוף שהצליח להמתיק במעט את הגלולה המרה, מרביתו של הסרט היתה סתמית לחלוטין ואמנם תמונות רצו על המסך אך נראה היה שהכל ריק מתוכן, בנוסף על כך מסתבר שהדמות היא פיקטיבית, ואמנם הסרט מוגדר כקומדיה אבל יש קומדיה ויש קומדיה של וודי אלן, משמע סרט מריר וציני שלא ממש הצליח להעלות חיוך על שפתיי.

Thirst צמא

דרמת מתת קוראנית (כן, שוב) משנת 2009 שמצליחה להוציא שם טוב לסרטי הערפדים, אחד מסרטי הערפדים היותר מוצלחים ואיכותיים שנוצרו אי פעם ללא ספק, קשה מאד לפרט על העלילה או הדמויות מבלי לעשות ספוילרים (אפילו העובדה ששם הסרט הוא 'צמא' והפוסטר שלו שמעידים באופן מאד בולט על כך שמדובר בסרט שקשור איכשהו לערפדים הם ספוילר לדעתי וחבל שהשם והפוסטר לא היו דיסקרטיים יותר לגבי תוכנו של הסרט), במרכז הסיפור נמצא הכומר סנג-היון, בתחילת הסרט הוא יוצא לצרפת על מנת להשתתף בניסוי שכמעט ומביא למותו, כשהוא חוזר הביתה הוא כבר לא אותו אדם שהיה, פיזית ונפשית, אחרי ש'חזר מן המתים' הוא הופך לסלב בקרב אנשים חולים ודרך מחלתו של אחד מהם הוא מתאחד עם משפחה שהכיר בתקופת ילדותו, משפחת רה, כשאם המשפחה, הבן קאנג-וו והבת המאומצת סלש השפחה טאה-ג'ון, העלילה הולכת והופכת להזויה יותר ויותר ככל שמתקדם הסרט אך איכשהו, בניגוד לסרטים אמריקאיים הוא שומר על איכותיות לכל אורכו, ראו הוזהרתם, כמו שאומרת טאה-ג'ון 'אני לא ביישנית', הסרט הזה מציג כמה סצנות שהן לגמרי ארוטיות, ממש על סף הפורנו, ככה שתחשבו פעמיים עם מי לראות את הסרט הזה.

מייקל קלארק דאנקן 1957-2012

אחד הסרטים הטובים ביותר שצפיתי בהם בחיי הוא 'גרין מייל', אני מתייחס אליו ככזה לא רק בזכות העלילה המופלאה, המקסימה, המרתקת ויוצאת הדופן שלו, אלא הרבה בזכות הדמויות הצבעוניות והמדהימות שמעטרות את הסיפור שמצליח לעורר בקרב הצופים כל כך הרבה רגשות, יש את דמותו של פול אדג'קומב, הסוהר בתפקיד הראשי שמנווט את הסרט ואותו מגלם בכשרון גדול טום הנקס, יש את הדמות ההזויה והפרועה ווילד ביל בתצוגת משחק ענקית של סם רוקוול, יש את דמותו המרשעת של פרסי ווטמור ואת הדמות העצובה של דלקרואה, אבל כל אחד ייקח איתו מהסרט הזה דמות אחת, מיוחדת במינה, דמותו של ג'ון קופי (מבטאים את זה כמו קפה אבל כותבים את זה אחרת), דמות שבתחילה נדמה שהיא התגלמות הרשע אך ככל שמתקדם הסרט פשוט מתאהבים בתינוק המגודל וטוב הלב שזכה לכשרון אלוהי ממש, ואחרי השתלשלות אירועים טראגית הגיע לשורת התאים של הממתינים להוצאה להורג לאחר שנגזר עליהם דין מוות, דמות כל כך מרתקת ומעניינת שלעניות דעתי אפשר היה בקלות להעניק לה סרט שלם אם לא סדרת טלויזיה בה יתוארו כל מעלליו של האיש הגדול והתמים שכל מטרתו היתה לעזור לזולת, חבל שזה לא נעשה וכעת, כמובן שזה כבר מאוחר מדי בכדי להרים את הפרויקט הזה, מי שגילם את אותו ג'ון קופי, ועל התפקיד הנ"ל הוא גם זכה למועמדות בקטגורית שחקן המשנה הטוב ביותר בטקס פרסי האקדמיה (אוסקר) לשנת 2000 (הוא לא זכה כשאיכשהו מייקל קיין גנב לו את הפרס על תפקידו ב'תקנות בית השיכר') הוא מייקל קלארק דאנקן, הוא היה פשוט האיש המושלם לתפקיד והוא הצליח להוציא מעצמו ומהדמות את המקסימום, כל כך כאב לי לשמוע שמי שגילם את הענק העדין והחביב הלך לעולמו והוא בן 54 בלבד, אמנם ג'ון קופי הוא המונה ליזה של מייקל קלארק דאנקן אך רבים יזכרו לו גם את תפקידיו ב'ארמגדון', 'כוכב הקופים', 'דרדוויל' ועוד סרטים נוספים, כל כך מצער לשמוע על מותו המצער והפוסט הזה נכתב מתוך כבוד והערכה לאיש הגדול שגילם את אחת הדמויות שהצליחו לחדור הכי עמוק לתוך הלב שלי, אז תודה לך מייקל, ותמיד אזכור אותך לברכה.

Rear Window חלון אחורי

מותחן מסתורי משנת 1954 מבית היוצר של גאון המותחנים אלפרד היצ'קוק ('פסיכו', 'הציפורים') ובכיכובם של ג'יימס סטיוארט ('ורטיגו' המצוין שגם אותו ביים היצ'קוק, 'אלו חיים נפלאים') הנפלא וגרייס קלי ('אליבי', 'לתפוס גנב', שניהם תחת בימויו של היצ'קוק) היפהיפיה שללא ספק היא אחת מהנשים היפות ביותר שהיו ישנן או יהיו בתעשיה, בשנת 2007 נעשה סרט בשם 'דיסטרביה' שהרעיון הכללי שלו היה עיבוד של התסריט של 'חלון אחורי', והרעיון הוא די גאוני, אנו חוברים אל ל.ב ג'פריז (סטיוארט), צלם עיתונות שמשותק לכיסא גלגלים לאחר שנפגע בתאונה בעת שעבד, כל מה שהוא עושה כל היום הוא להשקיף אל החצר המשותפת של דיירי השיכון בו הוא מתגורר, כשישנם כמה שכנים בהם מתמקדים יותר מאשר באחרים, אישה בודדה שכמהה לחיי אהבה, מלחין מוזיקה קלאסית שמנסה ליצור את היצירה המושלמת, רקדנית בלט שהיא פלרטטנית לא קטנה ועוד ועוד, כשהפוקוס המרכזי הוא בבני הזוג ת'ורוולד, הוא – עובד במכירת תכשיטים מדלת לדלת והיא – אישה קצת חולה שלא יוצאת מהמיטה כל היום ולא מפסיקה לנדנד לבעלה כשהוא נמצא באיזור, תחילה ג'פריז נמצא לבדו מול החלון אך בהמשך מצטרפים אליו בת זוגו ליסה (קלי), סטלה, שמגיעה לטפל בו מדי יום ודויל, חברו הבלש.

The Avengers הנוקמים

מסחטת מזומנים הוליוודית משומנת היטב משנת 2012 שהתחפשה לסרט קומיקס, לקראת הסרט יצאו לא פחות מחמישה סרטים שונים כשבסרטים הללו זכינו להכיר את הדמויות הראשיות בסרט הנוכחי, פרויקט די שאפתני אבל לצערי האיכות של הפרויקט הזה די ירודה, אמנם האפקטים מאד מוצלחים, ויש כמה קטעי אקשן משובחים, אבל העלילה, אוי העלילה, פשוט עלבון לאינטלגנציה של הצופים, הסרט הזה מאסף את הדמויות איירון מן (דאוני ג'וניור), קפטן אמריקה (אוואנס), הענק הירוק (רופאלו), ת'ור (המסוורת'), האלמנה השחורה (ג'והנסון) והוק-איי (רנר) כשבראש השולחן יושב ניק פיורי (ל. ג'קסון) ומהעבר השני האויב שלהם הוא דמות מהסרט 'ת'ור', לוקי (הידלסטון), העלילה הצפויה מציגה את לוקי כמי שרוצה להשתלט על כדור הארץ כשהנוקמים מתאספים ומתאחדים מאחר והם היחידים שיכולים להציל את המצב, למי שרוצה לראות את הסרט בגלל קטעי הפעולה המושקעים שבו, הייתי ממליץ לוותר על שני השלישים הראשונים של הסרט שהם פשוט שיא העליבות ואין בהם יותר מדי קטעי פעולה לרפואה.

Tae Guk Gi: The Brotherhood of War אחוות המלחמה

סרט מלחמה דרמטי קוראני משנת 2004, מלבד תחילת וסוף הסרט שמתרחשים בהווה (2004), עלילת הסרט מתרחשת ברובה בשנת 1950, אז פרצה בתוך קוראה מלחמה בין הדרום, שדגל באימפריאליזם ובגישה ליברלית ונתמך על ידי ארה"ב לבין הצפון הקומוניסטי בו תמכה סין הגדולה, אנו כמובן מתלווים במרבית הסרט אל הכוחות של צבא הדרום כשהפוקוס הוא על שני אחים, הבכור, בחור חסון, מנהיג בנפש ומאד אחראי שעד למלחמה התפרנס מצחצוח נעליים כדי לעזור לפרנס את משפחתו והצעיר, סטודנט בן 18 שהרבה יותר חלש ופגיע, במהלך המלחמה שני האחים עוברים תהליכים מאד משמעותיים שהופכים את חייהם מקצה לקצה, הילדים התמים שיצאו אל הקרב הופכים לגברים קשוחים ויש עליהם להתמודד עם בעיות של מוסר, עדיפויות והקרבה.

הסרט הזה במכוון לא בוחר צד אחד באופן מובהק, אין שחור ולבן, אין טוב או רע, במלחמה כולם הופכים לחיות והסרט מציג כמה סצנות מאד קשות שמתארות עד לאן יכולים להתדרדר הדברים כשהכל יוצא מכלל שליטה והכאוס חוגג ברחובות.

[Rec] מקליט

מותחן אימה ספרדי מ2007 שאחרי הצלחתו (גם בביקורות וגם בקופות) נעשו שני סרט המשך, ואפילו הוא עובד לסרט אמריקאי ('הסגר'), עלילת הסרט מתרחשת כביכול בזמן אמת כשכל המאורעות מצולמים על ידי מצלמה אחת (בסגנון 'פרויקט המכשפה מבלייר'), הסרט כאילו נלקח מצילומים לתכנית בשם 'בזמן שאתם ישנים' בה ניתן לראות מה עושים כל מיני בעלי מקצוע במהלך הלילה, בפרק המדובר התלוו אנג'לה (המגישה) ופבלו (הצלם) לצוות כיבוי אש מקומי, וכשנשמעת הקריאה הם יוצאים יחד עם שני כבאים אל זירת הארוע אליה נקראו, בזירה יש התאספות של השכנים בכניסה לבניין כשבאחת הדירות הנעולות נמצאת זקנה תמהונית שבגללה הוזעקו כוחות ההצלה למקום, לא עובר זמן רב וכל הבניין נאטם על ידי מפקחי משרד הבריאות והוא הופך אט אט למלכודת מוות, כשהסכנה נמאת כל העת באויר, האם מישהו ישרוד את הלילה המסויט הזה בזמן שכולם ישנים? האם יצליחו הצוותים להשתלט על הבעיה? כמובן שבשביל התשובות צריכים לצפות במותחן הנהדר הזה.

הסרט עשוי ומוצג בצורה מאד ריאליסטית, ובשיאו סצנה אחת שהצליחה להעיף אותי ואת רן (הפרטנר המושלם לסרטי אימה) באויר, למרות שידענו בדיוק שמה שקרה עומד לקרות, וזה מעיד על במוי ועריכה מדהימים של היוצרים.

Awakenings התעוררות

דרמה ביוגרפית נוגעת ללב משנת 1990 המביאה את סיפורו של אוליבר סאקס (בסרט שמו שונה למלקולם סאייר), נוירולוג ממוצא בריטי יהודי שעבד בבית חולים לחולים כרוניים בניו-יורק, שבקיץ של שנת 1969 הגיע לתגליות רפואיות מרעישות כשהוא הצליח בעזרת אבחנות וטיפול 'להעיר' כמה אנשים שהיו נמצאים במצב קטטוני ופשוט להחזיר אותם לחיים, האם התרופה שלו עבדה בסופו של דבר? האם אותם חולים הצליחו לשוב למסלול חיים תקין בזכות האבחנה המדהימה של הנוירולוג החביב? מאד מרתק ומרגש לגלות מה הן תוצאות אותה תקופת נסיון בהן נטלו אותם חולים את התרופות.

הסרט מבוסס על ספר הנושא את אותו שם אותו כתב סאקס בכבודו ובעצמו, אני לא יודע כמה הסרט (או הספר) נאמנים למציאות אך לטעמי מה שהוצג בסרט היה מעט מופרך והרבה יותר מדי קיטשי ואין לי ספק שחלק מהסצנות נתפרו במיוחד לכבוד הצגת הסיפור הזה בקולנוע, חלקים שכאלו בדרך כלל הורסים מבחינתי את הסרט כשהם פוגמים בחוויית המציאותיות שלו, אך הפעם הם נעשו בצורה כל כך מניפולטיבית שכמעט גרמה לי לבכות (אמא שלי שצפתה בסרט יחד איתי הזילה דמעות באותם קטעים סוחטי לבבות) ולכן אני מוריד בפני היוצרים את הכובע.

The Man from Nowhere האיש משום מקום

מותחן פשע קוראני שמשלב בתוכו פעולה משנת 2010  שהצליח יותר מהכל לאכזב אותי, עד לסרט הזה יצא לי לצפות בלא מעט מותחני פשע מתוצרת דרום קוראה, היתרון של כולם על פני סרטים אמריקאים היו שהם שברו את התבניות המוכרות והצליחו להיות מאד לא צפויים תוך כדי שהם משלבים דרמה משובחת וכמה סצנות גרפיות ביותר, והסרט הזה פשוט לא עמד בסטנדרט הזה, הוא היה צפוי עד כאב, היתה בו מעט מאד דרמה, המשחק לא היה מספיק טוב והוא פשוט נשאר מקובע בתוך אותן תבניות שכולם מכירים מכל המותחנים שמנפיקה התעשיה בהוליווד, עם זאת הסרט מאד מקצועי ומוקפד, אין ספק שגם כשהתסריט עצמו פחות מרשים אותי, האיכות של הקולנוע הקוראני עדיין בולטת בסרט כשהוא מלווה בלא מעט צילומים מרשימים ואפקטים שלא היו מביישים שובר קופות מארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

The Dictator הדיקטטור

קומדיה סאטירית פרועה משנת 2012 מבית היוצר של הגאון הקומי סשה ברון כהן ('בוראט', 'ברונו'), הפעם הוחלף הסגנון הכביכול דוקומנטרי שאפיין את שני הסרטים האחרונים בכיכובו של האיש בעל אלף הפרצופים, מדובר בסרט עלילתי שלמרות היותו נמוך מגובה הדשא הוא מאד ביקורתי ונוקב וטומן בתוכו המון אמירות עוקצניות במיוחד, במרכזה העלילה נמצא גנרל אדמירל חאפז אל אלאדין, הדיקטטור הפרוע של מדינת וואדיה, אלאדין הוא ההקצנה הכי וולגרית  שאפשר ליצור, הוא רומס זכויות של אזרחים (שלא לדבר על זכויותיהן של בנות המין הנשי) ומוציא להורג כל מה שזז (וגם מה שלא זז), וכמו שקרה בשנתיים החולפות ברחבי העולם הערבי, גם מעמדו של העריץ המטורלל הזה עולה על שרטון כשהוא מגיע לארה"ב כדי לנאום בפני האו"ם, האם הוא יצליח להשיב לעצמו את מעמדו הרם? האם מישהו יצליח לשנות את המוח המעוות שלו? הרבה הפתעות צפויות בעלילה שלפרקים מעט צפויה אך באופן כללי, כמו בכל סרטיו של כהן, פשוט לא יודעים מה הולך לקרות הלאה.

The Diving Bell and the Butterfly הפרפר ופעמון הצלילה

דרמה ביוגרפית דוברת צרפתית משנת 2007 שקטפה לא מעט פרסים, הסרט מבוסס על הסיפור האמיתי והמאד נוגע ללב של ז'אן-דומיניק בובי, עיתונאי צרפתי שהיה כותב ובהמשך גם עורך המגזין הצרפתי הנודע 'אל', בשנת 1995 בובי עבר אירוע מוחי ולאחר מכן הוא היה משותק כמעט (אבל ממש כמעט) בכל גופו, הוא סבל מתסמונת הנעילה (או תסמונת נעול-בפנים), שגם מכונה תסמונת מונטה-כריסטו מאחר ומצב דומה מתואר בספר 'הרוזן ממונטה קריסטו', מי שלוקה בסינדרום זה שרוי כביכול בקומה והוא נחשב צמח, אך אותם הלוקים בתסמונת נמצאים בהכרה מלאה ומודעים לחלוטין למתרחש סביבם אך אינם יכולים כמעט לתקשר (מכאן השם 'נעילה'), הדרך המרכזית שלהם לתקשר היא בעיקר בעזרת האישונים והעפעפיים, ודרך מצמוצים הם מצליחים לתקשר עם הסביבה שלהם, בובי כתב ספר שלם בעזרת אותה השיטה בה מקריאים לו את הא' ב' והוא ממצמץ כשמגיעים לאות אותה רוצה שיכתבו, עבודה מאד סיזיפית ומתסכלת גם עבורו וגם עבור מי שנאלץ להיות בעצם הידיים שלו, הסרט מביא אלינו את מה שמסופר בספר ובכך מציג את התהליך שעובר אדם הלוקה באותה תסמונת מצערת, מלבד הסיפור האנושי יוצא הדופן שמובא לפנינו גם הצילומים מדהימים, המשחק מאד משכנע והעריכה גם היא מדויקת להפליא.

Battleship באטלשיפ

סרט פעולה שמשלב מדע בדיוני משנת 2012 שנמנה בין הסרטים שזוכים ממני להכי פחות הערכה, סרטים שנעשו בראש ובראשונה כדי לעשות כסף, ובדרך למלא את כיסיהם יוצרי הסרט לא בוחלים בשום אמצעי, בתפקידים הנשיים הראשיים לוהקו ברוקלין דקר ('לזרום עם זה', 'למה לצפות כשאתם מצפים') שיותר מוכרת בתור דוגמנית ביקיני וריהאנה (סרט בכורה שלה בתור שחקנית) שכמובן מוכרת יותר בתור זמרת (שבאופן אישי אני מאד לא מחבב, אבל אני כאן כדי להתעסק בסרטים ולא מוזיקה..), עם כל הכבוד לשתי הבחורות הללו אני בספק אם הן היו מתקבלות לסרט על סמך כישורי המשחק שלהן בלבד, או אם הן סתם היו שחקניות מתחילות ולא מפורסמות כבר מלפני כן (אין ספק שבגלל המראה החיצוני שלהן הן יכלו להשתלב בתעשיה, אבל בסרט הזה רק רצו לעשות כסף), לתפקידים הגבריים לוהקו טיילור קיטש (התפרסם בסדרה 'אורות ליל שישי' בה כיכב מאז 2006 ועד לשנת 2011, כשבקולנוע עשה את הצעד המשמעותי הראשון בתור גמביט ב'אקס-מן המקור: וולברין' וכיכב השנה גם בשובר הקופות 'ג'ון קרטר') ואלכס סקארסגראד ('מלנכוליה', המיני סדרה 'דור מזוין') שבעיקר מפורסם מתפקידו בסדרה 'דם אמיתי', שניהם מוכרים מאד בתור כוכבי סדרות נעורים, מה שמשך עוד צופים לסרט, בקיצור מסחטת כספים עוד לפני שהתחלתי לבחון מה בכלל קורה בסרט ולכן הגעתי עם ציפיות מאד נמוכות ואם תחושה מאד שלילית (מיותר לציין שלא בזבזתי כסף על לראות את הסרט בקולנוע, שם הוא הופץ בגירסת תלת מימד כדי למקסם עוד את הרווחים).

Revolver אקדח

דרמת פשע מ2005 מבית היוצר של גאי ריצ'י, לפני הסרט הזה הוא עשה את 'לוק, סטוק ושני קנים מעשנים' ואת 'סנאצ'', כשעל הדרך הוא מציג לעולם את מי שלימים יהפוך לאחד מהכוכבים הגדולים ביותר בכל מה שקשור לסרטי אקשן, מדובר בלא אחר מאשר ג'ייסון סתת'האם, הבריטי הקשוח והציני (מין וריאציה של ברוס וויליס של שנות ה2000 אם תרצו), בין שני הסרטים שהזכרתי לסרט הזה הוא גם ביים את 'סחף חושים' הסרט העלוב בכיכובה של מדונה, כשהיתה באותה התקופה אישתו, אך אני לא אתייחס לנפילה הזו, הסוד של ריצ'י היה האוירה היחודית שהוא הצליח ליצור בשני הסרטים המצוינים שעשה בתחילת הקריירה, בשילוב עם דמויות מאד צבעוניות שהשחקנים שמגלמים אותן מתאימים אליהן באופן מושלם, גם כל ההתעסקות בנוכלים ופושעים טפשים ולא יוצלחים היתה חלק מהאוירה הקסומה של לונדון דרך המצלמה של ריצ'י, גם סרט מאוחר יותר שלו, 'רוקנרולה', שחזר את אותה האוירה (רק שבמקום סתת'האם בתפקיד הראשי שיחק ג'רארד באטלר) כך ש'ריבולבר' היה סרט שהגעתי אליו עם ציפיות מסוימות.

The Sitter מבוגר אחראי

קומדיה משנת 2011 בכיכובו של ג'ונה היל ('סופר-בד', 'מאניבול') בתפקיד נוח, בחור שמנמן ולא מוצלח שמנוצל (תרתי משמע) על ידי ה'חברה' שלו ובסך הכל הוא בחור צעיר די כושל, כשהוא הועף מהלימודים ורישיון הנהיגה שלו נשלל, בעקרון הוא כל היום יושב בבית ולא עושה כלום (איזה כיף לו!!), לילה אחד הוא נדרש לשמור על הילדים של זוג חברים של אמו, כמובן שכל מה שיכול להשתבש באותו הלילה משתבש, ויחד עם שלישיית הילדים הביזארית אנחנו מקבלים קומדיה עם סיטואציות הזויות לגמרי.

הסרט די מצחיק אך באופן כללי הוא די בינוני, לא מספיק מקורי, יותר מדי צפוי ובנאלי ולא מספיק מתוחכם, אמנם היו כמה הפתעות קטנות, אך לא מעבר, אפשר היה לראות כל התפתחות בעלילה 2 סצנות מראש, טוב מאד שהיוצרים לא לקחו את הסרט ברצינות והוא מוצג בתור קומדיה פרועה ולא שום דבר מעבר.

The Chaser הרודף

מותחן פשע דרמטי קוראני משנת 2008 ששוב גורם לי להבין כמה שיוצרי הקולנוע בדרום קוריאה מוכשרים, במרכז העלילה בסרט נמצא ג'ונג-הו, בלש לשעבר, סרסור בהווה שבאופן תמוה נעלמות לו נערות ליווי, הוא מבין איכשהו שלא מדובר כאן בצירוף מקרים ומחליט לחקור את נסיבות העלמותן של הבחורות הללו, שגרמו לו להפסד כספי גדול מאחר והוא שילם להן מקדמות גדולות זמן קצר לפני שהן נעלמו, עם הכסף כמובן.

כמובן שהסיפור הופך למשהו הרבה יותר מופרע וגדול מאשר הוא סבר תחילה ואחרי השתלשלויות מוזרות של אירועים הכל פשוט הולך ומסתבך, התוצאה היא לילה אחד ארוך של חקירה של כל מיני גורמים לגבי החשוד המרכזי בפרשה, ובסך הכל רובו של הסרט נמתח על תקופת זמן של משהו בסביבות ה24 שעות, לא יותר, למרות כמה קטעים לא הגיוניים (מעט מאד יחסית לסרטים אמריקאיים) ועוד כמה קטעים בהם המשחק פחות איכותי, הסרט כמעט לכל אורכו שומר על רמה מאד גבוהה, המתח כאן פשוט עוצר נשימה, אין מושג מה יקרה הלאה, התסריט הוא גאוני ורק רוצים שהסרט יימשך עוד ועוד.

What's Eating Gilbert Grape מה עובר על גילברט

סרט דרמה נפלא מ1993, הוא די כבד באופן כללי אך הוא מהול במעט קטעים שמעלים חיוך נאיבי על הפנים, אז אתם שואלים את עצמכם מה אוכל את גילברט? ובכן, מה לא? הוא 'כלוא' בחיים שאף אחד לא היה רוצה לחיות, ובכדי לצאת מהכלא הפיזי והנפשי הזה הוא יהיה צריך לבגוד בכל מי ומה שיקר לו בחיים, האם הוא יעשה זאת? האם הגיעו מים עד נפש? בהחלט מרתק לצפות ולגלות מה יביא איתו העתיד לחייו של גילברט המסכן.

גילברט גרייפ חי בעיירה השוממת אנדורה בבית מתפרק שאביו (שהתאבד) בנה, הוא מתופקד על תחזוק הבית ופרנסת המשפחה, כשהוא עובד במכולת השכונתית שנמצאת במשבר עסקי, אמו השמנה (בלשון המעטה..) לא מתפקדת כמעט ולא יצאה מהבית 7 שנים, אחותו כל היום מבשלת אוכל לכולם והתיק הכבד מכולם הוא ארני, נער אוטיסט שמצד אחד מאמלל את חייהם העלובים גם כך של בני המשפחה ומצד שני מפיץ בבית אור ושמחה, ושגילברט צריך לשמור עליו כל הזמן, מי שלא מוסיפה לאוירה החיובית היא האחות הקטנה שפשוט מרגיזה את כולם, ובמיוחד את גילברט.

Get the Gringo חופשה קטלנית

סרט פעולה מ2012 שמשלב בתוכו גם קצת דרמה ופשע, הוא זכה לשם ישראלי אידיוטי ומעצבן, שוב חזרו ל'קטלני' הזה? מה קורה איתם? הסרט מגיע מבית היוצר של הגזען הכי מפורסם בהוליווד, מל גיבסון (סרטי 'נשק קטלני', 'סימנים') הבלתי נגמר, שכיכב, היה שותף בכתיבת התסריט וגם הפיק את הסרט, מרבית עלילת הסרט מתרחשת בבית כלא מכסיקני שהוא כמעט חף מחוקים ונשלט על ידי כמה עבריינים השוהים בו, גיבסון מגלם אסיר אמריקאי (מכאן שמו של הסרט באנגלית) שמתחבר עם ילד (תותח) ועם אמו, תוך כדי הוא מנסה להשיב לעצמו את הכסף שנגנב ממנו (הגונב מגנב פטור לא בדיוק עובד פה) ולהשתחרר מהכלא.

הסרט הזה פשוט מהנה לצפיה, יש בו מתח, אקשן, דרמה וגם לא מעט קטעים מבדרים ומצחיקים, שוב, למרות היותו אדם די נוראי אם להאמין למה שכתוב במדורי הרכילות והתרבות, בתור יוצר קולנוע ושחקן, מל גיבסון הוא אחד הטובים, הוא מלא כריזמה ומצליח להתחבב מאד על הצופים כמעט בכל דמות שהוא נכנס אליה, גם אם מדובר במנהיג של מרד ('לב אמיץ') וגם אם מדובר באדם דכאוני שסובל מפיצול אישיות ('החיים הכפולים של וולטר'), הפעם זה לא שונה כמובן ודמותו (נטולת השם) היא שוב דמות מוצלחת מאד.

The Lake House הבית באגם

פנטזיית דרמה רומנטית משנת 2006 שהעלילה שלה מתמקדת בקייט (בולוק) ואלכס (ריבס), הם חיים בהפרש של שנתיים האחת מן השני אך בדרך משונה ובלתי מתקבלת על ההגיון הם מתכתבים בינהם באמצעות תיבת הדואר שנמאת בבית על האגם, בו שניהם גרו בתקופות נפרדות.

בהמלצתו, אם אם לדייק, תחת לחציו של חברי רועי, ראיתי את הסרט הזה כשכולי מלא ציפיה לסרט גדול מהחיים עם רעיון גאוני שיפיל אותי מהרגליים ויפתח את הברזים בעיניים שלי וימטיר דמעות על לחיי, אך האמת היא שהסרט היה די מונוטוני, במיוחד בשני השלישים הראשונים שלו, מן התכתבות חסרת מעוף בין שני אנשים שמדברים בינהם על כל מיני נושאים שונים, הרעיון אמנם היה נחמד, אך לא הייתי מגדיר אותו כגאוני, סרט כמו 'התחלה', 'מר אף-אחד' (שמשתייך בדיוק לאותם הז'אנרים) או 'סאקר פאנצ'' כן נחשב בעיניי לגאוני, אבל המקוריות בסרטים שציינתי מתעלה בעשרות מונים על זו שמופגנת בסרט המדובר, מה גם שהרבה מן המתרחש לא בדיוק הגיוני גם בתוך המסגרת של הרעיון של הסרט, איך הכל התחיל בדיוק? אם מה שגרם לזה להתחיל עדיין לא קרה? מזכיר במשהו את הקונספט מאחורי 'שליחות קטלנית', טוב ככל שיהיה, הוא לא מתכתב עם חוקי ההגיון גם אם נכנסים לעובי הקורה של העלילה, כדי להבין איך עושים זאת נכון צריך לצפות בסרט האהוב עליי, '12 קופים', שם מדגימים איך רעיון הזמנים המקבילים יכול להתקבל על הדעת באופן מושלם.

Collateral הנוסע

מותחן פשע דרמטי מ2004 שלשם שינוי השם הישראלי לא מצליח להרוס (בתרגום מאנגלית הסרט אמור היה להקרא 'בטחונות') שלמרות שהוא הרגיז אותי הצליח למתוח אותי עד לישורת האחרונה שלו, במרכז העלילה נמצא מקס (פוקס), נהג מונית בלוס אנג'לס, וינסנט חולם על הקמת עסק משלו, בפתיחת הסרט עולה למונית שלו בחורה מטופחת ומוקפדת (פינקט סמית') ודרך השיחה איתה אנחנו מתחברים לדמותו של מקס, ללא כל ספק מדובר באדם נחמד ונעים שיש לו אבחנה מדויקת לגבי כל מיני דברים (כמו העובדה שהנוסעת שלו היא עורכת דין), בהמשך עולה למונית נוסע נוסף בשם וינסנט (קרוז), על פניו ויסנט נראה כ'עוד' איש עסקים, לבוש בחליפה וחמוש בתיק מהודר, אך במהרה אנו מגלים מה מטרת ביקורו של וינסנט בעיר, כשלאורך המסע שלו הוא שוכר תחילה את שירותו של מקס בתור הנהג שלו (תמורת סכום מכובד כאמור).

Brake נקודת שבירה

מותחן משנת 2012 שנראה כמו הכלאה בין 'קבור' המצוין מ2010 בכיכובו של רייאן ריינולדס (ללא ספק הופעת המשחק שלו שהכי הצליחה להרשים אותי) לבין סדרת המתח והפעולה המהפכנית '24' וגם מזכיר במעט את 'המסור', כמעט לכל אורכו של הסרט יש שחקן אחד בלבד על המסך, סטיבן דורף ('לשרוד מעבר לסורגים', 'אי שם', אך לנצח יזכר בתור הרע מ'בלייד' הראשון) שמשחק את ג'רמי ריינס, סוכן ממשלתי בכיר ששקע בחובות עקב חיבתו להימורים, ג'רמי מוחזק בתוך תא מטען של רכב, כשמסביב יש עוד דמויות שאת קולן בעיקר שומעים, הסרט מתפתח לכיוונים מעניינים, לעומת 'קבור' ששילב בתוך המתח המון דרמה ורגש, נראה כאילו בסרט המדובר ניסו להפוך את העלילה למותחת יותר (סטייל '24' כאמור) ולדעתי זה פגם בסרט, גם ה'טוויסטים' היו די צפוים מראש והטוויסט הסופי שאמור היה לגרום ללסת התחתונה שלי להיות שמוטה מתדהמה היה חסר כל עוקץ והגיע אחרי שהסרט כבר איבד את המומנטום, לא מרשים מספיק, עם זאת הסרט כן הצליח להיות מותח וצפיתי בו כשאני מרותק לגלות מה עתיד להתפתח.

The Dark Knight Rises עלייתו של האביר האפל

ראשית כל, למרות שאין הרבה צורך לעשות זאת אני אציג את הסרט, מדובר בסרט מ2012 שאפשר לתייג אותו לז'אנרים מגוונים: פעולה, קומיקס ופשע, זהו הסרט השלישי בסדרת הבאטמן של כריס נולאן, בתחילת הסרט, שעלילתו מתרחשת 8 שנים אחרי סיום הסרט הקודם, גותהאם נמצאת במצב בו היא נקיה מפשע, ברוס ווין מסתגר בביתו וכבר לא מתרוצץ ברחובות העיר כשהוא לבוש שחורים ועטוי מסכה בעלת אזניים מחודדות, הוא פשוט מזניח את הכל, אך מתחת לפני השטח מתחילים לבעבע ניצנים של התקוממות אזרחית, של עניים שמאסו ביחס של העשירים כלפיהם, אנרכיסטים, שתי דמויות - אחת, זו של אשת החתול, והשניה של ביין, הנבל העצמתי והאכזרי, מצליחות לגרום לעטלף לחזור לעניינים, כשגותהאם, העיר שכל כך קרובה ויקרה לליבו של הגיבור המיוסר נמצאת על סף השמדה אנו זוכים לחזות בקרב אפי שמדגים איך נראית שלמות על המסך, לא מחינת תוכן או עלילה, אלא מבחינת ביצוע מקצועי ועוצר נשימה.

Wanderlust אני, את והשאר

קומדיה משנת 2012 מבית היוצר של המפיק (וגם במאי ותסריטאי) ג'אד אפאטו ('בתול בן 40', הדייט שתקע אותי' ועוד המון סרטים בסגנון), כמו שניתן לראות, הסרט זכה בעברית (כמו לא מעט סרטים אחרים) לשם אדיוטי וחסר כל יצירתיות, בסרט הזה אנו פוגשים זוג בגיל ה30-40 שחיים בעיר הגדולה (בדירה פצפונת) וחייבים לעבור אחרי משברון כלכלי שעובר עליהם, איכשהו הם מגיעים לקהילה המשותפת ואוטופית 'איסיליום' איש שם באמצע שום מקום (הקטע הזה מזכיר במקצת את 'מקום לחלום עליו'), הם נחשפים לסגנון חיים אלטרנטיבי בו האהבה גוברת על הכסף והכבוד, אך לעתים זה גם יכול להיות מוגזם מדי, והשיתופיות נוטלת מהם כל טיפת פרטיות, כעת על הזוג להגיע להחלטה, להשאר בקומונה או לחזור ל'עולם האמיתי'.

הסרט מציג תחת מסכה של קומדיה וולגרית כמה אמירות מעניינות על החברה שלנו ועל מה שנהיה ממנה, הוא מציג אמנם את הקהילה השיתופית כתלושה מהמציאות וקיצונית, אך אם החברה שלנו תאמץ מעט מהעקרונות עליהם נשענת אותה קומונה, ללא ספק נחיה בעולם נעים וטוב יותר.

A Separation פרידה

סרט דרמה איראני מ2011 שקטף את פסלון האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר בשנה החולפת (וגבר שם על 'הערת שוליים' הישראלי), הסרט, כמתבקש מכותרתו, נפתח בסצנה בה זוג נשוי יושב בדיון משפטי בו הם מסכימים להפרד, האישה, סימין, וענת שברצונה לעזוב את המדינה יחד עם בעלה ובתם, טרמה, והגבר, נאדר, טוען שהוא לא מסוגל לעזוב את אביו הסובל מאלצהיימר ולהפקיר אותו בידי אנשים זרים, לאחר שהאישה עוזבת את הבית מגיעה אישה הרה בשם ראזיה (יחד עם בתה הקטנה סומייה) כדי לטפל באביו של נאדר בשעות בהן אף אחד לא נמצא בבית, אחרי התגלגלות של העניינים נכנס לסיפור גם הוג'אט, בעלה של ראזיה אך בכדי לא להרוס את העלילה אני לא אפרט למה ואיך, הסרט באמת נוגע במקומות שהרבה אנשים מנסים להתכחש לקיומם, הנושא הבולט שבהם מבחינתי הוא כל מה שקשור לטיפול בדור המבוגר, שמצבו הולך ומתדרדר, הסרט בהחלט נראה מציאותי וסיטואציות דומות בהחלט יכולות להתרחש בכל מקום ובכל זמן, וזוהי אחת מגדולותיו של הסרט, הוא מדבר על נושא מאד גלובלי, אמנם מערכת החוקים באיראן שונה מאשר במקומות אחרים, אך לא קשה לדמיין שמישהו ייקלע לסיטואציה דומה גם כאן, בישראל.

Back to the Future בחזרה לעתיד

טרילוגיית סרטי הרפתקאות קומיים עם גוון של מדע בדיוני שכותריה יצאו בשנים 1985, 1989 ו1990, הסרט הראשון היה הצלחה אדירה ולכן מספר שנים מאוחר יותר החליטו היוצרים לצלם שני סרטים נוספים, יוצרי הטרילוגיה הם רוברט זמקיס ('פורסט גאמפ', להתחיל מחדש') שביים את הסרטים ואת התסריט אליהם כתב יחד עם בוב גייל ('1941' של ספילברג עוד לפני הטרילוגיה, אך לאחריה בעיקר התעסק באינסוף ספינ-אופים כמו סדרות ומשחקי מחשב שקשורים לטרילוגיה), הרעיון של הסרט הראשון היה מאד מקורי בתקופתו (מאז חיכו אותו אינספור פעמים) והוא הציג טכנולוגיות מהפכניות ששינו את פני הקולנוע, גם היום, כמעט 20 שנים לאחר צאתו של הסרט הפותח את הסדרה לאקרנים לראשונה, מרבית האפקטים משכנעים לחלוטין, למעט כמה סצנות שנעשו בעזרת טכנולוגיית התלת מימד הממוחשבת שהיתה אז בחיתוליה, במרכז העלילה 2 דמוית מרכזיות – מרטי מקפליי (ג'יי פוקס) ודוקטור אמט בראון (לויד), כשיחד עם מכונת הזמן דלוריאן אותה יצר הדוק הם נעים קדימה ואחורה (בעיקר אחורה) על ציר הזמן, הרבה מן המתרחש לא הגיוני בעליל, גם המשחק הוא לא מן המשובחים, אבל איכשהו יש קסם שאופף את הסרט הזה וגורם לכל מה שהזכרתי להיות לא רלוונטי והסרט מאד מבדר ומהנה, גם כל כך הרבה שנים אחרי, אז באופן די אירוני ניתן להגיד בבירור שהסרט עומד במבחן הזמן.

The Grey שטח פראי

אם לצטט את הכתוב בתנ"ךך של הסרטים, כלומר האתר IMDb הז'אנרים אליהם משתייך הסרט מלבד דרמה (על כך בהחלט יש הסכמה), הם הרפתקאות ופעולה, דעתי הצנועה אומרת שמדובר כאן בדרמת מתח, ועכשיו אפשר להמשיך לביקורת, אז מדובר בדרמת מתח משנת 2011, תחילת הסרט מתרחשת במתקן לקידוח נפט (או משהו בסגנון) אי שם בערבות אלסקה המושלגות, תחילת הסרט די שונה מהמשכו, כשלצד מה שקורה אנו רואים מן הבזקים בהם נראה אוטוואי (ניסן) בעברו וביושבו לכתוב מכתב פרידה מאהובתו, כל העובדים במקום עולים על מטוס חזרה לציויליזציה, אך כפי שניתן לצפות די בקלות משהו משתבש והם מתרסקים באמצע שומקום (סליחה על הספוילר, אבל זה קורה ממש בהתחלה וזה לא באמת מפתיע מישהו), ואז, חבורת גברים (קשוחים) ששרדו את ההתרסקות מנסים לפלס את דרכם בחזרה אל העולם, מה יעלה בגורלם? האם הם ישרדו את המסע? כמה מהם ימותו לאורך הדרך? איך הם יתמודדו עם הסכנות הנוראיות (בעיקר זאבים)? האם הם ישארו אנושיים בתנאים שטח פראיים? צפו וגלו בעצמכם.

21 Jump Street רחוב ג'אמפ 21

קומדיית פעולה חביבה מ2012 אשר פונה בעיקר לקהל צעיר, הסרט מבוסס על סדרת הטלויזיה האמריקאית בת 5 העונות ששודרה בין השנים 87' ל91' (שלושה מכוכבי הסדרה המקורית, בינהם ג'וני דפ עושים הופעת אורח בסרט הזה), את הסדרה יצרו סטפן ג'יי קאנל ופטריק הסברו (הרבה מאד סדרות וסרטי טלויזיה כשהעבודה המפורסמת ביותר שלהם היא על הסדרה 'צוות לעניין'), מי שראו את הפוטנציאל ברעיון המקורי עליו מבוססת הסדרה וכתבו את התסריט הם מייקל באקול ('פרוג'קט X', 'האקסים של החברה שלי') וג'ונה היל שגם מככב בסרט באחד משני התפקידים הראשיים (סרט ראשון שהוא כותב, מלבד הסרט 'מאניבול' מוכר יותר כשחקן קומדיות כשבינהן 'סופרבד', 'קח את זה כמו גבר' ועוד ועוד).

הרעיון הכללי של הסדרה (ובכך גם של הסרט) הוא הקמת יחידה משטרתית שכל חבריה מאופיינים בכך שהמראה החיצוני שלהם הוא כשל בני נוער, הם משתלבים בבתי ספר וחוקרים פרשיות בין כותלי אותם מוסדות חינוכיים כביכול, לא צפיתי בסדרה, אבל אני יכול לציין שהסרט הציג את חזרתם של צמד התלמידים לשעבר לבית הספר הוצג באופן מאד מקורי ושיקף את התפתחות והשתנות בני הנוער בשנים האחרונות.

We Bought a Zoo מקום לחלום עליו

דרמה משפחתית מ2012 (אם מתעקשים אז הוא יצא לקולנוע בשבוע האחרון של 2011, שיא תקופת הכריסמס), הסרט מבוסס על מקרה אמיתי אך המון פרטים שונו בו (ובאופן אירוני חלק מהשמות נשארו כמו במציאות), בעלילת הסרט המתרחשת בקליפורניה, ארה"ב אנחנו פוגשים את בנג'מין מי, כתב עיתונות שמתמחה בכל מיני הרפתקאות יוצאות דופן, ואת ילדיו דילן ורוזי, אנו מתודעים לעובדה שלפני כחצי שנה, קתרין, אשתו של בנ'גמין ואמם של הילדים הלכה לעולמה כתוצאה של מחלה קשה, נראה כאילו רוזי בת ה7 היא זו שמצליחה להתמודד בצורה הכי טובה בעוד שהאב בנג'מין ודילן בן ה14 לא מצליחים להשאיר את מה שארע מאחור, זה יוצר המון בעיות, בנג'מין מחליט שכדי להמשיך הלאה הם מוכרחים לשנות אוירה ומחפש דירה חדשה לעבור אליה, הוא מחפש בית פרטי עם חצר גדולה, הדירה שהוא 'מתאהב' בה ועונה על הדרישות שלו מתגלה כפרויקט לא קטן, במקום נמצא גן חיות שנמצא בסכנת סגירה ותנאי המכירה הם לטפל בגן החיות, תוך כדי שהוא מתעלם בבוטות מעצותיו של אחיו, רואה חשבון במקצועו הוא רוכש הנכס, בהמשך הסרט מוצג המאבק של בני המשפחה (גם בינם לבין עצמם) יחד עם הצוות המסור של עובדי גן החיות, כשבראשם ניצבת קלי, כדי להכשיר את גן החיות לפתיחה מחודשת, הסרט מתרכז הרבה ביחסיו של בנג'מין עם בנו המרדן דילן, שמאד לא שמח לעבור לגור בגן חיות מבודד הרחק מחבריו העירוניים, הוא שקוע בדכאון (אם לשפוט לפי הציורים שלו) והגישה שלו לא ממש מועילה.

My Week with Marilyn השבוע שלי עם מרילין

סרט דרמה ביוגרפית מ2011 ששמו מתאר בדיוק את אשר מתרחש בו, הוא מביא לפנינו סיפור אגדה שהתרחש במציאות, היוצרים מעניקים גם לנו את האפשרות לראות מה קורה מאחורי הקלעים כשעל הסט נמצאת הכוכבת הכי גדולה בעולם, ומראה לנו שבסופו של דבר גם היא עשויה בדיוק מאותם חומרים שכולם עשוים מהם וגם היא אנושית ולמרות שנראה כאילו יש לה הכל, למעשה היא מרגישה מאד בודדה וחשה שאין לה כלום, כשהיא מקנאת (לא במובן הרע שבמילה) בכל מי שנמצא סביבה, הסרט עוסק גם באובדן התמימות, בשברון לב, בהתמודדות עם לחצים ומתרחש בתקופה שגרמה לי לחוש המון נוסטלגיה (למרות שלא הייתי חי אז).

מרבית הסרטים שכוללים בתוכם את דמותה של מרילין מונרו לרוב מציגים אותה כנערת זוהר קלת דעת שחיה את החיים הטובים במלוא מובן המילה, דמותה בדרך כלל היא חיקוי שטחי של אותה דמות אייקונית שצמחה באמריקה שאחרי מלחמת העולם השניה, בדיוק בזמן ובמקום הנכונים כדי להגיע למימדי האגדה שהיא כיום, כמובן שכמה סקנדלים, שמועות, רומנים ומוות אחד מסתורי ומוקדם תרמו להפיכתה לאגדה הזו, אך העניין בסרט הזה, הוא שהוא מציג בפנינו את נורמה ג'יין (שמה האמיתי), האדם שמאחורי הדמות מרילין מונרו וכל מה שנקשר אליה, לא אותה כוכבנית נוצצת ושופעת סקסיות שכולם מכירים דרך התמונות והסרטים, כאן אנו זוכים להכיר את מרילין האמיתית, וזה מרגיש כל כך אמיתי, הסרט מצליח להעביר את כל האוירה שאופפת את מרילין מונרו, אוירה שמעורפלת בהמון מסתורין לגבי מה באמת התרחש בתוך הראש היפה שלה וכנראה לעולם באמת לא נצליח לפצח את החידה הזו שנקראת מרילין מונרו.

Phone Booth תא טלפון

מותחן משנת 2002 שככל שעוברות השנים הלגטימיות שלו הולכת ודועכת בעקבות ההתפתחות הטכנולוגית, במיוחד בתחום הטלפונים הסלולרים ש'השתלטו על העולם' ב10 שנים שחלפו מאז צאתו של הסרט לאקרנים לראשונה, במרכז הסרט נמצא סטו(ארט) שפרד (פארל), איש יחסי ציבור די חלקלק שנוהג לגשת לאותו תא טלפון (אשר זהו היום האחרון לפני שהוא מחליף את מקומו לעמדה של חברה סוללרית) מדי יום ולבצע בו שיחה מסוימת, לאחר ביצוע השיחה היומית הטלפון מצלצל והוא מקבל שיחה מסתורית, שיחה שעתידה לשנות את חייו, כשעל הקו אדם מסתורי (סאת'רלנד) עם בקשות משונות ומוזרות, בלי להרחיב (ובכך לעשות ספוילר) הרעיון הכללי של הסרט די מזכיר את 'המסור', אך כמובן שהוא חולני הרבה פחות (ואולי היווה מקור השראה ליצירת הסרט הראשון בסדרה).

מלבד ההתחלה שלו, מרבית הסרט מתרחש באותו לוקיישן, אך עם זאת, המתח הוא עצום והרגשות שמצליחים היוצרים להעביר, הרבה בזכות תצוגה מרשימה של משחק של הכוכב בסרט, הן מאד חזקות, ונעות בין צחוק לדמע (בנקודה מסוימת הייתי ממש על סף דמעות), למרות שמדובר במותחן לכל דבר, לעומת מותחנים אחרים, בסרט הזה קשה היה לדעת מה יהיה הצעד הבא של כל אחת מהדמויות בו, וכשהאלמנט הזה נוכח בסרט מתח, זה מעיד על מותחן מוצלח במיוחד.